האגור פח

כפירש"י שבה"ל:

(תתקעב) אמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת פתח פירש"י דאשתי' כהלכתה ושלישית אפי' טפח קאי והכי קאמר רבא הטפח ששנינו שמתיר בדופן שלישי אינה מתיר אא"כ עשאו לאותו צורת הפתח על פני כל הדופן כולו. ורבינו ישעיה ורבינו יהודה בר נתן פירשו באופן אחר שבה"ל:

(תתקעג) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהים מן הארץ ב' טפחים פסולה. פי' דפחות מג' אמרי' לבוד מלמטה ולמעלה אם גבוהים מן הארץ י' טפחים כשרה. ר' יוסי אומר כשם שמלמט' לה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה י' טפחים. ר"ח ובעל הדברות פסקו כר' יוסי. ובעל ה"ג ור' נטרונאי גאון ורבי ישעיה והרי"ן גיאת פסקו כרבנן וכ"פ בעל יראים:

(תתקעד) אתמר נוי סוכה המופלגים ממנה ד' אמות פי' כמו קרמים וסדינים הפרוסין תחת הסכה לנוי רב נחמן אמר כשרה דבטלינהו לגביה ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה משום אהל מפסק' ואשתכח דלא גני בסכה והרי"ן גיאת ורבי' ישראל כהן פסקו כרב נחמן שבה"ל ר"ת כתב שבדפנות של סכה אין בהם משום אסור. אבל הרמב"ם כתב שגם עצי הדפנות אסורים וכן נראה לבעל היראים ולא נהירא אל הרא"ש:

(תתקעה) בעצי סכה לא מהני תנאה שעל כרחו בודל מהן כל בין השמשות משום סתירת אהל נוי סכה מתנ' עליהם ואומר איני בודל מהם כל בין השמשות ודוקא שמתנה בזה הלשון אבל באומר אני מתנה עליהן לאוכלן כשיפלו אינו כלום אבל אם אמר מתנה אני עליהן אימתי שארצה מהני תנאה שגם בין השמשות בכלל. ולפי התירו' האחר של התוס' לא מהני תנאה אפי' בנויי' אלא לאחר שיפלו וכן יראה מה"ג שכתבו עטורי סכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן במקומן נפלו בי"ט אסורין באכילה ומותרים להחזירן למקומן אבל אם התנה עליהם בשעה שתלה אותן ואמר כשארצה אוכל מהן מותר ע"כ. הרי שלא כתב היתר בתנאי אלא לאחר שנפלו ואיני מבין מה יש לחלק לענין טילטול במקומו בין י"ט לשבת והרא"ש כתב בתשובה דמהני בהן תנאה אפי' בעודן קיימין אבל בלא תנאה אסורין אפי' אחר שנפלו:

(תתקעו) מהר"ם היה מחמיר אפי' בפירות שלא לאוכל' חוץ לסכה וה"ר פרץ היה אומר דפירות לא צריכי סכה אבל שאר דברים כגון בשר וגבינה וכיוצא בהן צריך והרמב"ם כתב מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסכה והמחמיר שלא לשתות אפי' מים חוץ לסכה תע"ב:

(תתקעז) והרא"ש כתב אפי' את"ל דפירי ובשר וגבינה בעי סכה היינו דוקא מי שיקבע סעודתו עלייהו אבל מי שאכלן עראי ודאי א"צ סכה ושתיית מים נמי עראי הוא ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן אפי' הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי שא"צ סכה אבל תבשיל העשוי מה' מינין הקובע עליו חשוב קבוע וצריך סכה טורים:

(תתקעח) ת"ר אוכל אדם אכילת עראי חוץ לסכה כמה אכילת עראי כדטעים בר בי רב ועיין לכלה פי' שהוא קרוב לביצה ופירות אין טעונין סוכה וכל שתיה קרויה עראי וכתב הר"ר אביגדור כהן דאכילת עראי דשבת וי"ט ואפילו שתיה חשיב' קבע הואיל ואדם קובע סעודתו על היין שבה"ל (תתקעט) מצאתי מאני משתי' במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא כתב בספר המצותי"מ משום מיאוס כגון קערות שנמאסות לאחר אכילה וי"מ כגון קדרה ואגני דלישה דטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דיר' אלא בית יש להם לבדם ולאו מטעמא דמיאוסא וכ"כ ר"א בר יואל הלוי דקערות לאחר שאכל ושרו לאטמינהו בסכה. ובה"ג מפרש מאני מיכלא כגון קערות ושפודים מרדכי:

(תתקפ) מברכין על הסכה בכל פעם שנכנס בה ואפי' הנכנס בסכת חבירו לבקר צריך לברך בכל פעם ופעם כך כתבו הגאונים ואע"פ שברך עליה ביום ראשון חוזרים ומברכים עליה. ור"ת כתב כיון שעיקר הקביעות שאדם קובע בתוך הסכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל שאר הדברים אפי' השינה שהיא חמורה מאכילה שהרי אוכלים עראי חוץ לסכה ואין ישנין עראי חוץ לסכה אפ"ה כיון שהאכילה עיקר פוטר השאר:

(תתקפא) בספר המצות כתב משירדו הגשמים טפות טפות בתוך הסכה שאם ירדו תוך המקפה היתה מתקלקלת ר"ל שירדו שעור כדי שיתקלקלו אפי' שאין לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת. ואינו משמע כן מדלא קאמר בגמרא כדי שתסרח המקפה משמע שתסרח ממש:

(תתקפב) חתן כתב הרמב"ם שפטור מן הסכה הוא וכל השושביני' וכל בני החופה. והרא"ש כתב דשושבינין לא חשיבי עוסקין במצוה וחייבין בכל המצות חוץ מתפלה ותפילין. וחתן אע"פ שהוא פטור מכל המצות חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסכה:

(תתקפג) והרמב"ם כתב שצריך לקדש מעומד כדי שיברך לישב בסכה קודם עשיית המצוה וכתב הרא"ש א"כ לדבריו היה לו לקדש קודם שנכנס בה שמיד בכניסתו בה עושה המצוה. אבל כיון שמצות סכה היא האכילה והטיול אף אם הוא מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתו שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכן זמן ששוהה בתוכה ופירוש בסכות תשבו תתעכבו כמו ותשבו בקדש. וכ"כ