האגור סח

והרא"ש הסכים לפירש"י לאוסרו אפי' בשוגג ואפי' באכילה לה"ט:

(תשס) הא דאמר רבא יומא דעיבא כוליה שמשא ואפילו בדוכתא דלא נפיל שמשא אסור למילש פי' תחת האויר וכתב בעל הדברות דליתא ור"י פסק דהלכתא היא וסמכינן עליה שבה"ל:

(תשסא) כתב ה"ר משלם בשם רבי' אליעזר הגדול שיש להזהר כשאופין המצות שלא יתנם בכלי שיש בו קמח שאם ידבק הקמח במצה ואחר כן ישהה במרק המצה והקמח שעליה יבא לידי חמוץ ואסור גדול הוא עכ"ל מרדכי:

(תשסב) הרבה נוהגין שלא ליתן מלח במצה בפסח וכן נוהגין באשכנז ואין טעם בדבר לאוסרו ומשום אל תטוש תורת אמך אין לשנות וי"א שבליל ראשון אין ליתן בה מלח משום דהוי מצה עשירה וגם זה אינו ובספר רוקח בשם התוס' שאין ליתן פלפלין במצה לפי שהם חדין ומחמיצי' העסה והמרדכי כתב שאין ליתן מלח במצ' ובתשוב' גאוני לות"יר כתב כל האוכל מצה מליחה בפסח כאלו אוכל חמץ ולא כרשב"ט שהתיר למלוח מצה מיום ראשון ואילך וכן רשב"א בתשובותיו התיר גם התיר ר"י לתת תבלין במצה מיום ראשון ואילך וכן התיר הרמב"ם מרדכי ואין מנהג אשכנז ליתן מלח במצה כל ימי הפסח:

(תשסג) אף הרודה ונותן בסל והוא הדין ע"ג טבלה שיש לה לבזבזין גבוהי' מכל המצות ורא"ם פסק בספר יראים דכי קאמר ר' אלי' דמהני צרוף סל להחמיר דוקא לחייב עיסה שלא כשיעור חלה אבל אם היה שעור עיסה אין צרוף סל פוטר זה את זה וספר המצות וראבי"ה חולקין וסוברין דאפילו לקולא מהני צרוף מרדכי פ"ג לשון מ"ו אבי מהר"ר יהודה לנדא בתשובה ועל ענין החלה בלילה פסחים ודאי מנהגא דידן ודרבנן קשישי שהיו בדורינו כדפסק ר' כר"א פרק אלו עוברין וכן נהגו רבינו יעקב בר יקר ורש"י וכן דעת הרמב"ם ואינני מחליק בין חלת ח"ל לחלת א"י ור"י שחלק לעצמה חלק וגם מהר"ם כתב שאותו המנהג טוב ונכון הוא כדי להסתלק מכל הספיקות:

(תשסד) אמר רבא קבא מלוגנאה לפסח' כתב ה"ר יהודה בר יצחק דוקא דראשונים שהיו תנוריהם קטנים ואיכא למיחש בעיסה גדולה לחמץ אבל תנורי' שלנו שהם גדולי' עדיף שיליש עיסה גדולה ויהיו עוסקי' בעיסה תמיד כדי שלא תתחמץ ולא הודו לו חבריו וכתב ה"ר יונה היכא שלש יותר מזה השיעור חכמי צרפת אוסרין אותו ולי נראה להתיר ומיהו לדעת הגאונים שכתבו שלכתחיל' אין להניח העס' אפי' רגע א' בלא עסק א"כ לכתחלה אין ללוש יותר מזה השעור ולזה הסכי' הרא"ש לה"ט:

(תשסה) בהלכות פסח של רש"י כתוב אין לשין שתי מדות בפסח כדי שלא תבא העסה לידי חמץ ובשם ר"י בר יהודה מצאתי שאין לחוש בתנורי' גדולים ובביתו היו לשון שני שעורים יחד או יותר אבל מכ"מ אין להקל כיון שנתנו חכמים שיעור כי האי וכן פסקו רוב הגאונים וכ"כ רוב כהן צדק ובדברי הגאונים מצאתי ר' התיר ללוש ולקטף בעמילת עץ לפי שממהר להשלי' את מלאכתו והני מילי בתנורים שלהן שפהן למעלה והיו קטנים אבל בתנורים שלנו יותר טוב ללוש הרבה יחד שאם היינו לשום קפיזא קפיזא יכולין להתחמץ הראשונים קודם שלשין ומקטפי האחרונות שב"הל ואני המחבר ראיתי נוהגי' בעלי נפש מאשכנז ללוש כדי שיעור חלה לבד אפי' בתנורים גדולים:

(תשסו) יש מנהגים שכתבו שאפי' חלת האור יכול לקרות לה שם ולאפותה אפי' במקום שאין כהן דחזי ליה אי איתיה דאמרי' הואיל והלכה כרבה דאמר הואיל ומוטב שלא לקרות לה שם אא"כ יש כהן בעיר להוצא נפשיה מפלוגתא לה"ט:

(תשסז) כתב רש"י בהלכות פסח שלו הרוצה להפריש חלה מן העסה יברך להפריש תרומה ולא יאמר חלה כי פירוש חלה היא עוגה וחרר' ותרימו תרומה כתיב ותרומ' שמה ושורפה ואינו מאכילה לכהן טמא ואח"כ אם יש שם כהן מפריש כדי מתנה ההוגנת לו בלי ברכה שהרי נפטרה העסה בתרומה ראשונה שבה"ל בשם ה"ר יעקב כתב המפרי' חלה בי"ט האיך יעשה יפריש עוגה קטנה ויאפה אותה עם שאר עוגות ואחר אפיתן יצרף הכל בסל העוגה והתרומה ונראין כאלו הן מחוברין יחד והכלי מצרפין לחלה ומברך עליה ומצניעה עד חול המועד כמו שהיא אפיי' וישרפנה בח"ה וכ"כ ה"ר שמואל מפלייזא אבל לקרא לה שם קודם שתאפה לא לפי שמשקרא לה שם אסור לאפותה שאין שורפין קדשים בי"ט וריב"ש כתב דוקא בחלת הארץ דאסורה מדאורייתא אבל חלת ח"ל מותר לקרא לה שם תחלה אם יש בעיר כהן קטן שלא ראה קרי מימיו ובה"ג בשם רב כהן צדק כתב דאי ליכא כהן קטן מותר לכהן בעל קרי ע"י בטול ברוב כמו תרומת ח"ל וגם החלה מותר אם טבל לקריו ומטעם זה אין להתיר לאפותה דשמא צריך הערב שמש ולא יוכל לאוכלה עד הלילה שהוא חול וא"כ יעשה אפיה שלא לצורך יום טוב וכ"כ ר"י אלפס ז"ל דחלת ח"ל קורא לה שם ואופאה מיד לכתחילה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר"א ולא יקרא לה שם עד שתאפ' ולכי נפיק י"ט שרפינן לה וכן הלכתא שבה"ל ובעל התרומה כתב הלש הרבה מצות אם הם קטנים שאין בהן שעור חלה יתנם בתיבה כדאמר ר"א והכלי מצרפן לחלה וכן יצטרך נגיע' עם צירוף כלי קודם הפרשה