האגור סז

שאינן מחמשה מיני דגן מותר לעשות מהן תבשיל וכן בכל מיני קטניות ויש איסרין לפי שמיני חטין מתערבין בהם ולא נהגו כן ואני המחבר ראיתי חסידי אשכנז וכל חכמי' נזהרין מלאכול כל מיני קטניות בפסח:

(תשמו) כתב ה"ר יצחק מקורבי"ל בסמ"ק וז"ל נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח. ולא מחמת חמץ עצמן אלא כיון דקטניות מעשה קדירה הן ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוי שרינן קטניות דלמא אתי לאחלופי וגם חרדל נכון לאסור משום דהוי מין מדגן ואפי' ליתנם במים רותחין נכון לאסור דלמא אתי לאחלופי ולתנם במים קרים עכ"ל סמ"ק ורבינו ברוך וה"ר שמואל מאיב"רא לא היו אוכלין קטניות בפסח והר"ר יחיאל מפרי"ז נהג לאכול בפסח פול הלבן מרדכי:

(תשמז) כתב בסמ"ק שאסור לאכול דבש בפסח לפי שרגילין לערב בו קמח ואפילו דבש הבא מן הכוור' כדי שלא לחלק ומהאי טעמא נראה לאסור התאנים לפי שרגילין לערב בו סלת כשמתקנין אותם מרדכי:

(תשמח) כתב ה"ר פרץ יש נוהגים לברר החטין מאכילת העכברים וי"א דא"צ דהוי כמו מי פירות דאין מחמיצים. וכתב הוא שאינו דומה למי פירות שהרוק מחמיץ כדתנן לא ילעוס אדם חמץ כו' ואין להקל ע"כ ולי נראה שאין לחוש על זה כלל דע"י רוק מועט לא תתחמץ החטה קשה ועוד אפילו יש בהן נשוכין אחת מני אלף מתבטל שאינו טוחן כדי לבטלן טורים:

(תשמט) כתב רב אלפס שצריך לשמור החטים שיצא בהן ידי מצות מצה משעת קציר שלא יבאו עליהן מים והרא"ש כתב שא"צ אלא משעת טחינה וז"ל נוהגין באשכנז וצרפת לשומרו משעת טחינה לפי שמאז מקרבין אותו למים שנותנים ברחיים של מים וכ"כ בשאלתות:

(תשנ) תשובה לגאון ליקח קמח מן השוק בשעת הדחק יוצאין בה דלא מחזקינן אסור אבל לכתחלה בעינן שמור לה"ט:

(תשנא) יש רוצין להוכיח מן הירושלמי שצריך לטחון החטה יום או יומים לפני הלישה ואם טחנו בערב פסח הא אסור ללוש מצה בו ביום לפי שהקמח בשעת הטחינה רותח הוא ומחמם המים והעסה נוחה להחמיץ וקרוב הדבר לבא לידי אסור שבה"ל:

(תשנב) ירושלמי פרק אלו עוברין בר פפא אזיל לגבי טחוניא כו' ומשמע התם שהאמוראין בעצמן היו הולכין לבית הריחי' מרדכי:

(תשנג) כתב גדול בדורו מה"ר יעקב מולין נוהגין לנקר הרחים משום דזמנין כבר טחנו בהן תבואה לתותה לסלת והוי חמץ גמור:

(חשנד) עושין מצה הדראה פירש"י כולה סובין משומר' אבל לאכילה שרי וכ"כ בעל הדברות והרמב"ם אסר כולה סובין וכן דעת רב אלפס:

הלכות לישת מצה (תשנה) בצק של עבודת כוכבים שנכר בה שלא החמיצ' שאין בה סידוק ולא הכסיפו פניה מותר לאכלה ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ויש אוסרין לאכלה אלא א"כ לשה העובד כוכבים בפנינו ולא נהירא להרא"ש טורים:

(תשנו) אין לשין אלא במים שלנו לפירש"י לאו דוקא שלנו אלא שעבר עליהן י"ב שעות משנשאבו ולפי ה"ר אליעזר צריך שלא יהיו מחוברין כשנכנס הלילה מפני שבלילה המעינות רותחין והשאובין בערב עם שקיעת החמה מותרין מיד והרא"ש כתב וכן עמא דבר לשאוב בבין השמשות ומתוך לשון רש"י משמע דמים שלא לנו אין להקפיד אלא בבורות ומעינות אבל בנהרות אין לחוש מ"מ אין להקל ואין ללוש ממי נהרות אלא א"כ לנו וכן נראה מלשון ה"ג שאין לחלק אם לשו במים פושרין ואפי' במים שלא לנו אסור. וכ"כ בה"ג וכן ה"ר יונה גיאת ולרש"י דוקא בחמי' ובחמי חמה אבל במים שלא לנו בדיעבד מותר ואפי' לכתחילה שרי למילש בהו אי לית ליה מיא אחריני ולזה הסכים הראש לה"ט:

(תשנז) כתב רש"י חשו חכמים לכמה עיירות שאין להם רק מי מעיינות ואמר שילינו כל הלילה כדי שיצטננו עד יום מחרת וכתב ראבי"ה דמנהג כשר הוא שנהגו רבותינו לשאוב אחר שקיעת החמה ולדברי ה"ר אליעזר ממי"ץ אין תקנה אלא שלא יהיו המים מחוברת בלילה דבלילה מעינות רותחין וכתב ראבי"ה לפי טעם זה אסור לשאוב אחר תחלת הלילה ומצאתי תשובת ר"י שכתב אם נשפכו כל המים בשביל המת אין בידי להתיר מים שלא לנו אפי' ע"י הדחק ובא מעשה לידי ואמרתי שלא לשפוך המים בשביל המת בליל פסח דליל פסח שמורי' היא וכן בשאר לילות דפסח דשומר פתאים ה' וחלילה שיארע תקלה ע"י מצות השם וכן הורה ה"ר יהודה חסיד שלא לשפוך המים מן התקופה בשביל זה מרדכי:

(תשנח) ולא במים הגרופין פי' ר"י מים שנשאבו בו ביום ורש"י פי' מים הגרופין מן המולייר דוד נחשת גדול תלוי על האש וכן פירש בעל הדברות ולא שנתחמם באש דאם כן היינו חמין אלא חום הנחשת שדרכו להתחמם דוד מחמימותו שבה"ל:

(תשנט) הא דאסרו בעברה ולשה פיר' ראבי"ה דוקא במזיד אבל בשוגג שרי ורש"י אוסר אפילו בשוגג ואסורין אפי' באכילה משום חשש חמץ דגרע מבצקת של עובדי כוכבים ורי"ץ גיאת ובעל העטור כתבו דוקא למצה