האגור סב

ומסתברא דלא דמי לתפילין דהת' תרתי מצות ננהו אבל הכא חדא היא. וכן מצאתי למפרש אחד שמיד שהתחיל לבדוק יוצא ידי הברכה ויש לו לשיח כרצונו ואם אחרי שברך קודם שהתחיל לבדוק שח מעניני הבדיקה א"צ לחזור ולברך משבה"ל. והעולם נוהג שלא לשיח בדברים בטלים ואם שח אין חוזר ומברך:

(תרצז) מקומות הגבוהים שאין היד מגעת שם והנמוכים פחות מג' טפחים אין צריכה בדיקה ובירושלמי חשיב גבוהים שהם למעלה מי' טפחים ואין נראה שעור תשמיש האדם הוא למעלה מי' כדפירש"י:

(תרצח) כתב ה"ר פרץ בבטול הלילה יאמר כל חמיר' דאיכא ברשותיה דלא חמיתיה ודלא בערתיה ובבטול היום מוסיף דחמיתיה ודלא חמיתיה דבערתי' ודלא בערתיה:

(תרצט) המפרש בים והיוצא בשיירא ואין דעתו לחזור תוך שלשים יום לפני הפסח הולך חייב לבער ולענין הברכה כתב בעל העטור המנהג אם יודע שיש לו חמץ יברך ואם לאו לא יברך ונראה אפי' יודע שיש לו א"צ לברך כיון שעקר הבטול בלב לה"ט כ' בספר א"ז דמי שלא בטל קודם שהתחיל שעה ששית שוב אינו יכול לבטל שכבר נאסר בהנאה ואינו ברשותו ע"כ:

(תש) אם נכנס עכבר וככר בפיו ועכבר יצא וככר בפיו או עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו או עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה או שהחולדה יוצאה וגם העכבר וככר בפי החולדה איבע' בכולהו אם צריך לבדוק אם לאו ורבו הדעות בהן והמחמיר שבכולן אם לא בטל צריך לחזור ולבדוק דהוי ספיקא דאוריי' ואם בטל הוי ספיקא דרבנן וא"צ לבדוק. ותו מיבעיא ככר למעלה אצל הקורה אם הוא צריך להורידו ואם הוא בבור אם הוא צריך סולם להעלותו ואם הוא בפי נחש אם צריך חבר להוציאו ולא אפשיטא וגם באלו רבו הדעות ודינא דהנך כדינא דקמיית' שאם לא בטל צריך ואם בטל א"צ אבל הראב"ד כתב דהנך בעיי' לאו לכתחילה בעיי' אם צריך להוציאו אם לאו דודאי צריך דאל"כ הוי כמטמין בבורות אלא מדבר שבדק ובטל ולאחר אסורו מצאו ומיבעי' אם צריך להוציאו אם לאו ואין דבריו נראם שאינו דומה להטמנה כיון שבטלו ואינו שלו וכ"כ הרמב"ם על ההיא דככר שבבור שמבטלו ודיו וכתב הראב"ד שטעה ונראה שלא טעה:

(תשא) א"י שהפקיד חמצו אצל ישראל אם הוא חייב באחריותו. ולא שנא אם הוא בביתו או בכל מקום ברשותו חייב לבערו וכתב בה"ג דוקא שחייב בגניבה ואבידה והרמב"ם כתב אפי' היה שומר חנם ואינו חייב אלא בפשיע' אפי' הכי חייב לבער ולזה הסכים הרא"ש:

(תשב) ישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו או אצל אינו יהודי וקבל עליו הנפקד אחריות יש גאון שכתב שכיון שקבל עליו הנפקד אחריות אין המפקיד עובר עליו וה"ר יונה פי' שהמפקיד עובר עליו אם אינו מבער ולזה הסכים הרא"ש:

(תשג) עובד כוכבים שהלוה ישראל על חמצו ומשכונו בידו ואמר לו הישראל שעכשיו יהיה שלך אם לא אפרעך לזמן שקבעתי לך והגיע הזמן ולא פרעו נקנ' לו למפרע והוה ליה חמצו של עובד כוכבים אבל אם חסר א' מאלו כגון שלא משכנה א' שלא אמר לו מעכשיו או פורעו בזמנו אסור אבל כשיש בו שלשתן אע"פ שלא הגיע הזמן שקבע לו עד אחר פסח מותר. אבל הר"ר אפרים כ' דוקא כשהגיע הזמן קודם פסח וכ"כ הרמב"ם והראב"ד השיג עליו וכ' אם הגיע הזמן קודם הפסח ולא פרע' אפי' לא אמר לו מעכשיו מותר ולזה הסכים הרא"ש:

(תשד) לשון מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל כתב המרדכי פר' כל שעה בשם ראבי"ה שמותר לישראל להשכיר בהמתו לא"י בפסח להוליך עליו חמץ אפי' ממקום למקום ובא"ח הביאו מן התוספתא שמתיר בהדיא אך מצאתי כתוב בתוס' הר"ר משה שמצא בתשובות הגאונים שאסרו ודמו הדבר ליין נסך דשוים הם גם הביא ראיה לאסור מן הירושלמי וכמו כן להשכיר ביתו לשים בו חמץ בפסח אסר הירושלמי ופשיטא דרוצה לומר דוקא להשכירו תוך הפסח או בע"פ דלא מסתברא לאסור להשכיר ביתו לאינו יהודי שלשים יום קודם הפסח אפי' שידע שישי' האינו יהודי בו חמץ בפסח ובפסח נמי אין נר' לאסור אלא כשמפרש ששכרו לשים בתוכו חמץ דומיא דשכירות בהמה אבל שכרה לדור בה אע"פ שבודאי יכניס בה חמץ אין לאסור בשביל זה עכ"ל:

(תשה) נשאל מורי אבי ז"ל על חטים שהיו שטוחים בעליה תחת הגג ועברו המים דרך הגג וזלפו על הדגן בקצת מקומות עד שהיה בהם כל כך מים שהיה טופח ע"מ להטפיח והשיב כי ר"א ממי"ץ וריב"א החמירו ואמרו גבי חטין אם יש שם רבוי מים אפי' לא נתבקעו אסורין דבחטין א"צ בקוע דאגב דשירירן אין מתבקעין מכל מקום נסמוך על ההתר שכתב ראבי"ה והביאו המרדכי האריך שהקל לאכול מקצתם קודם פסח או למכור לעובדי כוכבים מעט מעט והנשאר נשתרי מכח ספק ספיקא שמא לא ירדו עליהם מים ואם תמצא לומר ירדו עליהם מים שמא לא נתבקעו אבל החטים התחתונים שהם אצל הקרקע אצל העליה קרוב לודאי שהמי' ירדו שם עד עובי אצבע