האגור צד

ולמטה מעשרה:

(אל"ד) בדיעבד זמנה כל הלילה. ודלא כהרמב"ם שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן אין מדליק. והתוס' כתבו לדידן לא צריך לדקדק בזמן שנתנו חכמי' שלא נתנו אלא להם שהיו מדליקי' מבחוץ ולאחר זמן אין עוברים ושבים אבל אנו שמדליקין בבית דאין היכר אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן. וכתב בספר המצות מ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורים ונ"ל שאף לדידן צריך לדקדק שאע"פ שמדליק מבפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש הכירא לעוברים ושבים. בעל העטור כתב דוקא תשמיש של חול אבל תשמיש של קדוש' שרי ולא נהירא להרא"ש:

(אל"ה) מדליקין מנר לנר ודוקא בנר עצמו שיכול להדליק א' מחבריו אבל אסור להדליק של חול אפי' להדליק בו נר של חנוכה. והספר התרומה התיר מנר לנר ע"י חול. והשיב שנר של שבת ושל בה"כ כלם של מצו' הם ויכול להדליק מזה לזה. והרא"ש כתב כסברא ראשונה. לה"ט:

(אל"ו) כתב גדול בדורו מהר"ר יעקב מולין ז"ל שמנהג הוא שאע"ג שיש לאדם אשה שמדלקת בביתו כשהוא לומד חוץ לעירו וכן אורחים מדליקין עכ"ל:

(אל"ז) כתב בה"ג נר של שבת ושל חנוכה ידליק נר חנוכ' ברישא דאי מדליק של שבת ברישא אסור ליה לאדלוקי של חנוכה דהא קביל עליה שבתא. והתוס' כתבו שאין הקבלה תלויה בהדלק' ויכול להדליק של שבת תחלה ואח"כ של חנוכה כל זמן שלא קבלו שבת:

(אל"ח) כתב מהר"ם שהייתי בצרפת ראיתי מורי הר"ר שמואל שהיה קובע נר חנוכה בדלת קודם שבת כיון דקביעא היא חשיבא כמחובר לקרקע ואין לומר משום שמכב' שהרי נר שעל הטבל' מנער הטבלא והוא נופל. ולפי מה שפי' הר"י נר' שאחורי הדלת אסור לנעול ולפתוח הוי אסור וההיא דנר שעל הטבל' מעמיד כשאין בו שמן דחשיב ליה פסיק רישי' אם יש בו שמן:

(אל"ט) ר"ת היה חוזר מי ששכח על הניסים אם זוכרו קודם שעקר רגליו ואינו נראה וכן דעת הרא"ש. ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר השם אפי' בין ברוך אתה לשם חוזר. לה"ט:

(אלף מ) כתב מהר"י מולין כשחל חנוכה במוצאי שבת מנהג להדליק נר חנוכה קודם שיבדיל. וטעמא כדאמרינן בערבי פסחים במלתא אחריתי משום דמאחרין להבדלה כל מה שיכולים בעלילה קטנה משום דלא ליתחזי עליה שבת כמשוי עכ"ל:

(אמ"א) יש שאין מסיימין בעל הנסים כשם שעשית להם וכו'. לפי שאין אומרי' תפלה בהודאה. וי"א כיון שצורך רבים הוא יכול לאומרו כמו יעלה ויבא שאומרי' בעבודה אע"פ שלא ישאל אדם צרכיו בג' אחרונו' ובסדר רב עמרם יש כן. והרא"ש לא הי' אומרו:

הלכות פורים (אמ"ב) כרך שהוא ספק אם הוקף מימות יהושע בן נון אם לאו קורא בי"ד ובט"ו. ולענין הברכה כתב אחי הר''ר יחזקאל שיקראו בלא ברכה בשני ימים דספק הוא וברכות אינן מעכבות. והרמב''ם כתב שמברכין בארבעה עשר:

(אמ"ג) נשים חייבות נמי במקרא מגילה. וכתב רש"י שמוציאין הזכרי' ידי חובה ובעל הלכות גדולות כתב אף ע"פ שחייבים במקרא מגילה אינם מוציאין הזכרים. לה''ט וכ"כ ראבי"ה ומסופק ראבי"ה אם קטן יכול להוציא הנשים מרדכי פרק קמא דמגלה (אמ"ד) רבי יהודה מכשיר בקטן להוציא אחר הואיל והגיע לחנוך. ובעל העטור כתב כמוהו ומן דברי הרא"ש משמע שפסק כת"ק. וכ"פ בה"ג:

(אמ"ה) הקורא את המגילה עומד ויושב משמע אבל לכתחל' לא יקרא מיושב ובירושלמי קאמר אפי' לכתחלה נמי והרמב"ם כתב אבל לא יקרא לכתחל' יושב בצבור מפני כבוד הצבור. בלשון הקדש הכל יוצאי' אע"ג שאינם מבינים אותו. ורב עמרם כתב שלשון יוני גם כן כשר לכל וכ"כ הרמב"ם ובעל העטור. ואין דעת רב אלפס כן. וכן הרא"ש לשון הטורים (אמ"ו) הקורא את המגלה הכתובה הכתובים לא יצא והני בצבור אבל ביחיד יצא ידי חובתו. ובספר צפנת פענח נמצא שמה שהתירו בכתוב' בין הכתוב היינו בימיהם שהיו כתובים בגליון כמו מגילה שלנו אבל עתה שאינו כן אפילו ביחיד לא יצא מרדכי פ"ב דמגילה:

(אמ"ז) אמר רב מגילה בזמנה קוראין אותו אפי' ביחיד. ר"ח ור"ת פסק כרב וראיה מפרק שני דלקמן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים וכו'. ומיהו מצו' בעשר וכן פי' רבינו מריה כרב אבל רב עמרם פסק כרב אשי. ורבינו גרשום ז"ל פי' וז"ל יחיד הקורא את המגילה לא יברך לא לפניה לאחריה עכ"ל המרדכי:

(אמ"ח) הקורא את המגילה פושטה כאגרת וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך. אבל בתשובת הגאונים נמצא כורכה כקורא בתורה ואין פושטה כאגרת. וכן נמצא בשתי ישיבות ונהגו בכל מקום שקורא וכורך בספר תורה מרדכי. ובאשכנז נהגו לפתוח