האגור עו

המפסקת וראיה מפ"ק דחגיגה דקאמר יצאו עופת שאין בהם שמחה. ונראה לי דלדידן נהגינן איסור מר"ח אפילו בבשר מלוח ויין תוסס ובשר עוף מרדכי:

(תתלא) ואסור לאכול ב' תבשילין כתב רב האי גאון כגון אורז ודוחן ועדשים שהן ב' מינין והרי"ן גיאת כתב כל שני תבשילין הוי דרך כבוד ואסרו חכמים אפי' מין א' של קטניות או של ירק ואצ"ל שני מינין וכ"כ הרמב"ן ונוהגין בצרפת ליתן כמה מינין בקדרה אחת וכיון שמתבשל יחד נקרא הכל תבשיל אח'. ובאשכנז מחמירין ונראה דאפי' לדברי המחמירין דבר שדרכו בכך כל השנ' כמו אופנים שנותנים בהם בצלים ובצים שרי. וכתב הרא"ש יש אומרים דוקא שני תבשילין מדבר שאינו נאכל כמו שהוא חי אבל חלב וגבינה ודג מליח ויבש לא מקרי תבשיל. והראב"ד כתב דאפי' תבשיל של גבינה נקרא תבשיל והכי מסתבר ע"כ. כתב ראבי"ה ראוי להחמיר כיון שלא כתוב בתלמוד מהו ב' תבשילין וכתב בספר המצות ריב"א היה אוסר לאכול תפוחים מבושלי' אחר תבשיל אחר בסעודה המפסקת מדאמרי' בירושלמי דנדרים יוצאים בתפוחים מבושלין משום ערובי תבשולין מרדכי:

(תתלב) כשחל ט' באב באחד בשבת או שנדחה כתב רב שר שלום גאון מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת אבל אנו אין רגילים וכן פי' ראבי"ה שיש נוהגין שלא לאכול בשר בסעודה המפסקת בשבת ע"כ ונ"ל כיון שהוא משום אבלות אסור לעשות בשבת. והרא"ש נהג לאכול בשר ולשתות יין בשבת בסעוד' המפסקת. לה"ט:

(תתלג) הגדול רבינו יצחק בר יהודה ורבינו משלם ז"ל לא הזמינו בשבת בליל ט' באב אלא כל אחד יושב ומברך לעצמו וה"ר יקר ז''ל כתב שראה מנהג בשבת שחל ט' באב להיות בו או ערב תשעה באב בסעודה המפסקת אינן אוכלין בשר כל עיקר כי אם פירות או בצים ויושבים על השלחן משום כבוד שבת אבל בשאר ימות השבת אפי' ביצים אינם אוכלים הפרושים כי אם לחם צר ומים חם ויושבים בין תנור לכירי' שבה"ל:

(תתלד) כתב הרמב"ם מי שהתחיל לאכול סעודה המפסקת משש שעות ולמעל' אסור לרחוץ ולסוך כמו בתשעה באב עצמו. אבל נעילת סנדל ושאר דברים אינם נוהגים עד שתחשך. וכתב הרא"ש ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהיה אסור לסוך ולרחוץ:

(תתלה) כתב הראב"ד כיון שהפסיק בסעודה המפסקת חל התענית ואסור לאכול אפי' לרחוץ אסור והפוסקים פירשו דאפי' אחר שהפסיק יכול לחזור ולאכול. וכ"כ רב אלפס משום גאון לענין תענית צבור שפוסק מבעוד יום אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש והני מילי שלא קבל התענית אבל קבל התענית איתסר למיכל ולמשתי וכ"פ בשבה"ל. וכתב הרמב"ן דלא שייך למימר קבלה אלא ביום הכפורים שצריך להוסיף עליו מבעוד יום אבל בשאר תענית אפי' בט' באב שבין השמשות שלו אסור אם הפסיק ונמלך דבר פשוט הוא שחוזר ואוכל ע"כ. ונראה שאין לחלק דודאי קבלה אוסר בכל התעניות שצריך להפסיק מבעוד יום לה"ט:

(תתלו] בתשובות הגאונים מי שנדר להתענות שני וחמישי כל השנה ואירע תשעה באב להיות בשלישי בשבת כיצד יעשה יסעוד פעם אחת ביום סמוך לשקיעת חמה דקיימא לן כמ"ד מתענין לשעות. שבה"ל:

(תתלז) כשחל ט' באב להיות באחד בשבת נוהגי' לומר צדקתך צדק במנח' והיה פליאה בעיני אבל אין להרהר אחריהם כי כלם מחמירים. ובמגנצ"א אין אומרים צדקתך צדק במנחה. וכשבאין לב"ה הרוצה להחמיר יכנס יחף לבית הכנסת וקצת רבנים משום כבוד השבת נכנסין במנעליה' וש"צ לעול' ירד יחף קודם ברכו משום טרוף תפלה וחכמי רומ"י נהגו לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' המפסקת אבל אני יקר מצאתי בפי' בה"ג שחייב להפסיק לסעודת שבת מי"ח שעות ולמעלה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין וה"ר אביגדור כהן כתב שמותר לאכול בשר ולשתות יין:

(תתלח) ועוד כתב ליל ט' באב שחל להיות בשבת מותר בתשמי' המטה דאבלות ישנה היא ובש' ה"ר יצחק בר משה מווינא מצאתי שאסור בתשמיש המטה וכ"כ מורי יעלה ז"ל שבה"ל:

(תתלט) אם חל ט' באב להיות באחד בשבת מברך על המאור אבל לא על הבשמי' דהוי תענוג אבל בליל שני מבדיל על היין וכשחל ברית מילה או חופה בט' באב או בי"כ או בעשרה בטבת או בשבעה עשר בתמוז יהיב לינוקא ושתי דליכא למיחש שמא אתי למסרך כיון דאין זה קביעות שיארע לעולם ט' באב בשבת. ויש לפרש כיון דעיקר התענית בא בשביל יום קבוע גזרינן דלמא אתי למיסרך. מרדכי פ' ערבי פסחים:

(תתמ) באשכנז נהגו לומר אחר סיו' התפלה קרבו גוים בישעיה. וכתב הר"ם מרוטנבו"רק איני יודע מהיכן נהגו שקורין כמה פסוקי' של נחמה בירמיה וגם קורין פרשת קרבו גוי' שכולה נחמה. וכתב שיש פרושי' נמנעו מלקרות' ומדלגין כל פסוקי דנחמ'. ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי אשכנז ואבי מהר"י לנדא מכלל' לקרות קרבו גוי' אחר התפלה של שחרית:

(תתמא) כתב הרמב"ם נהגו קצת העם שלא לקרות פ' קרבנות ומשנת