האגור סג

או חצי אצבע ואותם תזרוק והשאר מותר להשהותן אבל לא לאכול מהן בפסח דאע"ג דלענין בל יראה יתבטלו הספקות ברוב לגבי אכילה דהוי במשהו לא מקלינן עכ"ל:

(תשו) כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובת חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי ודומיהן או חמץ בלי תערובת אלא שאינו חמץ גמור והוא שחכמי' קראו אותו חמץ נוקש' כדין זומן של צבעים ודומיהן כל אלו לר' אליעזר הם בלאו ואין בהם כרת ולדבריו אסור להשהותו בפסח אע"ג דקי"ל כר' שמעון דלא קניס בחמץ ע"י תערובת ה"מ כשנתערב אחר הפסח אבל היכא שאיסורו בעין כמו שהי' מעקרו חמור טפי ולרבנן אפי' לאו אין בהן אלא אסורא בעלמא ולדבריו מותר לשהותן ופסק הרמב"ם כר' אליעזר שסובר תערובת חמץ עוברין עליו בבל יראה כמו שכר והמורייס וכל דבר כיוצא באלו אבל דבר שיש בו תערוב' חמץ ואין ראוי לאכול מותר לקיימו בפסח וכ"כ הרי"ץ גיאת ובעל העטור כתב תערובת חמץ בלאו ודוקא הנך שהן בעין ולא נעשה בהן מלאכה אבל אם עשה בהן מלאכה כמו אספלנית וקילור אין חייבין (בהן) לבער וכן יראה דעת רב נטרונאי שהשיב על ששאלוהו על העושה יין מצמוקי' ושורין אותן במים ולפעמים נמצאים בהם שנים או שלשה גרגירי חטה אם מותר לשתותו אם נעשה קודם הפסח והשיבן ודאי אסור לשתותו בפסח אבל לבערו אם ידוע שנסחט מן החטין חמץ לתוך מי הצמוקין צריכין לבער ואם אינו ידוע א"צ לבער ע"כ ואני תמה למה אסרו היכא שנתערב קודם הפסח שהרי כבר נתבטל בששים ורב אלפס פסק כחכמים שאין לאו לא בתערובת חמץ ולא בחמץ נוקש' אלא אסור דרבנן ולפי זה מותר לערבו לכתחלה לפני פסח ולשהו' עד אחר פסח ולזה הסכים הרא"ש לה"ט:

(תשז) כתב מהר"י מולן שנכון למי שמשתמש מבאר בפסח שאין נזהרין מהן כל השנה ובפרט בארות של עובדי כוכבים שיש לחוש שמא יש חמץ בבור שיש לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב עכ"ל ועוד צוה לתקן ברזות חדשות בכל החביות ע"כ:

(תשח) מעשה בא' שהעמיד גבינות בחלא דשיכרא ואסר ראב"ן להשהותו בפסח דכיון דמעמיד החלב חשיב כאן אסור בעין:

(תשט) חמץ שנתעפש קודם זמן אסורו או ששרפו באור ונחרך עד שאינו ראוי לכלב או שיחדו לישיבה וטח אותו בטיט בטל ומותר לקיימו בפסח וי"א שמותר אפי' באכילה והר"ר יוסף אלברצי"לוני כתב שאסור באכילה ומותר בהנאה ולזה הסכים הרא"ש:

(תשי) בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקו' אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטא ואיכא תרי לישני ללישנא קמא הא דכזית חייב לבער דוקא במקום שאינו עשוי לחזק אבל במקום שעשוי לחזק אפי' בכזית אינו חייב לבערו וללישנא בתרא אפי' בפחות מכזית במקום שאין עשוי לחזק חייב לבערו ופסק רב אלפס לחומר' כלישנא בתרא ור"ח פסק כאביי דמתרץ תרי לישני אהדדי והוי מסקנא דפיסקא לאביי לפירש"י בשולי עריבה אפי' כזית א"צ לבער ובשפה העליונה אפילו פחות מכזית צריך לבער ובדפנותיה כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכזית א"צ לבער ולפי' ר"י אין חלוק בין אם הוא בשוליה או במקום אחר והרא"ש כתב לא הארכתי לבאר הא במקום לישה הא שלא במקום לישה ולכתוב פרש"י ור"י דבמקום העשוי לחזק לפי שישראל קדושים הם וגוררין כל החמץ הנמצא אפי' כל שהוא אפי' הדבק בכותלי הבית וראבי"ה כתב על זה מיירי בעריבה שאין לשין בה בפסח אבל אם לשין בה בפסח צריך לגוררה ולהגעילה וה"ר יחיאל מפרי"ז כ' ערבות שלשין בהן כל השנה אין לסמוך על מה שרוחצי' אותן בחמין ומנקרין החמץ מהן כי אי אפשר לנקרן שלא ישאר בהם בין הכל כזית והכלי מצרפן:

(תשיא) חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור מן התורה ולוקין עליו אף ע"פ שבעל העטור כתב שאינו אלא מדרבנן והרמב"ם כתב שלוקין עליו מו' שעות ולמעלה ולזה הסכים הרא"ש (תשיב) טוב לעשות הסעודה השלישית כשחל ע"פ בשבת בפירות ור"ת היה רגיל לעשות במצה עשירה שנלושה במי פירות וכן הורה רש"י לבער הכל מלפני השבת לה"ט:

(תשיג) ר' יהודא אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה רש"י פסק כוותיה. והגאונים כתבו ופסקו כחכמים דאמרו מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ולא ישליכנו לשם שלם וכ"פ הרמב"ם ובעל העטור וה"ר יונה ואף ר' יהודא לא קאמר בשרפה אלא שלא בשעת הבעור והוא שעה ששית ואז הוא דוקא בשרפה ובשעת ביעורו מכאן ואילך ור"ת פ' איפכא בשעת בעורו היינו שעה ששית ואז השבתתו בכל דבר משם ואילך דוקא בשרפה ולפי זה אפילו לר' יהודא א"צ לשורפו שרוב העולם מבער' קודם סוף שעה ששית:

(תשיד) כתב הרא"ש דאפי' לפירש"י השבתתו בכל דבר בשעה חמישי' כיון שמותר בהנאה ואין נראה כן מפירשו ובשורפו בשעת בעורו לכ"ע אסר בהנאה לכך אסור וטוב לעשות מדורה בפני עצמה אבל ליהנות באפרו אחר שריפתו זה תלוי בפלוגת' דר' יהודא ורבנן דלר' יהודא שהוא בשריפה מותר דקיימא לן כל הנשרפי' אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקב' אפרן אסור ואם בישל בו תבשיל או