האגור פו

וידוע לחכמים. וגם כשהיה אומר לפני ה' תטהרו היה אומר שם המפורש וכתב הרא"ש ולא נראין לי דבריו כתב רב סעדיה גאון שראוי לומר לפני ה' תטהרו כמו באומר אנא השם והרי"ן גיאת כתב אם אומר לפני ה' תטהרו אין בכך כלום דקרא היא דקרינן. ואין אנו הוגים השם באותיותיו וכ"כ ראבי"ה לה"ט:

(תתקמו) בעיר קולוני"יאה ערבית שחרית ומנחה נוהגין לומר אתה מבין ובמגנ"צא אין אומרים אותו אלא בערבית. וכן א"א אבינו מלכנו במוסף ואשכחן בתשובות הגאונים ובמנהג של ישיבה בשחרית אומר ז' פעמים ויעבור ובמוסף ז' ובמנחה ששה ובנעילה ג' וראבי"ה קבל שבתפלת יוצר י"ל י"ג פעמים ויעבור כנגד י"ג מדות מרדכי:

(תתקמז) כתב רב עמרם בתפלת המנחה א"א לא סליחות ולא רחמים אלא אחר סיום תפלתו אומר אבינו מלכנו אבל רב נטרונאי כתב לומר סליחות במנחה הרשות בידו שיום סליחה הוא ובכל תפלה ותפלה ראוי לומר. וכן מנהג בשתי ישיבות וכן מנהג עתה לומר סליחות בכל ארבע תפלות. ואם חל בשבת אומרים צדקתך:

(תתקמח) כתב עמרם שאין נשיאות כפים במנחה אבל בה"ג כתבו שיש בהן נשיאות כפים. לה"ט. וכ"כ רבינו גרשום דגרי' בגמרא מאי טעמא פרשי כהניא ידייהו במנחתא ולא גריס במנחת' דתענית' וכן גורס ר"י אלפס ורב האי ובעל הדברות. שבה"ל:

(תתקמט) רב עמרם כתב לומר בנעילה במקום זכרנו לחיים חתמנו לחיים. ולא נהגינן כן וגם אין לומר במי כמוך חותם יצוריו לחיים ברחמים. ומ"מ נוהג העולם לומר בנעילה בתפלה וחתמנו בספר החיים ובסוף בהודאה וחתום לחיים טובים וגם בשלום נזכר ונחתם לפניך כו':

(תתקנ) כשמגיע בנעילה לאתה ידע רזי עולם אומר אתה נותן יד לפושעים וכו' עד כי אתה סלחן. ובסדר רב עמרם אינו חותם כמו שאינו חותם בשאר תפלות. ונראה דאפי' למי שפוסק דאין לחתום בשאר התפלות מ"מ בתפל' נעילה חותמין בברוך. וכ"כ ה"ר זרחיה הלוי. מ"מ כיון דאיכא פלוגתא טוב שלא לחתום. לה"ט:

(תתקנא) במרדכי יש שא"א אבינו מלכנו בנעילה. ובאשכנז כשיש שעות אומרים. דין נעילה להתפלל אותה ביום וכן פי' ה"ר יהודה מפרי"ז וכ"פ מהר"ם ופירש דמה שהנהיגו העם להתפלל אותה בליל' ודאי לא הנהיגו רבותינו כך אלא מפני שהזקנים מושכין עד הלילה סוברין שבדין עושין. ותוקעין תקיעה אחת זכר ליובל. ובתשובת רב פלטוי גאון תוקעין בשופר תקיעה ושברים תרועה תקיעה וכן מנהג בשני ישיבות מרדכי. ומנהג אשכנז בתקיעה אחת לבד ובצרפת ואיטלי"ה קשר"ק:

(תתקנב) כד מקלע מילה ביה"כ השיב רבי יעקב בר שמעון שא"א ברכת המילה על הכוס דלמא אתי למיסרך. ודוקא ביה"כ שיש בו כרת אבל בשאר תעניות לא. אבל ר"ת חולק בדבר ולא מיבעיא דבלא כוס עבדינן ליה דלא עדיפא מבה"מ דבעינן כוס ועבדינן נמי בלא כוס אלא אפי' בכוס נמי עבדינן:

(תתקנג) אחר שגמר תפלת המוסף פותח באשרי כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת מנחהוכ"כ בסדר רב עמרם אבל אנו נוהגין לפתוח באשרי אחר גמר תפלת המנחה וכן קבלתי. וכן המנהג המרדכי:

(תתקנד) בהפטרה במנחה חותם ג"כ על התורה וחותם מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל בשבת מזכיר נמי של שבת בהפטרה של יוצר ומנחה עם יום הכפורים בחתימה. וכ"כ רב עמרם וריב"א ורשב"ט וכן נוהג נמי רבינו יואל. ובאשכנז אין חותמין בעל התורה:

(תתקנה) מה שהורגלו לנדור צדקה בעבור המתים ביום הכפורים יש להביא ראיה מפרשת עגלה ערופה דתניא כפר לעמך ישראל אלו החיים. אחר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכין כפרה מרדכי:

(תתקנו) דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ביה"כ אבל חיה אסורה להתענות עד שלשים יום וכן הלכתא. ובעל הדברות כתב וחיה לא אתמר בגמרא ואי משום דקתני והחיה תנעל את הסנדל וסתם חיה שלשים יום התם משום צנה אבל באכילה אסורה. דאם לא כן הוי ליה למתנייה גבי אכילה ומסתברא דדינה כמעוברת אם היתה צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה שבה"ל (תתקנז) החסידים ואנשי מעשה באשכנז רגילים לעשות שני ימים יום הכפורים והיו מתפללין בעשרה ככל סדר של יה"כ והרא"ש היה מוחה בידם ויש אומרים מי שעושה פעם אחת שני ימים יום הכפורים שוב אינו יכול לחזור לעולם כיון שקבלו עליו הרי הוא עליו באסור כרת. והרא"ש היה מתיר לשאול עליו:

הלכות סוכה (תתקנח) אין יוצאין לא בסוכה שתחת האילן ואם האילן צלתה מרובה מחמתו אז רואים אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלי אילן כשרה אפי' לא השפיל הענפים למטה לערב' עם הסכך של הסוכה אם אין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אין האילן