האגור ח

והחימה כי דעתי תולה על בלימה. ואין אתי שלמות מה. הטעם השני כי בו אגור ואקבץ כל הדעות שונות אשר אפשרים לקבצם כפי הצורך וכפי ההשג' ונסמכתי על יסוד חזק כראי מוצק. והוא כי הנני בן יקא. בן מי שאסף התורה והקיאה והשפיע שפע לרוב לתלמידים לאלפים כאשר נודע ומפורסם לכל בני אשכנז וצרפת אשר עוד היום נשארו אלי מזוהרו כמלא מחט סדקית ממנו אלמוד לקבוע הלכה ברוב דברי רז"ל. והטעם השלישי כי אגורה ואשכנה באהלי שם. שמה ישבו כסאות למשפט יתנו צדקות ה'. והשם יודע וישראל ידע כי כוונתי לשם שמים למען לא ירבו מחלוק' בישראל וכל איש אשר ידבנו לבו לקרב אל המלאכה מלאכת שמים יסתכל באספקלרי' המאירה כחשיכה כאורה יתיר חרצובות ספקותיו. יפוצו מעינותיו להשקות נוטעי גנו וכנו אשר נטעה ימינו. מה טובו אוהליך יעקב אשריך שזכית להכנס תחת כנפי השכינה להיות לעם סגולה מכל העמים ואתה ישראל נמשכת לי וצרך בעבותות עבודת האהבה לעבוד בוראך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ובכל מעשיך נתכונו להיות לש"ש. ואף בהיותך עוסק במפורסמות בצרכי חייך כיון פתיחין בעלותך נגד אלהיך וכאשר תעיר משנתך ראוי לך להקרב אל צורך במחשבתך ובמעשיך ודברת בם בד"ת ולא בשיחה בטילה. ואפי' הרהור בהבלי העולם אסור כי הרהור עבירה קשה מעבירה כי אם ביראת ה' כל היום. ואתחיל לסדר דברי בעבודת היום כפי הסדר מבעל הטורים וראשונה אדבר במה שהוא יסוד ועקר העבודה הוא למוד התורה על דרך שהתחיל הגבר אשר הוקם על נעים זמירות כי אם בתורת ה' חפצו כי היא למעלה מכל העבודות ואף מן התפלה הנקראת עבודת הלב ולאותם שחשקה נפשם בתורה ולאותם שתורתם אומנותם. ומה שאמרו רז"ל בפ"ק דברכות א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מן העוסק בתורה. הלא פרשו התוספ' שאינו רוצה לומר העוסק בתורה בשעת זמן ק"ש שצריך להפסיק דהא אפי' לתפלה צריך להפסיק כדאמר בפ"ק דשבת כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ופי' כגון אנו שאין תורתינו אומנותינו הרשב"י וחבריו מפסיקין. אלא ר"ל גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מן העוסק בתורה שלא בזמן ק"ש והטעם הוא כאשר קורא ק"ש מקיים למוד תורה ג"כ במה שקורא ומקיים נמי מצות עשה אבל אותן שדומין לר' שמעון ודאי תלמוד תורה גדול מתפלה. ולכן אתחיל במי שמשכים לעבודת ה' קודם התפלה ללמוד תורה איך יתנהג בענין הברכות קודם שילמוד אחר שלמד כשיתפלל בבית הכנסת אם חוזר ויברך ואח"כ אכתוב הדין ממי שמהרהר בלבו תורה בלי נענוע הפה אם חייב לברך אם לא דבר זה אינו מבואר באר היטב בפוסקים כ"א מכלל' אתמר: