האגור פב

אחת לא עבדי אינשי. וכן כתבו רוב המפרשים שחשבו שלשים קולות בתקיעות. אבל הרי"ן גיאת כתב שצריך לעשותן בנשימה אחת. ועל כן לא כתב שהן אלא כ"ז קולות וכ"כ הרא"ש ואני המחבר ראיתי נוהג קצת תוקעים לעשות שברים ותרוע' בנשימה אחת כדעת הרא"ש. והרבה פעמים תקעתי ועשיתים בנשימה אחת:

(תתקה) אם תקע תשר"ת בנשימה אחת לכאורה נראה שלא יצא שאין כאן לא ראש ולא סוף ומיהו בירושלמי לא משמע כן:

(תתקו) האריך בתקיעה אחרונה של תשר"ת כשיעור ב' תקיעות כדי שתעל' לו בשביל תקיעה ראשונה של תש"ת קאמר בירושלמי שאינו עולה לו כלל. אבל בגמ' דידן מוכח שעולה בשביל אחת ולא בשביל שתים:

(תתקז) מעשה שטעה בשברים שלתשר"ת שלישי ועשה ב' שברים והתחיל לתקוע ומקצת הקהל החזירוהו לראש לתקוע שלשה פעמים תש"רת. ורבינו יואל וחתנו ראב"ן נחלקו עליהם מרדכי ולפי דעת הר"ר נתן בר אליעזר צריך שיתחיל בתקיעה שלישית אבל השתי תשר"ת הראשונות לא הפסיד. והרא"ש כתב שאפי' התקיעה הראשונה שבתשר"ת שלישית לפני השברי' לא הפסיד וחוזר ועושה שברים ותרועה והרמב"ן כתב שהפסיד התקיעה ראשונ' בשביל התרוע' שהפסיק באמצע אם תקע תש"רת או תש"ת או תר"ת כהוגן וטעה באחרונ' י"א שצריך לחזור כל הסי' מראש ג' פעמים והרמב"ן כתב שא"צ לחזור אלא לאחרון שטעה בו:

(תתקח) מתוך רב אלפס משמע וכן פי' ראבי"ה דדוקא בברכות של ר"ה ויה"כ מוציא אפי' מי שבקי אבל בברכות של כל השנה לא קיימא לן כוותי' אבל כל יחיד ויחיד חייב לקרותם אם הוא בקי מרדכי. מסקינן דהלכה כר"ג שאומר דש"צ מוציא אפי' מי שבקי בר"ה ויה"כ. ובעל העטור כתב שש"ץ איננו פוטר הבקי ואפי' אם הוא בב"הכ לה"ט:

(תתקט) מצאתי בשם רב סעדיה ורב עמרם גאון לאחר תפלת מוסף מנהג בשתי ישיבות להריע תרועה אחת גדול' כדי לערבב את השטן. ורב האי ז"ל כתב אין אנו עושין כן ולא שמענו מאבותינו שנוהגין כן אלא שהיחידים מתעסקים כל א' וא' כרצונו שב"הל:

(תתקי) שנו חכמים אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומתעסקין בהם עד שילמדו כתב בעל הדברות וה"מ בתינוק שהגיע לחנוך ורי"ן גיאת כתב להפך הגיע לחנוך מעכבין שמא אתי לאפוקי לרשות הרבים לא הגיע לחנוך אין מעכבין וכן מצאתי לר"י ז"ל. וכתב הרי"ן גיאת דנשים מברכות על השופר וכ"כ בעל המאור וכתב בעל הדברות דנשים תוקעות לעצמן דוקא אבל אחריני להו לא וכ"כ גם בעל היראים. ורבי' ישעיה כתב דוקא בלא ברכה שרי להו לנשים לתקוע לעצמן אבל אם ברכו גלוי בדעתן שלשם חובה הן עושות ואיכא תרתי לאסורא חדא דעוברות על בל תוסיף ועוד דאיכא ברכה לבטלה שב"הל:

(תתקיא) כתב הרי"ן גיאת שנהגו בשתי ישיבות ובכל בבל שאין הצבור מתפללין במוסף בר"ה אלא שבעה וש"ץ מתפלל תשעה והשיב תשובות הרבה לגאון לרב נטרונאי ולרב עמרם שמעולם לא התפללו בצבור בר"ה אלא ז' והוא כתב קבלנו מחכמים גדולים ובעלי הוראה ואנשי מעשה שקבלו גם הם מחכמים גדולים שלפניהם כמו רב שמואל הלוי שקבל מרב חנוך וזקני' שבדור הלכה למעשה שמתפללין תשע. והרמב"ם דחק להעמיד דברי הגאונים ואמר שכך היה המנהג ברוב ישראל עד שבא הרי"ן גיאת והחזיר מקצת המערב למנהג שלנו על כן דחק לישב מנהג הראשון. ולא נראה להרא"ש וכתב אדרבה מי שמתפלל שבע' הוו ברכה לבטלה כיון שמחסר הברכות ומנהג אבותינו תורה היא וא"צ שנוי וכמוהו נוהג העולם:

(תתקיב) כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלות המוסף ואין יוצאים במה שאמר ככתוב בתורתך על ידי משה עבדך אבל של ר"ח א"צ להזכיר כלל בר"ה שדי לו במה שאומר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהיא חטאת אומר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן ושאר המפרשים לא פירשו כך אלא שיוצאין ידי המוספי' במה שאומר ככתוב בתורתך וכו' כי היכי שיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות וכן נוהגין בספרד שא"א פסוקי קרבנות אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר המועדים לא רגילי בהו ואתי למטעי אין מזכירין אותו ובעל העטר כתב כיון שאמר את יום הזכרון א"צ ר"ח שבכלל יום הזכרון הוא ורב עמרם כתב שא"א רק עולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן. וגדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל ואפילו מלבד עולת החודש ומנחתה אין לומר וכן פי' הערוך איזהו חג שהחדש מתכסה בו שא"א ובראשי חדשיכ' לא בתפלה ולא במוסף ולא בבקר כשקורין פ' הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשה תמיד וכ"כ קצת הגאונים שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרי' בר"ה כי היכי דלא לזלזלו במועדים שאם יאמרו אותו ביום שני יאמר שני עקר כמו בשאר חדשי השנ' אבל ריב"א כתב שיש לאומרו ביום שני והר"א היה נוהג בפסוקי הקרבנות כר"ת ל"הט. וכתב ה"ר אברהם בר יצחק מה שנוהגים שלא להזכיר של ר"ח מפני שכך משמע מן הירושלמי