האגור צה

אותה מכל וכל ואחרי כן מתחיל לקרות:

(אמ"ט) כתב רב האי לכרוך המגילה כספר תורה לא חזינן בשעת הקריאה. ורב נטרונאי כתב הוו יודעים שבשתי ישיבו' ובבית רבינו שבבבל ובכל מקומות ישראל קורין וכורכין כספר תורה והגאונים באשכנז ובצרפת נהגו כרב האי לשון הטורים:

(אלף נ) מגילה בזמנה שהוא בי"ד וט"ו שהוא עיקר זמנה קוראין אותה ביחיד לרב אלפס ור"ת כתב אפי' לחזור אחר אחרים אינו צריך אלא לכתחלה קורין אותה ביחיד. בה"ג פסק דוקא בעשרה ורב עמרם כתב צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר קורין אותה ביחיד. ולזה הסכים הרא"ש:

(אנ"א) כתב ר"ת כיון שנקרא ספר נותנין לה כל דין ס"ת חוץ ממה שמפרש בהדי' דהיינו שאם הטיל בה ג' חוטין כשירה אבל לכל שאר הדברים הוא כס"ת לענין עבוד לשמה והקף גויל וחטוטרת ותליית ההין וקופין וכל גופי האותיו' בציורן ובציונן וכל שעטנ"ז ג"ץ וחסרות ויתרות. וצריכה עמוד בראש' וסופה חלק כדי להקיף כולה כס"ת:

(אנ"ב) והרמב"ם כתב שאינה צריכה עבוד לשמה ובעל העטור כתב שאינה צריכה תגין לה"ט:

(אנ"ג) חוץ משיר' זו שאריח על גבי אריח. רש"י פי' אריח הוא הכתב והלבינה הוא החלק שהוא גדול יותר כפלים מן הכתב. ור"ת פי' שיטה ארוכ' קרוי' לבינה והקצרה אריח מרדכי:

(אנ"ד) ובלבד שיהיו משולשים פירש"י שיהא מראש הדף עד מקום תפירת הגידין כשיעור שממנו עד הגיד השני ומגיד השני לשלישי כמשלישי עד סוף הדף וכן נראה לר"י וי"מ דקאמר משולשים שיהיו הגידי' בראש הדף ובסופה ובאמצעיתה דכי האי גוונא קרי משולשים ושני הפירושים יכולים להיות אמת. ויש להחמיר ולעשות כשניהם. מרדכי פ"ב דמגילה:

(אנ"ה) ואם היא מחוברת עם כתובי' וקרא בה ביחיד יצא כתב בעל העטור הא דקאמר בצבור לא יצא בה פי' בב"ה שהוא מקום צבור ובעי פרסומי ניסא אבל שלא בבה"כ אפי' בעשר' יצא. ואין נראה דכל עשרה מקרי צבור לכל דברי' כתב ר"ת שאף ביום צריך לברך שהחיינו. והרמב"ם כתב שאין מברכין וכ"כ הרשב"ם. ורבינו מאיר היה רגיל לומר זמן ביום בלחש בתוך כך שהיו הקהל עונים אמן כדי להוציא נפשי' מפלוגתא. מרדכי. והרא"ש הסכים עם ר"ת ואין נוהגים כן. ובצרפת נוהגים כר"ת. ובאשכנז אין מברכין שהחיינו ביום וכן רוב העולם:

(אנ"ו) כתב בעל העיטור מסתברא כיון דברכה אחרונה תליא במנהגא אין לגעור למי שסח בקריאתה דלאו הפסקה היא. אלא בקריאה תליא מילתא ואין נראה:

(אנ"ז) כתב רב עמרם בליל פורים אחרי קריאת המגילה אומרים ובא לציון גואל וכל סדרא. וי"א שא"א ובא לציון לפי שאין עיקר גאולה בלילה:

(אנ"ח) כתב רב עמרם מנהג בשתי ישיבות ליפול על פניהם כיון שהוא יום נס וגאולה צריכין אנו לבקש רחמי' שנגאל באחרונה ובתשובה לגאונים מצאתי שאין נופלי' על פניהם וכן המנהג אם התחיל בסעודה ביום ומשכה עד הלילה כתב הרא"ש שא"א בה על הנסים:

(אנ"ט) כתב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים אסור להספיד ולא לנהוג אבלות ואם מת קודם פורים בתוך שבעה מבטל ממנו גזרת שבעה ומהר"ם כתב שאין מבטלין את האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בהן לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצינעה:

(אלף ס) ולאחר שהתפללו בבית האבל, בליל פורים ילך לבה"כ לשמוע מקרא מגילה וחייב לשלוח מנות ואע"פ שאין מתאבלין בהן עולין לו ומשלים אבלותו אחרי כן וי"א שלא ילך האבל לבית הכנסת אלא יקרא בבית. והרא"ש כתב כדברי מהר"ם:

(אס"א) יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון מותרין בהספד ותענית וכן יראה מדברי מהר"ם ורבינו פרץ לא כ"כ:

סליק סדר מועד ויהי כאשר התעו אותי סעיפי מחשבותי. ועשתנותי לחצוני. לא יתנוני תשב רוחי עד אוציא לפועל מזימות לבי. ויד ה' היתה עלי חזקה. לגמור המלאכה כפי חקה. והשלמתי עבודת היום וכל דיני מועדי ואמרתי אעלה בתמר. אוחזה בסנסני דיני איסור והיתר. מפני שראיתי הרבה מתנהגים מצפצפים ומהגים. ודתיהם שונות משתנות מדעת חז''ל והולכי' לקולא. ומקל"ם יגיד להם. אף יש פורצים ורצים אחרי מנהיגיהם הרעים אשר נהגו ולא שתו לבם לדברי רז"ל גם במה שכלם, אסרו. על כן נתעוררתי ונתאזרתי חיל לכתוב בקוצר כל המחלוקת הנמצאו' בדיני איסור והיתר. והפסק איך יתנהג בהם. והמנהגים אשר נהגו הפרושים. גם חדושים מספקות נחקקות תשובותיהן מגדולי דורינו שהיו לפנינו כאשר עשיתי בתחלה. ובחלק הזה ארשום דיני שחיטה ובדיקה וטרפות ודיני כל שאר אסור והיתר עם דיני יין נסך וגעולי ובשולי אינ' יהודי'. גם דיני נדה באורך ומקוואו'. למען אגדור פרץ ולחזק בדק המצות. ומפני כי חלוק דיני אסור והיתר רבי' עמוקי' והם כהררים תלוים