האגור סד

אפה בו פת לר' יהודא שאפרן מותר אין התבשיל והפת אסורין אא"כ נאפה הפת והתבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלי' לוחשות אבל אם כבו מותרין ולרבנן אפרן אסור בכל ענין והרמב"ם כתב סתם אם אפה בו פת או בשל בו תבשיל אסור והוא הולך לשיטתו שפוסק כחכמים:

(תשטו) חמץ בפסח הסכימו רוב המפרשים שאסור תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו חוץ משאלתו' שפסקו בנותן טעם וכ"כ ה"ר ישעיה בספר המכריע וכן הרב רבינו זרחיה בספר המאור וכן נמצא כתיבת יד מר רבי יוסף ממדינת גיאון שהעיד על רבו רב אלפס שחזר בסוף ימיו ממה שכתב בסוף מסכת עבודת כוכבים דפסק כרב ושמואל וכן דעתינו נוטה וכן דעת חכמי צרפ"ת וחכמי נרבונ"ה אלא שאין אנו מורין בחמץ בפסח כן מפני שנהגו בו אסור וכן מצאתי בשם הר"ר אביגדור כהן דהא דאמרי' בפרק כל שעה אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב האי במשהו כרב אינו מן הגמרא שסדר רב אשי אלא פי' גאונים שהוסיפו וסברו כן ואע"פ שר"ת התיר לא רצה לעשות מעשה לסור מדברי הגאונים ועוד שכבר פשט אסורו בכל ישראל אלא שבא לפרש ההלכה אמתותה שבה"ל וכתב הראב"ד דבמשהו אינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה ורב אלפס פסק שאסור אף בהנאה ולזה הסכים הרא"ש ועד היום העולם נוהג לאסור במשהו חמץ בפסח אפי' בהנאה:

(תשטז) מליחת בשר שנעשה לפני הפסח. ולא נזהרו במליחתו בטל הוא וכמה ימים נהג בו אדונינו אסור והמחמיר תע"ב:

(תשיז) הרי"ץ גיאת כתב אמרי רברבתא חלב שחלבו עובד כוכבים קודם פסח וגבינה הנקפ' קוד' פסח ושמרה מחמוץ מותרת ואם לאו אסורה והרא"ש התיר בתשוב' וכתב עוד הרא"ש אסור לאכול דגים מלוחים השרויים במים בפסח והיבשים. במקום שנוהגים לאכול אוכלין ובמקו' דאין נוהגין לאכול אין אוכלין עכ"ל הטורים:

(תשיח) ודגים שקורין הירי"נג או בשר מלוח בחורף שלא נבדק המלח מן החמץ מותרין בפסח מזה הטעם וכן בשם רב פלטוי' גאון אבל שומן מהותך קודם הפסח אסור לטגן ממנו בפסח משום הכלי מחבת שהתיכו בתוכה את השומן שהיה בלוע מחמץ שמבשלין בה חמץ וגם פעמים נשאר אחר הטגון שומן במחבת ומחזירין אותו שומן בקדרה:

(תשיט) והדין בחביות פעמים נותנין עיסה לתוך הנסרין מותר לשתות היין בפסח אע"פ שטעם חמץ ביין כיון שכבר נתבטל קודם פסח ובתוך הפסח אינו נותן טעם יין שכבר נתקש' החמץ אבל סמוך לפסח שני חדשים אם נתן עיסה בשולים אסור לשתות היין בפסח מאותו חבית לפי שעדיין העיסה רכה וגם תוך הפסח נותן טעם ביין מרדכי פ"ב דפסחים:

(תשכ) הר"ר יחיאל כתב מלח ששמו במדוכה של חמץ יכול למלוח בו לצורך פסח כי כן התיר ר"י אפי' מלח ששכח ישראל בכליו של עובד כוכבים למלוח בו בשר של היתר וכן בספר התרומה מרדכי פ"ב:

(תשכא) וזתים שכובשן בשאר ימות השנה ולא נזהרו בהם לדעת בעל התרומה שאוסר צנון ובצל שחתכוהו בסכין אסור וכן יראה מתשובת הרא"ש ומיהו הר"ר מאיר מרוטנ''בורק כתב על ההוא דספר התרומה לבי נוטה להתיר אף ע"פ שאני מורה בספר התרומה אין נראה למחות ביד המורים היתר ע"כ:

(תשכב) וחמץ שנתערב בשנים במצה ביבש כתב רש"י שמשליך אחד והשאר מותר בהנאה והרא"ש התיר אפי' באכילה:

(תשכג) ונותן טעם לפגם בפסח בפסקי רשב"ם אוסרו וכן הר"ר אליעזר ממי"ץ ומהר"ם כתב אני אוסר לעצמי הואיל ונפק מפומיה דרשב"ם ומתיר לאחרים כי ר"ח ור"י מורים היתר ואעפ"י אבי רגיל לומר לשואלים פלוגתא דרברבתא היא ורבים נמנעים מאליה' ע"כ ורש"י פסק להתיר ולזה הסכי' הרא"ש לה"ט וכן עמא דבר:

(תשכד) מעשה היה שחטה אחת נמצאת במצה בתוך הפסח ואסר ר"י כל המצות שנעשו מאותה עיסה ולא אמרי' דדי בנטילת מקום או בקליפה משום דחמץ מפעפע וכבר פשט החמץ בכל העיסה ורבינו שמשון משנץ התיר מיהו רב"י לא רצה לעשות מעשה כדבריו. והר"ר יחיאל מפרי"ז התיר כל המצות ע"י קליפה או נטיל' מקום בעומק ובתשובת רבי מנחם המכירי אסר אותה המצה ולא האחרות ולזה דעתי נוטה וזה לא הוי כדברי ר"י ולא כדברי ר' שמשון ורבינו יחיאל מפרי"ז מפרש דמר אסר כולן ומר התיר כולן מרדכי ולאחר הפסח בין במינו ובין שלא במינו בטל בששים ואפי' שהיה בעיניה ונתערב אחר הפסח בטל מיהו דוקא שנתערב שוגג אבל נתערב מזיד לא וה"ר יונה כתב אפי' נתערב מזיד ולא נראה לרא"ש וכתב עוד אם בטלו בשוגג קודם פסח אי נמי בפסח כגון שלא היה יודע שהוא חמץ מותר ואם בטלו במזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור ושאור כיון שהוא דבר המעמיד אפי' בטלו בשוגג אסור כיון דלטעמא עביד ולא בטיל ואינו מבין תוכן דבריו שאם היה דבר שעוברים על תערובתו מאי נפקא מיניה בבטולו הרי עובר עליו וראוי לקונסו ואם הוא דבר שאין עוברין עליו אפי' ערבו אדעת' דלשהיי' שרי אלא כללא דמלתא כל דבר שאין עוברין על תערובתו יכול