האגור פט

רב צמח גאון ומהר"ם היה מברך על הסכה קודם ברכת המוציא אף בחול והרא"ש כתב והעולם לא נהגו כן כי רגילין כל העם שאין מברכין על הסכה אם נכנס לטייל ולישיב' אלא בעת האכילה לפיכך ראוי לברך תחלה ברכת המוציא ואח"כ יברך על הסכה לה"ט:

(תתקפד) דעת חיצוני הוא המקדש מעומד ומשום ברכת הסכה אין לשנות המנהג. כתב בה"ג ומיבעי לברוכי אפי' יוצא ונכנס עשרה פעמים ורב יהודאי גאון כתב כשנכנס לישב בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין בערב בין ביום ובעל הדברות כתב כל שעה שנכנס בה לאכול ולשתות ותלמוד תורה ועמידת קבע צריך לברך ור"ת כתב כל מצות סכה שקיים מסעוד' אחת לסעודה אחרת כגון שינה וטיול ולמ"ד ברכת לישב בסכה שמברך בסעודה פוטרתן מלברך עליהם ורב האי גאון כתב הנכנס לסכת חברו לבקרו מנהג ידוע שמברך שם בין סעד בין לא סעד. והנראה בעיני כבעל הדברות משבה"ל. והעולם נוהג שלא לברך אלא מסעודה לסעודה:

הלכות לולב (תתקפה) אם נפרצו עליו פסול פירש"י שנתלשו מעיקרן מן השדרה והתוס' מפרשי' אותו על כפולת העלין שכל א' כפול גבו אחד ופניו שנים ואם נפרץ שנחלק גבו תוך אורך כל עלה ברוב עליו שבלולב פסול:

(תתקפו) לולב שיבש שדרתו או רוב עליו פסול. והראב"ד הכשיר ביבש רוב עליו ובלבד שתהא התיומ' העליונה לחה. ולא נהירא אל הרא"ש:

(תתקפז) עור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בצפורן והראב"ד פירש משיכלה של מראה ירקות שבו וילבינו פניו. וכן עיקר לה"ט (תתקפח) להוציא את השאול ואת הגזול פי' רשב"ם הני מילי בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול וראבי"ה פי' דגם בי"ט שני פסול גזול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. מרדכי:

(תתקפט) פסק רב פלטוי גאון דהלכה כר' יוחנן דגזול ויבש פסולין אפי' בי"ט שני וכ"פ גם בעל ה"ג ורבי' ישעיה פסק כרב אמי דהוא בתראה דמוקי כמתניתין בי"ט ראשון אבלבי"ט שני אפילו גזול כשר וכ"כ בעל המאור ובעל הדברות שבה"ל:

(תתקצ) נקטם ראשו פסול פי' הראב"ד שנקטם מעלין שבראשו עד שיחסר מעט מן השדרה. ובעל העטור כתב לא שנקטמו קצת מן העלין העליונים אלא שנקטמו שני העלין העליונים פי' עד השדרה ולא השדרה והרא"ש פי' דברוב קטימת העלין העליונים נפסל:

(תתקצא) נסדק ראשו כשר ואי עביד כהמנק פי' כלי שיש לו שני ראשים פסול. ופי' רש"י שתחלת ברייתן היה כך שיש שדראות מחצית עליו לכאן ומחצית עליו לכאן. ולשון נסדק אינו משמע כן דאם כן היה לו לומר לולב שגדל סדוק אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח:

(תתקצב) נחלקה התיומ' פסול פרש"י שני עלין העליונים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמט' מהן והגאונים פי' שני העלין העליונים שדרכן להיות מחוברין נפרדו זה מזה ברוב עד שנראין כשנים וכן פי' רבינו גרשום ז"ל ורב אלפס פי' על כל העלין שבלולב שהן כפולין וגבן אחד ואם נפרצו שניהם זה מזה ועדיין הם מחוברין מגבן כשר אבל אם נחלקו בגבן רוב כל עלה ועלה ברוב העלין שבלולב פסול וכ"כ הרמב"ם וכן ר"ח ורבי' ישעיה והראב"ד פי' אם יש לו כמין קוצי' בשדרתו או שנכווץ ונצמת או שנעק' אמציעתו לפניו או לצדדיו פסול אבל עקו' לאחוריו כשר ואם הוא כפוף בראשו פסול:

דיני הדס וערבה (תתקצג) כתבו הגאונים צריך שיהיה כל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול ובעל העטור כתב אפי' אין בו אלא פעם אחת שלשה בחד קינא כשר. וכ"כ הרמב"ם והרא"ש הכריח כדבריו והראב"ד כתב דלמצוה בעינן כל שיעור עבות ולעכובא ברובא ואפי' אין עבות בראשו:

(תתקצד) יבשו עליו פסול ושעור היבשות לר"י עד שיהא נפרך בצפורן. והראב"ד פי' אפי' אם נפרכים בצפורן אם עדיין ירוקים הם כשר שאם ישרו אותם במים יחזרו לכמו' שהיה במשושן ובמראיתן. ואם יבשו רוב עליו ונשארו בו שלשה בדים לחים בראשו כשר וי"מ שבשלשה בדים לחים של העבות ישאר לכל א' בראשו ג' עלין בחד קינא יבשו שנים ולא נשאר מהן רק א' לח כשר והוא שישאר בראש הבד. פירש עלין של קן אחד מכאן ואחד מכאן והשלישי מורכב על שניה' והוא הנקרא ראשו ובו תלוי ההדור לכן צריך שישאר לח. והראב"ד כתב אם יבש כולו ונשאר בו ג' בדים כמושים פסול שאין מציל מידי יבש אלא הלח ההדור. ולא נהירא אל הרא"ש דכיון דכמוש כשר אפי' לא עלתה בו תמרה הלכך יבש ראשו כשר דלא גרע מנקטם. לה"ט:

(תתקצה) כתב בעל יראים אע"ג דפסלנו יבש בלולב בהדס ובערבה מכשירין משום דלא אפשר לנו והוא לנו כשעת הדחק אבל לא לשאר מינין וכן כתב הרמב"ם שבה"ל:

(תתקצו) ר' טרפון אומר אפי' שלשתן קטומין