האגור עה

אחד. ואם קדש בשני בתים הוי מוציא שם שמים לבטלה וליכא למימר אע"פ שברך ברכת המוציא יאכל עדיין כזית מצה בבית אחר ויברך בה"מ דאטו איניש דבעי למיכל תרין זמנין בליליא מצי אכיל כזית מצה באחרונה והרא"ש כתב אפי' אם אינן יודעין בה"מ יש תקנה להקרותן מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר כיון שאינו אומר להתול אין כאן מוציא שם שמים לבטלה וכ"כ הרי"ן גיאת. ואפשר לומר שגם בה"מ יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת לחם של מצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי בבה"מ כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על בה"מ הוי חובה כמו שכתבתי על טבילת שאר ירקות לה"ט:

(תתכג) העושה קידוש בבית אחר אינו טועם לא בתחלה ולא בסוף וכ"כ בה"ג וכן נמצא בדברי הגאונים ז"ל. ומצאתי לבעל הדברות שכתב מסתברא אע"ג דבריך בה"מ בביתו אכיל בהדייהו זמנא אחרינא ומברך לה ברכת מזוני דמסתברא אטו איניש דבעי למיכל פרי בלילא לא מצי אכיל ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ודבריו נכוחי' וישרי' למבין מאד. משבה"ל:

(תתכד) כתב בעל המנהיג על סדר רבינו נסים שכשחל פסח בשבת אין אומרי' ברכה מעין שבע שנתקנ' בשביל המאחרי' בבה"כ שלא יזיקום מזיקים והאידנא אין צריך דליל שמורים הוא:

הלכות ספירת העומר (תתכה) בליל שני מתחיל לספור העומר מעומד ומברך תחלה על ספיר' העומר היום יום אחד עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד. וביום שמנה יאמר היום שמנה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד עד שיגיע לי"ד יאמר היום י"ד ימים שהם שני שבועות וכן לעולם. וכתב ראבי"ה יש מרבותינו אומרים שא"צ למנות הימים רק כשיגיע לשבוע כגון היום יום א' עד שיגיע לז' אז יאמר היום יום שביעי שהם שבוע אחד אבל מכאן ואילך א"צ למנות ימים של שבוע' שעבר עד שבוע הבא אלא אומר ביום שמנה היום שבוע אחד ויום אחד. ואין צ"ל היום שמנה ימים שכבר מנה הימים משבוע שעבר וכן יאמר ביום תשעה עד שמגיע לי"ד ויאמר היום י"ד שהם שני שבועות וביום ט"ו יאמר היום שני שבועות ויום אחד וכן כלם וי"א שאין להזכיר שבוע אלא בסוף שבעה כמו ביום ז' יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וביום שמנה אינו אומר אלא היום שמנה ימים עד שיגיע לי"ד יום וכן לעולם. אמנם העיקר כמו שכתבתי וכן נוהגין לזכור תמיד הימים והשבועות:

(תתכו) כתב בה"ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום ואין נראה לר"י. וכתב הרא"ש שיספור בלי ברכה. וכתב עוד בה"ג שאם שכח לברך יברך באחד מן הימים שלאחריו חו' מליל הראשון שאם שכח ולא ברך בו שלא יברך עוד ורב האי פירש בין בלילה ראשונה בין בשאר הלילות אם שכח ולא ברך בו יברך בשאר הלילות וכ"כ הר"י. לה"ט. כבר שאלו לרבינו יעקב בר יקר מי ששכח ולא ברך בלילה מהו שיברך ביום והשיב שכר ספירה יהבינן ליה אבל שכר ספירה בזמנה לא יהבינן ליה ואין הדבר ידוע אם השי' להם לברך למחר לספור אבל לספור בלא ברכה וראבי"ה פי' דודאי כי שכח ולא ברך בלילה לא יברך ביום משום ברכה לבטלה אבל סופר למחר בלי ברכה ולולי שקשה בעיני לחלוק על ה"ג הייתי אומר לברך ביום עכ"ל מרדכי:

(תתכז) השיב רב האי גאון שאין מזכירין בחול המועד מקרא קדש וביום טוב אומר אותו במוסף ולא בעבודה. ויש מדקדקין ואומרין גם במוסף מקרא קדש ואין זה דקדוק ע"כ ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף ובאשכנז אין אומרים מקרא קודש לא ביוצר ולא במוסף לא בי"ט ולא בח"ה והכי מסתברא דמאי שנא להזכיר מקרא קדש טפי מאסור מלאכה ושאר הלכותיו:

הלכות תשעה באב ותענית (תתכח) השיב רבינו קלונימוס איש רומי לר' יעקב ב"ר יקר צריך אדם למנוע מלרחוץ קודם ט' באב מראש חדש עצמו שנאמר חגה חדשה ושבתה שבה"ל:

(תתכט) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם. י"א גיהוץ שלנו כלא כבוס ואין נראה:

ונהגו רבותינו איסור בכיבוס שלנו בשבת שחל ט' באב בתוכו ורשב"ט פסק דה"ה כלים חדשים דאסור ללבוש ואסור לתקן ולהניח. ובירושל' גרסי' הני נשי דנהיגי דלא למשתיא מן דעיל אב מנהגא הוא ויש גורסים דלא למשתיא חמרא אבל ר' נסים ז"ל לא גריס חמרא ופירש משתיא מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור מכל שכן תקון בגדים וראוי להחמיר בזה אפילו מראש חדש. מרדכי:

(תתל) מכל הראיות שהבאתי משמע דמותר לאכול בשר עוף בסעודה המפסק' כן פסק הרשב"א. ובספר המצות קטן כתב שרוב מאכל בשר שלנו הוא לאחר שעברו שני ימים לכן נראה שאסור בסעודה המפסקת פסק ראבי"ה ורשב"ט דמותר לאכול בשר עוף בסעוד'