האגור עב

מפורש ביעתא דבעי רחמנא עלן ופרוקינן ע"כ. באורחות חיים כתוב בעא רחמנא דמפרק יתנא בדרע' מרוממ':

(תשצז) י"א כשפסח חל להיות במ"ש שאין ליקח אלא תבשיל אחד זכר לפסח אבל לא השני שכנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאיננה דוחה את השבת והר"ר פרץ כתב שאין לחוש כיון שהוא לזכר בעלמא ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותו כמו קדשים ממש וכ"כ בעל העטור וכן המרדכי:

(תשצח) כתב גדול בדורו מהר"י מולן י"ל כשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה וגם אוחז המצה בידו ועם הגבהתן מסלקן השלחן לגמרי עד שמגיע לעבדים היינו לפרעה כדברי בעל סמ"ק שעונין עליו דברים. ולכן תהיה מגולה קצת בשעת ההגד' דאי הוי מכוסה הוי כמאן דליתיה דמי כדאשכחן בפריסת מפה בשבת לטעם שלא יראה הפת בושתו אך כשנוטל הכוס בידו כשמגיע ללפיכך נכון לכסותו מהאי טעמא שלא יראה הפת בושתו וכן מנהג נקיי הדעת ע"כ:

(תשצט) מהר"ם כ' שבזמן הזה א"צ נטילה לדבר שטבולו במשקה וע"כ לא היה מברך על נטילת ידים על טבול הא' וכתב בעל העטור ולא נהירא וכן בתשובת הגאונים שצריך לברך וכ"כ הר"ר שמעיה בשם רש"י והרוצה לצאת ידי ספק יביא עצמו לידי חייב נטילה מצד אחר כגון שיסך רגליו וישפשף וכ"כ בשבה"ל:

(תת) כתב רב עמרם שטבול ירקות הוא בחרוס' וכ"כ הרמב"ן ז"ל. ור"ת פי' שמטבל בחומץ ולא בחרוסת וכן נוהג הרא"ש לה"ט. וכ"פ גדול הדור מהר"י מולן בשם כל רבותיו ובעל האגודה נהג ליתן מעט חרוסת בחומץ בטבול ראשון. ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי אשכנז שלא לטבל בחרוסת בטבול ראשון:

(תתא) מהר"רי מולן ז"ל הורה לחזר אחר כרפס לטבול ראשון שקורין בלעז אפי"א כי אינו בכלל מרור ויש סמך ברוקח כרפס אותיות ס' פרך ששעבדו מצרים ס' רבוא בפרך אבל בפיטרו"זיל וקרביי"ל בלשון אשכנז היה מסופק שמא עולשין שהוא מין מרור בתמיהה וכשאין לו כרפס יקח כרתי פור"י בלעז עכ"ל:

(תתב) לר"י יברך אחר טיבול ראשון דירקות בנ"ר ולרשב"ם א"צ לברך אחריו וכן הסכים הרא"ש לה"ט:

(תתג) פסק מהר"י מולין מי שאין לו חזרת יקח מרור שהוא לענה ובעל ספר אגודה כתב שיקח תמכא שנקרא בלשון לעז ראפ''נו הקלח והעלין ולא השרש ע"כ:

(תתד) כתב מהר"ר יעקב מולן ז"ל הכריכה שעושים זכר למקדש כהלל יש לטבל החזרת בחרוסת ולאכול עם החרוסת אבל באכילת מרור יטבול החזרת בחרוסת וינענע החזרת מן החרוסת שלא יבטל טעמו וכן פסק הרא"ש וגדולי איברי"א ע"כ:

(תתה) בענין ברכת הלל בליל פסח איכא פלוגתא דרבוותא. ריצב"א היה מברך עליו שני פעמים אחד קודם אכילה ואחד לאחר אכילה וכן היה נוהג הר"ם מרוטנ"בורק וכ"כ רב האי ורב עמרם. אבל הרי"ץ גיא"ת וראבי"ה כתבו שאין לברך עליו כלל לפי שחולקין אותו לשני' לפני הסעודה ולאחר הסעודה וא"כ היאך יברכו כיון שפוסקין באמצע וכן היה נוהג הרא"ש. וכן ראוי לעשות בכל דבר שיש בו ספק בברכתו דברכות אינן מעכבות. לה"ט. ומנהג שאין מברכין על הלל תחלה והטעם מפורש בתשובות הגאונים לפי שחולקין אותו לשנים. ובמסכת סופרים פרק י"ט משמע שהיו קורין הלל בבה"כ לאחר תפלת ערבית ואז היו מברכין עליו וכ"כ רב צמח גאון ובשם הר"ר אביגדור כהן מצאתי אמרו עליו על ריב"א שהיה מברך ב' ברכות לקרא קודם סעוד' ולגמור על כוס רביעי והביא ראיה לדבריו מירושלמי פ"ק דברכות שבה"ל:

(תתו) ושותה כוס שני וכתב רב אלפס שיברך עליו בפה"ג וכ"כ ר' עמרם והרמב"ם וראבי"ה ול"נ להרא"ש שאין לברך אלא על כוס ראשון בפה"ג שהוא של קידוש ועל שלישי שהוא ברכת המזון ועל הרביעי א"צ לברך לה"ט. וכ"כ בעל הדברות. והדין סברא לרב כהן צדק ורב יוסף בר רב עמרם גאון קמא והכי מסתברא. שבה"ל. ורב האי כתב וכן רב שרירא גאון שצריך לברך על כל א' וא' מהן רק אחר השני ואחר הרביעי א"צ לברך ברכה אחרונה. וכ"כ רב כהן צדק (תתז) ולענין ברכה אחרונה כתב רב אלפס שיש לברך אחר הראשון ואחר שלישי ורביעי ורב נהילאי כתב כוס של קידוש ושלפני בה"מ כיון שיש לו כוס לברך ברכת המזון א"צ לברך אחריו על הגפן אבל כוסות האחרונות כל אחד ואחד יש לו לברך עליהן אבל רב שרירא ורב האי כתבו שאין לברך על כל א' וא'. אבל ברכה אחרונה אין לברך אלא על האחרון. וכ"כ הר"ר יהודה החסיד לה"ט. ורב אלפס כתב איכא מ"ד דלא מברכין על הגפן אלא לבסוף ואיכא מ"ד דמברכין אתרי כסי דמקמי סעודתא ובתר תרי כסי דבתר סעודתא וה"ט דבתראה טעמא דסברא הוא ומסתברא למעבד הכי. ורש"י פי' בהלכות פסח שלו שצריך לברך על הגפן על כל כוס וכוס וכן כתב רבינו ישעיה. ולפי דברי רבינו שמואל ויתר מפרשים סברי דכולם צריכין על הגפן חוץ מכוס שני שבה"ל:

(תתח) יש לברך על השלמה המוציא ויבצע ולא יאכל עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה. מפני שיש מי שמברך