האגור סה

לערבו לכתחלה לשהותו ודבר שעוברין עליו אפי' נתערב ממילא קודם הפסח צ' לבערו ואם לא בערו אסור:

(תשכה) חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר באכיל' וכ"כ רב אלפס והכי איתא בשאלות וכן פסקו הגאונים ובעל העטור כתב שאסור באכילה. והאריך בענין וסוף דבריו ומן הדין עלי להחמיר:

(תשכו) חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אוסר בירושלמי אע"פ שבטלו דחיישי' שמא יערים לומר שבטלו אע"פ שלא בטלו ובעל העטור אסרו באכילה והתירו בהנאה ואין הטעם נכון לחלק בין אכילה להנאה:

(תשכז) חנות של ישראל והסחורה הנמכרת בו היא שלו והפועלי' שמשתדלי' בו עובדי כוכבים חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר אפי' באכילה שאנו תולין בפועלים אינם יהודים ואם החנות והסחור' של עובדי כוכבים והפועלים ישראלים אסור שאנו תולין בפועלים ישראלים כן הוא גרסת ר"ח ורב האי גורס איפכא שהולכין אחר בעל החנות וכן הוא מסקנת רש"י:

(תשכח) שאלו לרש"י ישראל ואינו יהודי שיש להם תנור בשותפות מהו לומר לא"י טול אתה של פסח ואני נוטל אח"כ והשיב שיתנ' קודם הפסח ויטול הדמים מאותו השבוע. וה"ר שמעון בר אברהם כתב מעשה בא לידי בישראל שהיה לו תנור ואפה בו אינו יהודי חמץ בפסח ובא האופה שהיה עבד ישראל והביא לו ככרות הפסח משבח התנור ואסרתי לו לקבלם ולא מיבעיא חמץ אלא אפי' מעות אסור לקבל בשכרו ומיהו אם קבל המעו' מותר ליהנות מהם:

הלכות הגעלה (תשכט) אם החזיר כלי חרס לכבשן ונתלבנו כתב ראבי"ה יש אומרים שגם זה אינו מועיל דחיישינן שמא חייס עלייהו וכ"כ זקני הראב"ן ושגגה היא בידם דלא אמרינן דלא חייס עלייהו אלא כשצריך ליתן עליהם גחלים אבל כשמחזירן לכבשן מתלבנין בפנים ומבחוץ ולא פקעי וכן כתב בשאלתות וכתב הרא"ש דוקא שנתנן בכבשן אבל לא בתנורים שלנו:

(תשל) אין חלוק בין כלי עץ ואבן או כלי מתכות כלם דינן שוה להתירן בהגעלה וה"ר יצחק מסימ"פינטו כתב דכלי גללי' וכלי אבנים די להם בשטיפה. ובתשוב' לרב נהילאי דכלי אבנים וכלי גללים שנשתמש בהם ברותחין אין להם תקנה בהגעלה דדמו לכלי חרס וצריכין להסיקן בתנור עד שיתלבן באש ורב אלפס השוה כולם וכן עקר לה"ט:

(תשלא) מסקינן שאין הגעלה מועלת לבית שאור ורבינו שמריה הראה הלכה למעשה ואין חלוק בין אגני דלישה דמחוזא לשאר אגני דעלמא מרדכי:

(תשלב) מדוכות של עץ ואבן שדכו בהן כל השנה כולה לפעמים דכין בה פירורי לחם עם שומן ופלפלין כתב רש"י וכן ר"ת דלא מהניא להו הגעל' וכן ברחיים קטנים של פלפלין ומדמי להו לבית שאור ולבית חרוס' ור"י התיר כולם בהגעלה וכן ה"ר יהודה מפרי"ז והרי"ט וכן הסכים הרא"ש וז"ל הרא"ש בתשובה ר"י תמה על ר"ת איך עלה בלבו לאסור כלי שאור בהגעל' אבל הכא מותר בהגעלה וכ"כ אבי העזרי ובעל העטור וה"ר יונה וכן המנהג ובלבד שיהיו חלקים שאין בהם בקעים לה"ט:

(תשלג) כתב בעל הדברות המדוכות ובורמי דגללי וכלי אבנים וכלי גללים דינם כשל מתכות וסגי להו בפליטה ולא דמו לכלי חרס. וכן הלכתא ומפי ר' יהודה שמעתי שאין צריכה הגעלה והביא ראיה מן התוס' וכן מצאתי לגאונים ז"ל ובה"ג וכן בשם ר"י דצריך לעשות הגעלה. וכתב ה"ר ישעיה אין נראה לי דסגי בהגעלה וסוף דבריו ודברי ה"ג ודברי ר"י דחוין לגמרי שאין פנים לעשותן ככלי מתכת אלא ככלי אבנים או ככלי חרס לאוסרן לגמרי והנכון בעיני לאוסרה לגמרי ככלי חרס כרב שלום גאון וכר"י מסיפו"נט עכ"ל שבה"ל. וה"ר יצחק הורה שמשתמשין באלפסין הנעשין מאבנים שהם מותרים בפסח ואין צריכין אלא הדחה וכן יסד הפייט בקרובץ של פסח וכ"כ גם רבינו שלמה בספר הפרדס וגאונים אחרים כתבו דאפי' על ידי הגעלה אינו מועיל וכ"כ הרשב"י בסדר שלו ור' אומר אפי' הגעלה אינן צריכין:

(תשלד) מצאתי בדברי הגאונים מרחשת או מחבת של מתכ' בפסח עושין לה הגעלה ברותחי וכן אמר לי ר"י שכך היה נוהג אביו רבי' יצחק משבה"ל:

(תשלה) פסק בא"ז דכלי עצם אין צריכן הגעלה דלא בלעי וכן פי' ה"ר יחיאל מפרי"ז ואני עושה מעשה כאשר כתבתי אמנם לבי נוקף דמשמע מכלי מדין ההפך מרדכי:

(תשלו) כתב הרשב"א בתשובותיו דכלי זכוכית אינן בולעין דחלקין הן עכ"ל. ואני המחבר ראיתי נוהגים חכמי צרפת ואשכנז שלא להשתמש בהן כל ימי פסח כי חושבים אותם לכלי חרס:

(תשלז) רבי' יחיאל מפריז הוי חושב לומר דהני כוסות של זכוכית ששתו בהן שאר ימות השנה אסור לשתות בהן בפסח ואפי' ע"י ערוי ואף ע"ג דכל תשמישן בצונן מ"מ שורין בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש וכבוש כמבושל וראבי"ה כתב דכלי זכוכית שיעין פירש חלקין ולא בלעי כדאמרינן גבי לב והביא ראביה מרדכי: