האגור פ

אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע אי זה טוב ואיזה רע ואין מתענין מספק וכ"כ ראבי"ה ונהגו העולם להתענות תענית חלום אפי' בשבת שזהו עונג לו. וראיה מר' עקיב' שמצאוהו תלמידיו בוכה בשבת אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו וקראת לשבת עונג אמר להן זה העונג שלי ולמעלה בהלכות שבת הבאתי מעשה זה מספר שבה"ל:

(תתפב) והמתענה בשבת י"א שאומר ענינו ברכה רביעית בפני עצמה ונראה שיותר טוב לכללו באלהי נצור בלי חתימה כמו שפירש לעיל בסוף ברכות:

(תתפג) ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין מתענה עמהם פי' ריב"א אפי' דעתו לחזור. ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול וי"א דאפילו בעיר מותר לאכול שלא בפניהם (תתפד) מצאתי בשם ר' שמואל בר דוד המתענה בשבת או בי"ט תענית חלום יאמר אחר תפלתו אלהי בזמן שבזמן שב"ה היה קיים ואינו אומר ענינו וכן קבל מרבותיו שבה"ל:

הלכות ראש השנה (תתפה) מסקינן מאי הוי עלה רב יוסף אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט ובדיעבד פליגי הלכך צריך לחזור. ור"א בר יואל הלוי ז"ל אומר דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו חוזר וכ"כ הראב"ד וכ"כ הר"ר ישעיה הראשון וכ"כ בעל המאור ז"ל כן הביא שבה"ל. ורב אלפס והרמב"ם כתבו שחוזר ולזה הסכים הרא"ש:

(תתפו) מורינו הר"ם היה אומר זכרנו לחיים בשו"א ולא בפת"ח לחיים דלא לישתמע לא חיים כמו בנדרים לחולין כמו לא חולין ותחלה אומר זכרנו לחיים. ובהודאה אומר וכתוב לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש מתחלה מעט ואחר כך הרבה יש מקומות שאין אומרים בשבת אבינו מלכנו ומנהגנו לאמרו שבה"ל:

(תתפז) יש מן הגאונים שאמרו שאין לומר וכתוב לחיים טובים כי קיימ' לן לא ישאל אדם צרכיו לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות וכ"כ בעל העטור וכתב ומהכא לא שבקי רבנן למימר אפי' זכרנו במגן וזכור רחמיך במודים אבל חיים אומרים בשים שלום דסליקו להו שמנה עשרה ברכות והוה להו כתחנונים ורב גאון כתב שיש לאומרו דצרכי רבים שאני וכן יש במסכת סופרים:

(תתפח) וא"א זכרנו וכתוב אלא בשני ימים של ראש השנה ובקושי התירו וכבר נהגו לומר כל עשרת ימי תשובה ואדרבה תמהתי לעולם למה לא נהגו לומר גם כן ובכן תן פחדך בכל עשרת ימי תשובה ושמעתי שיש מקומות שנוהגין לאומרו:

(תתפט) כתב ר"י שאם לא אמר זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים שמחזירין אותו כמו המלך הקדוש ואם הוא מסופק אם אמר אם לאו חוזר וכתב הרא''ש אני תמה למה מחזירין כיון שאינו מוזכר בתלמוד דבהמלך הקדוש ובהמלך המשפט יש פלוגתא ופסק תלמודא דלא יצא אבל זכרנו ומי כמוך אם תקנת הגאונים היא לאומרו דנ"ל דמחזירין אותו אין זה משנה מטבע שטבעו חכמי' בברכות כיון שאינו מוזכר בתלמוד ע"כ וכ"כ הרמב"ן בשם הגאונים שאין מחזירין אותו בין ביחיד בין בש"צ:

(תתצ) א"א ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון לא בר"ה ולא ביה"כ אבל רב שר שלום גאון כתב אומרים בשתי ישיבות בר"ה ויה"כ בין בתפלה בין בקידוש מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה וכן בישיבת רב פלטוי גאון וכן כתב רב שמואל בר חפני מנהג בשתי ישיבת לאומרו ורב האי אומר שאין מנהג לומר מועדים לשמחה כו' וכן פשט המנהג ונוהגים בספרד לומר בי"ט מקרא קדש יום חג פלוני הזה ובר"ה מקרא קודש הזה וביום תקוע בשופר גדול הזכרון הזה ובאשכנז אין נוהגין לאומרו והכי מסתבר:

(תתצא) והשיאנו הנהיג הר"ר יצחק הלוי מגרמיזא שלא לאמרו דלא שייך אלא בשלשה רגלי' וכ"כ רב שאלתיא' אבל ר''י בר יהודה במגנצא הנהיג לאומרו בר"ה ויה"כ בשם ר"א הגדול וכן רבינו משולם שאל את פי ראש ישיבה בירושלים והשיבו שאומרים אותו וכן כתב רב יהודה ריש מתיבתא ובאשכנז וצרפת א"א אותו ובשאר ארצו' אומרים אותו:

(תתצב) הרמב"ם כתב כל השופרות פסולין חוץ משל כבשים והכל תפשו עליו בזה לה"ט:

(תתצג) א"ל רבי זירא לשמעיה איכוון ותקע לי אלמא קסבר משמיע נמי בעי כונה. כלומר אף על פי שמתכוין השומע לצאת ידי חובתו אינו יוצא ידי חובתו עד שיתכוין המשמיע שהוא התוקע להוציאו ידי חובתו ופסק רב אלפס דהלכה כר' זירא וכן פסק רבי' ישעיהו דהלכתא כר' זירא אלמא מצו' צריכו' כונה וכן פסק בעל היראים ובעל המאור דחה לדרבי זירא ופסק כרבה דלצאת לא בעי כוונה ובעל הדברות כתב דהלכה כרבא דאין מצות צריכות כוונה שבולי הלקט (תתצד) סתמו במינו אם אינו מעכב את התקיעה ונשתייר רובו כשר אע"פ שהיה מעכב קודם הסתימה ואם מעכב את התקיעה פסול אפי' נשתייר בו רוב כך היא דעת הגאונים וכ"כ הרמב"ם. ולדעת ר' יצחק