האגור פד

במקומינו ובכל מקום שעברתי ואין חלוק בין י"ט שני של ר"ה ושאר י"ט גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וכן הלכה וכ"כ רשב"ם בשם זקנו רש"י. וכן דעת בעל העטור והגאונים כתבו שאין לומר זמן בשני אלא בקדוש לא בשופר. וכתב הרא"ש וטוב שיקח אדם פרי חדש ויתננו לפניו ויברך שהחיינו ויהיה דעתו גם על הפרי ויוצא ידי ספק. וכן היה נוהג מהר"ם. ונ"ל שאם חל יום ראשון בשבת שיש לומר זמן ביום שני על שופר מאחר שלא תקעו ביום ראשון לה"ט. וכ"פ בעל שבה"ל ובתשובות הגאונים שצ"ל זמן בליל י"ט שני בקדוש ובשופר וכן השיב ה"ר משלם בר קלונימוס וכן כתב בעל הדברות והר"ר אביגדור כהן לא היה מברך אלא ביום ראשון וכן הר"ר יצחק בר יהודה הצרפתי וכן נמצא לגאונים ז"ל. שבה"ל. ואני המחבר כותב מנהג בעלי נ"ש מאשכנז שאומרים זמן בליל שני בקדוש ומהדרים להשיג פרי חדש או יין חדש ונותנים עיניהם בו בשעת הברכה של שהחיינו כמו דכתוב לעיל. אבל אם אין משיג פרי חדש אעפ"כ מברך זמן. ובשופר ביום שני אין מברכין זמן אלא א"כ חל י"ט ראשון בשבת אז מברכין זמן בלחש:

(תתקכב) נוהגין בספרד לומר בשבת תשובה הרבה סליחות ותחנונים ותמה אני על המנהג שהרי אין מריעין בשבת. ובאשכנז אין נוהגין כן:

(תתקכג) ירושלמי ר' חייא מפקד ליה לרב אי אתה יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה יומין בשתא. וכתב ראבי"ה אלו שבע' ימים הם ז' ימים שבין ר"ה ליה"כ וקורא אותם שבעה ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהירו לאכול בטהרה דפשיטא שאוכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי החול שהוצרך להזהר עליהם. ועל כן נהגו באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של עובדי כוכבים כל השנה יהיה נזהר בעשרת ימי תשובה:

הלכות יום הכפורים (תתקכד) נהגו העם לטבול ערב יוה"כ ואמר רב עמרם טובל האדם בשעה שביעית ומתפלל מנחה. ואומר רב סעדיה גאון בעלייתו לטבול מברך על הטבילה. וכתב הרא"ש ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בכל התלמוד רמז לטבילה זו ואינה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים ולא עדיפא מערבה דאמרי' חביט חביט ולא בריך מפני שאינו אלא מנהג נביאים לה"ט. וכתב הר"ר שמחה כל הטובל בערב ר"ה ויה"כ לשם תשובה מברך ברכת טבילה עד שלא נכנס לנהר או לים שכל השבין חייבין בטבילה. שבה"ל. והעולם נוהג שלא לברך על הטבילה כדעת הרא"ש:

(תתקכה) מקום שנהגו להדליק ידליק על הדלקת נר של שבת מברכין אבל על נר של יה"כ אין מברכין מרדכי פ"ד דפסחים. יש מביאין ראיה לשחוט הכפרות ולהשליכה על הגג ואין כל כך ראיה. מרדכי:

(תתקכו) באשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר האלפא ביתא. ומפרטין החטאי' וכ"כ רב עמרם וכן הרמב"ן וה"ר יונה שצריך לפרוט החטא. ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שאין לפרוט החטא שרבי עקיבא אומר שאין צריך לפרוט החטא והלכה כדבריו. לה"ט:

(תתקכז) יש נוהגין לברך בליל יה"כ על מצות היתר נדרים וטעות הוא משבה"ל. ר"י פירש פ"ב דשבת גבי הדלקת נר בשבת חובה. נר של יה"כ אם יארע בשבת צריך לברך אבל אם יארע בחול א"צ לברך. ובספר המצות כתב יה"כ שחל להיות בשבת מדליקין בלא ברכה הואיל ואינו בא לצורך אכילה מרדכי:

(תתקכח) עונות שהתוד' ביה"כ שעבר ולא שינה בהם כתב ה"ר יונה שא"צ להתודות עליהן אא"כ גנב או גזל והתודה עליהן בשנה שעברה ואומר במקום גזלתי גנבתי געלתי בדרכי שהוא דרך כלל. והרא"ש כתב שיכול להתודות עליהן אף ע"פ שלא שינה בהם:

(תתקכט) בחתימת הוידוי כתב רב עמרם האומר בא"י הסלחן טועה. יכול לחתו' ובכל סדורי אשכנז יש בהם חתימה ובספרד אין חותמין ומוטב שלא לחתום כיון שיש פלוגתא דרבוותא:

(תתקל) ולענין חזרת הש"ץ הוידוי במנחה כתב ראבי"ה שאין לנו להחזירו כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וכן דעת הרי"ן גיאת וכן נוהגין באשכנז וכתב רב האי אין מנהג שיתודה ש"צ במנחה:

(תתקלא) וכתב בתשובה אחרת יפה אמרו הראשונים שלא לומר ש"צ וידוי בסלח לנו שלא שמענו בבבל שמזכי' ש"צ בוידוי של ערב יה"כ אבל רב עמרם כתב שש"צ צ"ל וידוי במנח' להוציא מי שאינו בקי וכן נוהגים בספרד:

(תתקלב) ולענין הטמנות חמין ביה"כ כתב רב עמרם שאין להטמין מפני שאין מטמינין החמין אלא לכבוד השבת וזה שאוכלו בחול במוצאי יה"כ אין לו להטמין לכבוד החול וכ"כ ראב"ן וכבר הפליגו אנשי אספמיא ועשו הסכמה שלא להטמין אבל נטרונאי גאון כתב להטמין ערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים למה הוצרך ימתין עד למוצאי יום הכפורי' ויעשה כל צרכיו אבל אין אסור בדבר ואין מוחין ביד העושין. ורב שרירא גאון כתב ושפיר דמי שמטמין מחול גם אני לא ידעתי מה חשש אסור