האגור צא

אתרוג פסול אבל הראב"ד כתב דוקא שנתפזר הנימור ברובו אע"פ שבשטח האבעבועות היא מיעוט' אבל במיעוטו כיון שכולו מצד אחד של אתרוג כשר ולזה הסכים הרא"ש לה"ט נקב מפולש במשהו פירש"י דאאנקיב ולא אחסר קאי ולר"א ממיץ אאנקיב וחסר כל שהו' קאי וקאמר האי תנא הא דפסלינן בחסר כל שהוא היינו בנקב מפולש אבל בשאינו מפולש עד שיחסר בכאיסר מרדכי:

(א"ז) נקב האתרוג או שאכלוהו העכברים כשר מיום ראשון ואילך אם נשאר בו כשיעור ובה"ג פסל אם נקבוהו העכברים כל ז' ימים משום דמאיס אע"ג דנקב בדיעבד כשר וכ"כ רב נטרונאי והרא"ש לא חלק בזה. ואפי' לכתחלה מותר ולדידן חשוב יום שני כיום ראשון אבל כל שאר הפסולין פסולין כל ז' הימים וה"ר יונה כתב כל הפסולין אינם פסולים אלא ליום ראשון אבל משם ואילך ל"ש גזול ול"ש שאר פסולין כלם כשרים וכ"כ בעל העטור. והר"ר ישעיה והרא"ש כתבו כסברא ראשונה. וכל הפסולים מחמת מום אם הוא בשעת הדחק כשר נמצא כשרים ויכול לברך עליהם והראב"ד כתב שלא יברך עליהן אלא אוחזו' בידו שלא תשתכח תורת לולב ולא נהירא להרא"ש והרמב"ם מכשיר לולב יבש בשעת הדחק ולא שאר מינין ולא נהירא דמאי שנא זה מזה. לה"ט. ובאשכנז נוהגין לכתחל' להכשיר ביבשים אפי' בדאיכ' לחים ודוקא בלולב אבל לא בהדס וערבה בדאיכא לחים:

(א"ח) ומנין שמעכבין זה את זה כו' מצאתי בספר א"ז השיב ר"י מאורליינש במי שאין לו אתרוג שיטול שאר מינין ויברך בי"ט שני דארבעה מינין אינן מעכבין זה את זה אלא ביום ראשון לבד מידי דהוי אאתרוג חסר ואין נראה לראבי"ה ואני המחבר נראה בעיני הלכה למעשה כדבריו שאין מעכבין רק ביום ראשון וכן הלכה מרדכי. ואני המחבר לא ראיתי נוהג כך רק לברך על ד' מינין:

(א"ט) לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון. כתב רא"ם בעל היראים אע"פ שפסלנו יבשים בלולב הדס וערבה אנן בלולב הדס וערבה מברכינן ביבשים משום דלא אפשר והוא שעת הדחק וראבי"ה פי' דהוא הדין אתרוג כמוש וחסר מרדכי. ד' מינין שבלולב מעכבין זה את זה דבעינן לקיחה תמה והני מילי בזמן שאין לו כל המינין הללו ארבעתם אבל יש לו אינן מעכבין ואעפ"י שנטלן זה אחר זה שבה"ל:

(אלף י) כפת תמרים כתבראבי"ה הכפת חסר ו' כתיב משום דו' ימים קשור הלולב ונראה כף אחת וביום הז' מתירין אותו מרדכי:

(אי"א) רש"י פי' הא דלולב א"צ אגד היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לאגדו משום זה אלי ואנוהו:

(אי"ב) כתב גדול בדורו מהר"י מולן ז"ל מי שאין לו אתרוג בעירו יש לו לעשות אגודה מן הג' מינין וליטלו בידו בשעת הלל והושענות וינענע כדרכו והכל בלא ברכה ואע"ג דהר"י מאורליי"נש השיב דהא דאמרינן ד' מינין מעכבין זה את זה היינו דוקא ביום ראשון וכן הסכים ר"י א"ז הלכה למעשה. מ"מ לא מלאני לבי להורות לברך משו' דהרא"ש סתר ראייתו. ואפי' בי"ט שני אומר אני שיטול הג' מינין עכ"ל:

(אי"ג) ויברך על הלולב קודם שיטול האתרוג בידו כדי שיברך קודם לעשייתו שאלו יטול ארבעתם קודם שיברך נמצא שכבר יצא קודם לעשייתם שכיון שהגביהן יצא. או יהפוך הלולב והאתרוג עד שיברך ונמצא שלא יצא כיון שנטלו שלא כדרך גדילתו. אי נמי יכוין שלא לצאת עד שיברך והרמב"ם כתב שלא יברך עד שיטלנו בידו ואין נראה לר"י וי"א כיון שלא נענעו ועדיין יש לתפשו בידו אעפ"י שאינו מעכב קרינן ביה שפיר קודם לעשייתו וטוב לעשות כאחד מן הדרכים שכתבתי לה"ט ועל הלולב יש מהפכין אותו שלא כדרך גדולו עד לאחר הברכה. ויש שמתכוונין שלא לצאת עדיין וא"כ הוי עובר לעשייתן אי נמי דאין המצוה נגמרת עד לאחר הנענוע מרדכי פ"ק דפסחים:

(אי"ד) בהדס שוטה נחלקו בו הגאונים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף בו אם לאו ובה"ג כתב בהדס שוטה אפי' בהדי הדס אחרינא פסול. ורב נטרונאי כתב אם יכול לעשות כולו עבות מצוה מן המובחר ואם אינו מוצא אלא ג' הדסי' ממלא אותו בהדס שוטה ושפיר דמי. וכ"כ הרא"ש לה"ט. וד' מינין הללו אין מוסיפין לא על הלולב ולא על האתרוג אלא בהדס וערבה דכתיב לשון רבים יכול להוסיף כרצונו וכן בתשובות הגאונים וכן משמע מן הירושלמי ומצאתי לרב יהודאי גאון ז"ל שכתב ב' ערבות בלולב מותרים ויוצא בהן ידי חובתן פחות מיכן אסור והדסים שנים א' עבות וא' שוטה למדנו מדבריו שמותר להרבות בהדס וכ"כ בעל הדברות והרמב"ם אבל בה"ג כתב הדס שוטה אפי' בהדי הדס אחריני פסול ואין נראה לנו כיון דמין הדס הוא כשר להוסיף וליכא משום בל תוסיף ורב פלטוי ורב נטרונאי וה"ר יונה אית להו האי סברא דיכול להוסיף בהדס וערבה וכן פסק הרשב"א בתשובותיו וכן המנהג והבבלי כתב אם רוצה להוסיף שאר מינין אינו מוסיף ואינו גורע. וכ"כ רב עמרם ורב האי כתב שהעבות שבלולב צריכין להיות ג' עבות כראוי והשאר הדס שוטה ומנין כלם ס"ט דהכי מנין הדס והאי סברא דגאון ליכא גבן חובה ובשם רבינו מצאתי שצריך מנין ס' כנגד ברכת כהנים שיש בה ס' אותיות שבה"ל. ואנו נוהגים ליטול ערבה כמנין לולב וג' קשרים שהוא סך הכל כמנין סנהדרין וג' קשרים לג' אבות מרדכי: