האגור עא

בבאר שמצאו בו לחם בפסח ואסרו לשתות ממי הבאר. שבה"ל. יש מתירין חטה שנמצאת בזפק של תרנגולת דחשיבה כמעוכלת ואין עליה תורת אוכל. וי"א שאין ללמוד אסור מטומא' ולזה הסכים הרא"ש רשב"ם ורבינו יצחק מפרגא ורבינו יהודה מפרי"ז ורבינו יחיאל מפרי"ז סבירי להו דנותן טעם לפגם בפסח מותר. וכן ה"ר יצחק א"ר והר"א ממי"ץ אמר דנותן טעם לפגם אסור וכן ריב"א ובאשכנז נהגו היתר:

(תשפד) מעשה שהגעילו יורה מחומצת ונשפכו המים מחומצי' וירדו לבאר ואסרו המים לשתות בפסח שחמץ בפסח במשהו וראבי"ה פסק דמותר למ"ד נותן טעם לפגם בפסח מותר ור"י א"ז כתב ככר לחם שנפל לבור ואין בו כדי ליתן טעם במי הבור בזה יש להסתפק אם מותרין מי הבור או אסורין דשמא יש להחמיר בו טפי מחטה משום דהככר כבר נתחמץ ומ"מ כל כי האי גוונא נסמוך על שאלתו' דרב אחאי שהתירו חמץ בפסח בששים מרדכי:

(תשפה) אם התחיל במלאכה מאתמול לערב פסח והוא לצורך המועד יכול לגומרה בערב המועד ופי' הר"ר יונה אפי' אחר חצות והרא"ש כתב דוקא עד חצות ואם אינו לצורך המועד אפי' אם התחיל בה מאתמול לא יגמור בה (תשפו) החייטין וספרים והכובסין עושין מלאכתן עד חצות אפי' במקום שנהגו שלא לעשות והרמב"ם כתב דאפי' אלו השלשה לא יתחיל אלא במקום שנהגו לעשות ובשאר אומניות שאנו אומרים אם התחילו מאתמול גומרים עד חצות דוקא מקום שנהגו לעשות והרא"ש כתב כסברא ראשונה. לה"ט:

(תשפז) הבכורות נהגו להתענות והר"ר יחיאל היה אומר לאכול מיני תרגימ'. מרדכי פרק ערבי פסחים (תשפח) אם התחיל לאכול בע"פ קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה פסק רשב"ם אע"ג דבשאר שבתות פורס מפה ומקדש בפסח צריך להפסיק בסעודתו בעקירת השלחן. וי"א שא"צ אלא פורס מפה ומקדש על הכוס ואין מברכין עליו בפה"ג ומברך ברכת המוציא וגומר סעודתו. וי"א שגם ברכת המוציא אין צריך לברך. אבל רב אלפס כתב שצריך לברך ברכת המוציא וכ"כ בה"ג ולזה הסכים הרא"ש לה"ט:

הלכות ליל פסח (תשפט) ערבי פסחים לא יאכל עד שתחשך וא"ת למה נקט הכא טפי משתחשך יותר מבשבת וי"ט. ותיר' הר"ר יעקב מקורביל דנקט עד שתחשך דאע"ג דבכל השבתות והימים טובים מוסיפין מן החול על הקדש. בפסח אינו יכול לאכול עד שתחשך. ולא נראה אלא לאו דוקא נקט עד שתחשך והוא תקון הלשון ורבינו יואל הסכים עם הר"רי אורלי"נש דאתקש מצה לפסח שאינו נאכל אלא בלילה. מרדכי פ' ע"פ:

(תשצ) כתב גדול בדורו מהר"י מולין אם נשברה אחת מן השלשה מצות שעושין לשמורים או נאבדה נכון לאפות אחרת משום אסמכתא דג' עשרונים. ועוד דזמנין אין שמור גמור לשאר מצות. אבל מכ"מ אם נשברה אחת דנתי לפני מורי ולקח אות' במקום השנית כיון דבלאו הכי בוצעין אחת ואפילו היתה השלישית הנשברה דמשום הקדמה למצוה לא יאפה אחרת:

(תשצא) כתב אבי העזרי דבזמן הזה א"צ לעשות הסיבה מ"מ נהגו העם להסב וכשהוא מסב לא יסב על גבו ולא פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו. ופי' רשב"ם מפני שצריך לאכול בימינו ולפיכך אטר יד ימינו יסב על יד ימינו ורש"י פירש הטעם שמא יקדים קנה לושט ולפ"ז אין חלוק בין אטר לאחר ואשה אינה צריכה הסיב'. ופי' רשב"ם מפני שאימ' בעלה עליה ולפ"ז אלמנה או גרושה בעי הסיבה. ובה"ג כתב משום דלאו אורח ארעא דאשה למזגא ולפי זה כל אשה אינה צריכה הסיבה:

(תשצב) בירושלמי מצוה להחזיר אחר יין אדום ויראה לי שאם הלבן יותר טוב ממנו שהוא קודם. ויין מבושל כתב רב האי גאון שאין יוצאין בו וכן הוא בה"ג וכן הסכים מהרר"י מולן. ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטון כן פסק המרדכי:

(תשצג) דוקא ביין שלהם שהיה חזק צריך למזוג אבל היין שלנו אינו חזק כל כך טוב לשתותו חי מרדכי:

(תשצד) כ' גדול מהר"י מולן כשיש לאדם יין חזק בליל פסח בד' כוסות אם דרכו של אותו האיש למזגו ימזגנו בליל פסח ואם לאו לא ימזגנו ע"כ:

(תשצה) אחר ששתה כוס ראשון אפי' אם ירצה לשתות כמה פעמים הרשות בידו. וכתב אבי העזרי רק שיכוין אל לבו שלא יצטרך לברך פעם שנית שלא יהא כמוסיף על הכוסות. וכ"כ מהר"ם ששאלוהו אם יכולים לברך על שנוי היין הטוב והמטיב בלילי פסח והשיב שיכולין לברך שאינו נראה כמוסיף אא"כ יברך בפה"ג כמו שמברך על ארבע כוסות. והן הולכין לשיטתן שמצריכי' לברך בפה"ג על כל כוס הלכך מסתברא להו למימר שאם יברך שנראה כמוסיף. ולדעת הרא"ש שא"צ לברך בפה"ג על כל כוס וכוס אין חלוק אם יברך אם לאו שאם אנו חושבין אותו כמוסיף אפי' בלא ברכה נמי. לה"ט:

(תשצו) כתב גדול בדורו מהר"י מולן דמצוה לקחת שני תבשילין ביצה וזרוע או בשר וכן העיד בעל האגוד' וטעמו