האגור עד

ראשונה. והר"ר פרץ כתב אע"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכו' בלא ברכה אע"ג דבעלמא חשוב סלוק שאני הכא דאפיקומן מצוה דרמי רחמנא איכא למימר אתכא דרחמנא קא סמיך ולא נהירא להרא"ש:

(תתטו) ומצוה לחזור אחר זמון דהכי איתא במדרש תילים הקוראין הלל צריכין שיהיו שלשה א' מהם אומר לשנים הודו. ולא נהגינן כן דסגי באשתו ובניו שהגיעו לחנוך. ואני המחבר ראיתי בעלי נפש מאשכנז מהדרים להשיג ג' על הסעודה בשני לילות ושיהיו בניי"ג שנה:

(תתטז) והקורין את ההגדה צריך שיהיו ג' לפי שאומרין במדרש שוחר טוב כדי שיאמר האחד לחבריו הודו וכו'. והר"ר אביגדור כהן השיב דלא סמכינן אשוחר טוב היכא דלא אפשר משבה"ל:

(תתיז) ענין ברכת השיר פליגי בברכת השיר רב יהודה אומר יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות. ורבי יוחנן אומר נשמת כל חי וכתב רב אלפס דמנהג כרב יהודה. ורשב"ם כתב כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרווייהו וחותמין במלך מהולל בתשבחות. והר"ר חיים כהן לא היה חותם ביהללוך בא"י מלך מהולל בתשבחות. אלא היה אומר עד מעולם ועד עולם אתה אל. והיה אומר הלל הגדול ונשמת וחותם בא"י מלך מהולל כי למה יחתום שני פעמים בענין אחד. וכן היה נוהג הרא"ש וכן נוהגים באשכנז. והמרדכי כ' שיכול לחתום:

(תתיח) כוס חמישי אינו מוזכר לפירש רשב"ם ואין לעשותו לכן פי' שיאמר הלל הגדול על הרביעי. וכן יראה מדברי רב האי ז"ל. ורב סעדיה כ' דמנהג יפה לעשות כוס חמישי אבל אנחנו לא נהגנו כן כל עיקר והעולם נוהג לעשותו רשות ורבי יוסף טוב עלם כתב שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס חמישי. כתב רב שלום גאון כוס חמישי רשות אם רוצה לשתותו ישתה ויאמר עליו יהללוך וכן שדר רב כהן צדק ורב משה וכ"כ רב עמרם ומי שרוצה לעשותו לא יחתום אחרי הלל ויאמר הלל הגדול ונשמת ויחתום וכ"כ הרי"ץ גיאת:

(תתיט) כתב הרא"ש יראה מדברי רבינו יוסף טוב עלם שאסר לשתות אחר ד' כוסות. וכ"כ רב אלפס בתר דאכלי כל מגדני ופירי אוכל בסוף כזית מצה דמינטר' ולא טעמי בתר הכא כלום בר מכסא דברכת המזון וכסא דהלול מאן דנחי לית ליה רשותא מישתי חמרא אלא מיא וכן כתבו כל הגאונים לה"ט והמרדכי הסכי' להתי' אפילו יין. וה"ר שמואל מאיב"רא היה מחמיר על עצמו ולא היה שותה אפי' מים. מרדכי ורבינו שמואל כתב שלא לשתות יין ומורי יעלה כתב אפי' יין מותר וכן הוא בירושלמי וכ"כ בעל הדברות. ובתשובות הגאונים מצאתי וכן נוהגין כל בני הישיבה והמהדרין שבישראל נוהגין בליל שני כליל ראשון לכל דבר זכר לפסח אבל מי שרוצה לאכול ולשתות ליל שני אחר גמר הלל אוכל ושותה ואין עליו כלום. אבל נמצא מוציא עצמו מכלל המהדרים ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם לא יוציא את עצמו מן הכלל. שבה"ל:

(תתכ) כתב רב אלפס מאן דלית ליה אלא כזית מצה דמנטרא אכיל בריש' דלא מינטרא מברך עליה המוציא ואח"כ מברך על כזית דמינטר' לאכול מצה והדר כריך מצה ומרור ואכול בלי ברכה ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל דמינט' ויאכל שאינו שמור אחריו ויבטל טעם מצה שבפיו ויותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל טעם מצה וכ"כ ה"ר יונה שיאכל כזית מצה באחרונה ויברך עליו על אכיל' מצה ולא יאכל אחריו כלום. והרא"ש כתב שיאכל מיד כזית דמינטר ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטרא:

(תתכא) כתב רב אלפס מאן דלית ליה חמרא בליל פסח מקדש אריפתא והיכי עביד שרי המוציא ובוצע אריפתא ומניח ידיה עליה עד דגמיר קדוש' ומברך לאכול מצה ואכיל והדר אכיל לשאר ירקו' ועוקר לפתור'. ואומר מה נשתנה כו' עד גאל ישראל. ומברך אמרור והדר כריך מצה ומרור בלי ברכה והרי"ץ גיאת אומר שאין מברכין בשעת קידוש אלא המוציא וגומר הקידוש ואוכל וכיון שאוכל מצה אוכל מרור מיד שאין להפסיק בין אכילת מצה לאכילת מרור ע"כ. ואי לא דמסתפינא הייתי אומר שיטבול בירקות בלי קידוש ואחר כן יסדר ההגדה והלל עד למעינו מים. ויקדש ויברך המוציא ורב יוסף בר רב האי כתבו מי שאין לו יין מקדש על הפת בלילי שבתות וימים טובים חוץ מלילי פסח שאמרו ולא יפחות לו מד' כוסות:

(תתכב) כתב בעל העטור מי שמקדש ומסדר ההגדה לאחרים בליל פסח מסתברא דלא מצי מברך להו ב"פ האדמה אשאר ירקות כיון שאינו טועם טעמא שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למיעבד כרב חסדא דמברך בחזר' ב"פ האדמה ועל אכילת מרור ואכיל וכי מטי למרור אכיל בלי ברכה. ולא נהירא להרא"ש כיון דתקנת חכמים היא משום הכרת תינוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציא אע"פ שאינו טועם ומה שאמר רב אלפס ומברכי אנהו ברכת המזון. הרי תקנה ליודעי' ברכת המזון ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להם להוציא שאם מברך להם בה"מ אז לא מצי למשתי בביתו בבה"מ. וכ"כ רב כהן צדק שאם אינם יודעי' בה"מ אסור לקדש כי אם בבית