האגור עח

דלמא אתי למסרך כיון שאינו דבר קבוע:

אבל ט' באב שחל להיות במ''ש לא אמרי' שיבדיל ויתן לתינוק משום דחיישינן דלמא אתי למסרך דחשיב שפיר דבר קבוע כיון שלפי קביעות השני' בא לפעמים ביום השבת לסוף ג' או ד' שנים פעם אחת:

(תתנה) מנהג פשוט בידינו לומר ובא לציון כשאר הימים בליל ט' באב שחל במ"ש וכן המנהג במגנצא וא"א ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה. וכן נמצא במנהגי שפיר"א. אבל רבינו אליקי' חולק על זה ואומר שצ"ל ובא לציון וכן מנהגינו לומר ובא לציון וכן הורה הר"ר שלמה בר שמשון שבה"ל:

(תתנו) בספר התרומה כתב רבינו ברוך ממגנצא בשם ר' אליעזר ממיץ ראיתי מנהגי'לא ישרו בעיני ואומר אני חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים. ואזכיר מקצתן נוהגין בט' באב שחל להיות בשבת שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בסעודה המפסקת ונהגו סימני אבלות. ושנו חכמים אוכל בשר ושותה יין ומעלה על שלחנו כו'. ועוד ראיתי אוסרים להתעטף בציצית בט' באב. ומבטלין הקדמת זריזין שלא למול עד אמרם קינות וירמיה חציו ואיוב וקרוב השעה לחצי היום:

(תתנז) בט' באב מותר להניח תפילין אמנם מהר"ם לא היה מניח תפילין ולא ציצית רק ציצית בטלית קטן עד הערב שהניח תפילין ונתעטף בציצית מרדכי:

(תתנח) מנהג ראבי"ה בליל ט' באב אומרים כל הקדיש וגם תתקבל קודם איכ'. ובספר רוקח אומר חצי קדיש ואם חל מילה בט' באב מלין אותו אחר קינות. ויש נוהגין למול אחר חצות משום דקודם חל האבלות ומילה עושין אותה בשמחה דכתיב שש אנכי על אמרתיך וכן העידו רבותינו הזקנים שבמגנ"צא. ובעלי ברית לובשים אז כלים אחרים ולא לבנים ממש. ואחר איכה אין אומרים ובא לציון אלא מתחיל ואתה קדוש אבל בסדר רב עמרם כתוב שאומר גם בלילה ובא לציון בדלוג כמו למחרת ובשחרית אחר סיום התפלה אומר קדיש בלא תתקבל. ויש נוהגים לומר תתקבל ור"י הלוי נהג שלא לומר עלינו בתפלה ואין נראה לי מרדכי (תתנט) אין אומרים תתקבל שחרית אשרי ובא לציון ויש רבנים שנוהגים לומר אותו ובמנהגי מגנצ"א מצאתי שאומרים אותו שחרי':

(תתס) כתב רבינו יוסף טוב עלם סימן שד"ש. היינו שוש אשיש ודרשו ושובה וכן פירש ר"ת. וכן סדר בפסיקתא ופירושו דשובה י"ל בשבת שבין י"כ לסוכות שהוא מדבר בשאל' מטר קודם לחג דמפטירין ביואל וה' נתן קולו לפני חילו וכו' ויפה צעקה לאדם קודם גזר הדין. ודרשו יש לאומרו בין ר"ה ליו"כ דקאמרינן דרשו כו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום כפור אומרים אותו גם כן בצום גדליה וכשחולקין אתם נצבים מוילך אומרים אותה גם כן בשבת מרדכי:

הלכות תענית (תתסא) אותם שמקדימין הפטר' שובה ישראל לפני יום הכפורים ושוש אשיש קודם לכן. ודרשו די שקורין אותו בצום גדליה. ואם יארע שבת בין חג ליה"כ מפטירין וידבר דוד לה' את דברי השירה וכן עושין במגנצ"א. ויש מקומות שמפטירין שוש אשיש מרדכי:

(תתסב) כתב הרמב"ן אין אנו בונין בנין מסיד כמו בנין מלכים אלא טח אותו בסיד ובטרכסיד ומשיירין בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמ' דע"י שיור אמה על אמה מותר בכל מיני סיד:

(תתסג) אסרו עטרות לחתנים ודוקא לחתנים שלא אסרו אלא משום רבוי שמחה אבל שאר אדם מותר. וקאמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של ורד והדס מותר ושמואל אמר אף של ורד והדס אסור אבל עושה של קנים וחילת. ופסק הרמב"ם כשמואל ואיני יודע למה דהא קיימא לן כרב באיסורא ופירשו התוס' שלא בעטרות של ראש מיירי אלא כעין כיפה שעושין לחתן שיושב בה:

(תתסד) אסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופירש רש"י כגון לשורר בבית המשתאות והתוס' פירשו דאפי' בלי משתה נמי. ודוקא מי שרגיל בכך. ומל' הרשב"ם משמע דבכלי אסור בכל ענין ובפה דוקא על היין. אבל הוא ברור בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלי משתה:

(תתסה) הא דקיי"ל מתענין לשעות ומתפלל ענינו צריך להיות שקבלו מאתמול וגם שקעה עליו חמה והיכי משכחת לה כגון שקבל עליו מאתמול להתענות חצי היום וכשהגיע חצי היום נמלך וגמרו או שקבל עליו מאתמול להתענות למחר מחצי יום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם חצי היום הראשון אבל אם קבל התענית עד חצי היום ואחר כן אכל או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל ענינו. ומיהו נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו ולא נהירא להרא"ש:

(תתסו) אם קבל במנחה להתענות הרבה תעניות רצופות זו אחר זו מספקא לי אי הוי קבלה לכולן או לא:

(תתסז) הרמב"ם כתב שיאמר ענינו בתפל' המנחה וזהו קבלה תענית וגומר בלבו להתענות למחר. וכ"כ בעל ה"ג ולא נהיר'. רב אלפס פסק כשמואל דאמר מקבל בשעת תפלת המנחה והראב"ד פסק כרב