האגור פג

והגאון ר"י הלוי כתב יש מדקדקין לפרט המקראות של כל מוספי היום וכל גאוני לותי"ר מורין לומר ובראשי חדשיכם ונשתלחו הדברים לפני רש"י והכריע כדברי האומר צריך להזכיר פסוקים של כל מוסף ומוסף ואין להקפיד שמא יאמרו אלול מעובר הוא. אמנם ר"ח הביא מן הירושלמי שאצ"ל. ואני ראיתי הרבה מפרשים הא דאיתא בירושלמי א"צ להזכיר של ר"ח כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואת יום ר"ח הזה וכן נמי א"צ לחתום מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים ולא אתפלת מוסף לבד קאי אלא אכל תפלות קאי אערבית ושחרית ומוסף ומנחה אבל הפסוקים של מוסף ר"ח צריך להזכיר. ובכל הדברות היה רגיל לומר ושעיר לכפר ועולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן. שבה"ל. ר"י בר יהודה הנהיג לומר והשיאנו בר"ה ויה"כ בשם ר"א הגדול וגם ר' משלם שאל פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שיש לאומרו משום שאינו יכול לומר ברכת מועדיך. ובתשו' רב שר שלום גאון כתב ביה"כ אומרים בב' ישיבו' בין בתפל' בין בקידו' מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון מרדכי. ובכל ארץ אשכנז נוהגים שלא לאומרו:

(תתקיג) ואומר והשיאנו בר"ה ויה"כ רובם אומרים אותו ור"י בר יהודה בשם רבו ר"א אמרו כל ימיו. ורשב"ם שאל פי אריות שבירושלים והשיבו שאומרים והשיאנו ומביאין ראיה מן הירושלמי דברכות פ' הרואה והגאון ר"י הלבן בטלו בגרמייזא ומנהג פשוט הוא לאומרו בר"ה אבל לא ביה"כ שה"ל:

(תתקיד) אר"ח אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ אחד יחיד וא' ציבור וכתב ר"י אלפס דאפי' בהנך קראי דמלכיו' זכרונות ושופרות וכן נמצא לגאון א' ור' שלמה פירש להא דרב בקראי מוספין דכיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אצ"ל פסוקים של מוספין. ורבותינו מפרשים להא דרב בקראי דמוספין קאמר אבל לא במלכיות זכרונות ושופרות דהא תנן אין פוחתין מעשר מלכיות שבה"ל:

(תתקטו) במסכת סופרים אם חל ר"ה להיות בשבת אומרים זכרון תרועה מקרא קדש שבה"ל:

(תתקטז) אומרים עלינו לשבח. ורב עמרם כתב שאין ליחיד לאומרו במקום שיש ש"ץ וכבר נהגו לאומרו. וכ"כ רב משה גאון יחיד דמצלי בר"ה בלחישה אי גמיר עלינו לשבח לימא ואי לא לימא מלוך ואוחילה. ונראה מתוכן שאין ליחיד לאומרו שהוא רשות לש"ץ:

(תתקיז) בטולטילא נוהגין לומר יע"ו בזכרונות ומנהג טוב הוא ובאשכנז אין נוהגין:

(תתקיח) איתא בערוך שתוקע כל כך בעמידה כמו שתקע בישיבה. ור"ת הנהיג לתקוע תשר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות. וכתב רב אלפס תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר הברכות פעם אחת שלא להטריח על הצבור וכן המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות לה"ט:

(תתקיט) בספר יראים כתב לברך על תקיעת שופר ורב עמרם כתב אם ברך לתקוע טעות הוא ונהגו לברך לשמוע מרדכי וכן עמא דבר כתב רב עמרם לאחר התפל' מריעי' תרוע' גדולה בלא תקיעה כדי לערבב השטן. ורב האי גאון כתב לא מטעם מנהג עושין כן אלא משמע מתוך הגמ' שהיחידי' היו רגילין לתקוע אחר התפלה ואם אין עושין כן אין עיכוב בדבר שכבר יצאו ידי חובה:

(תתקכ) אין להתענות בר"ה כלל. וכן השיב רב נחשון גאון וכן רש"י ז"ל שפירושו בפ' אמור מדברי תורה ומדברי קבלה ומן הברייתא דירושלמי ומן התלמוד והאריך הרבה במרדכי. ורב נטרונאי כתב ודאי ביום ראשון של ר"ה אי אפשר לישב בו בתענית משום דמדאורייתא הוא אבל בי"ט שני ובשבת אין בהם קושיא משום דעשרה יומי אלו משונין משאר כל ימות השנה לפיכך נהגו רבותי לישב בהן בתענית בין בחול בין בשבת. וכתב הרא"ש ודבריו תמוהין שאסר להתענות ביום ראשון של ר"ה והתיר להתענות בשבת בשני ימים של ר"ה ואנו רואין שיפה הוא שלא להתענות וכן בשבת תשובה לא ראינו שהתענה בו אדם וכ"כ הרי"ן גיאת שאין להתענות וכן נראה מן המדרש שהבאתי למעלה כי מי גוי גדול עד ואוכלים ושמחים בר"ה והכי איתא בירושלמי בהדיא מתריעין ולא מתענין ובתשובות הגאונים כתוב שיש להתענות בשני ימים של ר"ה וסומכין על האגדה דפסיקתא דסוכה שיש ספרים שכתוב בהם באין גדולי הדור מתענין בר"ה ומצאתי כתוב שיש מקומות שקבלה בידיהם שכל מי שרגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילותו שהרגיל ואינו מתענה אינו משלי' שנתו ומנהג בני אשפי"רא לא נהגו להתענות ולעמוד קודם היום. ובשם רב יהודאי גאון שאסור להתענות בשני ימים של ר"ה וכ"כ רב סעדי' גאון וכן שבה"ל. בתשובת הגאונים נמצא שיש להתענות בר"ה מרדכי. והעולם נוהג שלא להתענות כלל ואני המחבר ראיתי בספר אגודה שקבלה שכל מי שמתענה פעם אחת תענית חלום בר"ה צריך שיתענה כל ימיו ואם לאו יסתכן מאחר שהראוהו פעם אחת הוא סימן רע:

(תתקכא) ולענין זמן בליל י"ט שני על הקדוש וביום על השופר כתב רש"י בתשובה רבותי' אומרים שאין אומרים זמן אלא בליל ראשון דקדושה אחת היא וכחד יומא אריכתא הוא. אבל אני אומר שצ"ל זמן וכן נוהגים