האגור פה

יש בדבר שהצריכו גאוני עולם לדבר בו ואדרב' נראה יותר טוב שיטמין כדי שימצא סעודתו מוכנת למוצאי יום הכפורים דגדול' מזו התירו קניב' ירק מן המנח' ולמעלה ביום הכפורים עצמו כדי למהר סעודתו כ"ש הטמנת חמין שמותר כתב ראבי"ה דדבר שאין ראוי לאכילה אפי' אסור ליכא לאוכלו ביה"כ:

(תתקלג) כל המשקין מצטרפין לכשיעור ושיעורן כדי שתית רביעית והראב"ד כתב שעור צירוף שתיה היא כדי אכיל' פרס כמו צירו' אכילה:

(תתקלד) כתב בעל העטור איכא מ"ד שאין מברכין ביה"כ על נטילת ידים ושעשית לי כל צרכי כיון שאסור בסנדל ובנטילה ומסתבר' כיון דבידו וברשותו הוא להנעיל משום סכנת עקרב יכול לברך כמו בשאר הדברי' לה"ט:

(תתקלה) כתב ה"ר אליקו' אמר לי מורי צדק דכשהוא עומד ממטתו שחרית הוי כמלוכלך ויכול ליטול ידיו ועיניו נמי מותר לרחוץ. וכ"כ בעל הדברות ופניו אסור שבה"ל:

(תתקלו) אמר רב הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן. בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקות. רב נחמן אמר בן י' ובן י"א מחנכין אותו לשעו' בן י"א וי"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלים מן התורה. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ור' יוחנן אמר אשלמה מדבריהם ליכא ובת י"א מחנכין ובת י"ב משלימין מדאורייתא ותינוק בן י"א וי"ב מחנכין ובן י"ג משלים מדאורייתא. ופסק ה"ר ישעיה דלית הלכתא כר' יוחנן דהא אתותב וכ"כ בעל הדברות ועבדינן כרב נחמן בתינוק וכרב הונא בתינוקו' והרי"ן גיאת פסק כר' יוחנן משבה"ל:

(תתקלז) המלך והכלה רוחצין פניהן וחכמים אוסרין ונקראת כלה כל שלשים יום הרי"ן גיאת פסק כחכמים ורב אלפס פסק כר"א ולזה הסכים הרא"ש:

(תתקלח) ולענין טבילת בעל קרי כתב הר"ר יהודה ברצלוני שטובל כדרכו וכן בה"ג. והרמב"ם כתב כיון דקי"ל בעל קרי א' טבילה לתפלה ולא לד"ת אף בשאר ימות השנה אזלינן לחומרא ולא ירחוץ אלא ירחוץ אותו מקו' לבד. וכ"פ ר"ת וכן פסק בעל הדברות ושאר חייבי טבילות כתב בה"ג שטובלין כדרכן ביה"כ ור"ת כתב דהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן היינו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה אבל אנן קיימא לן דלא הוי מצוה הלכך ימתין עד למחר:

(תתקלט) כתב בה"ג מי שצריך לילך ללמוד בצבור והוא ירא ללכת בלי מנעלים משום חשש עקרב יכרוך דבר ברגליו ויצא ולא נהירא דמשום נשיכת עקרב מותר אפי' לנעול מנעל ממש וכן לצורך מצוה נמי:

(תתקמ) איכא מ"ד מדקאמר מאכילין אותו ע"פ בקיאין ש"מ יחיד מומחה ומוחזק ורופאים אחרים שאינם מומחין וחכמים כל כך הולכין אחר הבקי ואין נראה להרמב"ן אלא כיון שכולם רופאים במלאכה אין דבריו של אחד במקום שנים ומכ"מ המופלג בהן בחכמים חוששין לדבריו אם הוא אומר שצריך ומדברי הרמב"ם יראה שהולכים אחר רוב הדעות ואחר בקיאי הרופאין ולא נראה אלא כדפרישית:

(תתקמא) נוסח דכל נדרי מי"כ שעבר עד יום כפורים זה וכן הסכים רבינו ישעיה והקשה ר"ת מה מועיל להתיר על מה שעבר כבר והנהיג לומר מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא. וכן הנהיג לומר דאדרנא ודאשתבענא והרא"ש כתב ומיהו נראה דמנהג קדמונים דכל לשון כל נדרי מוכח דנתקן על הנדרים שעברו בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מן העונש לה"ט:

(תתקמב) יש מן הגאונים שאמרו שאין כל הדברים האלו נוהגים אלא בנדרים בלבד ולא בשבועות ואי אפשר לו להתיר בלי חרטה דמעיקרא ובלי יחיד מומחה ובלי ג' הדיוטות ועוד דהלכה כרב פפא דאמר שצריך לפרוט הנדר ע"כ:

(תתקמג) ועוד כתב ר"ת דוקא מושבע מפי עצמו ולא מושבע מפי אחרים וכן הדין לחרמי הקהל. תשובת הרשב"א. ורוב הגאונים מיחו לומר כל נדרי לפי שאין בו שום תקנה רק רע זולתי הנוסחא מרב האי גאון. והכי איתא בסדורי כל נדרי ואסרי מיום צום כפור שעבר עד יום צום כפור הזה. ועברנו עלייהו בשלו או באונס נבעי רחמי מן קדם מרי שמיא דלישרי לן. שבה"ל. ומנהג אשכנז לומר כר"ת:

(תתקמד) כתב בעל העטור שחרית מתודה שלשה פעמים וכן במוסף ובמנחה אבל בנעילה פעם אחת והם עשרה ודויין כנגד עשר פעמים שמזכיר כהן גדול השם ביה"כ ובלילה אינו מתודה. ויש מקומות שאינו מתודה רק לכל תפלה ודוי אחד והצבור פעם אחת הרי ח'. ושני פעמים בערב אחד במנחה ואחד בערבית. ותניא כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי. ופסק רב סעדיה כר"מ וכ"פ הרי"ן גיאת. ובעל העטור ורב אלפס פסקו כרבנן וכ"פ בה"ג ורב פלטוי ור"ח והכי נוהג רבנן:

(תתקמה) יש גרסות במקצת ספרים בודוי בשני אנא בשם ואיתא בירושלמי אמר ר' חגי בראשונה היה אומר אנא השם ובשניה היה אומר אנא בשם. וכן בסדר אתה כוננת כתוב בשניה אנא בשם. וכתב ראבי"ה כיון שפי' רבי חגי דבראשונה היה אומר אנא השם ובשניה אנא בשם הכי עבדינן רב האי כתב ולא בלשון הזה היה אומר כהן גדול אנא השם אלא השם של מ"ב אותיות ועדיין מצוי הוא בישיבה בבבל