האגור סא

בשנה מותר לכתו' אבל ודאי כשאין לו צורך כלום ושלו' בעולם אסור ואף רבינו מרדכי ז"ל התיר ורבינו אביגדור כתב על דברי אגרת אם כותב על עסק פרקמטיא שאינה נמכרת או שאר משא ומתן אין היתר במה שעושין דרך שנוי בעגול וכן כתבו תלמידי רבינו ברוך בר אשר בתוספתא דמועד קטן וכן ראיתי בכתב ששאל הר"ר טוביה את ה"ר שלמה שפיר' ז"ל שבה"ל:

(תרפו) יש מתירין לכתב ע"י שינוי כגון בעגול או בעקום וריב"א היה אוסר וכן המרדכי כיון שאות אחת אסור להגיה כ"ש זה שהוא כתב גמור ואפי' מה שכותבין בהפוך שמצד השני נראה ובאות' הצד אינו נראה היה אוסר ולא היה מתיר אלא באותיות חתוכות והיוד שכולה גון אחד יעשה נקודה אחת ויש שעושין אותה כמו עגול קטן והרא"ש היה כותב תשובות על שאלו' בחולו של המועד והתיר לי להעתיקה דחשיב דבר האבד:

(תרפז) הקרובים של מת קורעין אפי' ביום השמועה אם שמע מתוך שלשים יום ומברין האבל ומיהו אין מברין אלא על מטות זקופות שאין אבלות נוהג בח"ה שיצטרך לכפות המטו' להברות עליה ובסמ"ק כ' שאין קורעי' ואין מברין בח"ה והרא"ש כ' כסברא ראשונה:

(תרפח) אין חופרין כוכין לקברים בח"ה ופי' הראב"ד אפי' נקבו' בהן במוע' אבל אם היה ארוך מקצרו או מאריכו או מרחיבו ורש"י פי' אין חופרין כוכין וקברים לקבור בהן אחר המועד אבל לקבור בהן במועד חופרין אותן ולזה הסכי' הרא"ש:

(תרפט) כתב בה"ג מי שמת לו מת באחד מימי הרגל או בח"ה חוץ מביו' האחרון אין אבילות נוהג ברגל עד שיצא כל הרגל ומיהו יום אחרון עולה לו למנין אע"פ שאין אבלות נוהג בו ומשלי' עליו ו' ימי' ואם מת ביום אחרון נוהג בו אבלות וכ"כ רב אלפס ור"ת כ' שאף אם מת לו מת ביום אחרון אינו נוהג בו אבלות שאין אבלות נוהג במועד אלא אנינות שאם מת לו מת בח"ה אסור בכל הדברי' שהאונן אסור בהם ואם מת בי"ט אם אינו רוצה לקוברו בו ביום אין עליו דין אנינות:

(תרצ) אם חל יום שביעי שלו בערב הרגל מותר לכבס ולספר ואסור לרחוץ עד הלילה וגם אסור ללבוש מה שכבס עד הלילה וריב"א פי' כמו שאסור ללבוש כך אסור לכבס כל היום ומיהו שניהם מותרין קודם סמוך לחשיכה וא"צ להמתין עד הלילה והרא"ש כתב כסברא ראשונ' ובאביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חבריו אפי' פגע בו הרגל אין מבטלו כתב בסמ"ק דוקא שפגע בו הרגל בתוך שלשים אבל עברו שלשים ופגע בו הרגל או אפי' חל יום שלשים ערב הרגל מפסיק ומותר לגלח (תרצא) שמע שמועה קרובה בשבת כתב בסמ"ק דשבת עולה לו ליום אחד ולמחר קורא והוה ליה יום ששי שביעי לאבלות וה"ר יחיאל כתב דשבת אין עולה למנין בתחל' המנין אלא יתחיל למנות מיום ראשון והוה ליה שבת יום ז' וינהוג דברי' שבצנעה במקצת היום לה"ט:

(תרצב) על צדוק הדין כתב ר"י שנראה לו שראוי לאומרו על המת בבית הקברות אפי' בי"ט כי צדוק הדין אינו משום הפסד שלא יהא ראוי לומר בי"ט וכ"ש בר"ה שהוא יום הדין ובמת שנקבר בח"ה ראיתי במחזור ויטר"י שסדר זקני ה"ר שמחה שהיה תלמידו של רש"י שפעם אחת אירע שהיו שם בני אדם מוחים בדבר מלומר צדוק הדין ועמד רש"י על רגליו ואמר עליו צדוק הדין וקדיש שלם יצחק בר שמואל מרדכי פ"ק דמ"ק:

הלכות חמץ ומצה (תרצג) כתב הר"ר יונה שאם התחיל ללמוד מבעוד יום בי"ג לחדש שאין צריך להפסיק ונראה לי כיון שהטעם הוא שלא יטרד בתלמודו וישכח מלבדוק אין חלוק ואפי' אם התחיל כבר פוסק:

(תרצד) כ' בעל העטור איכא מאן דמברך שהחיינו כאשר מברך על ביעור חמץ דהא מזמן לזמן אתי ואיכא מאן דלא בריך דהא לא קביעא ליה זמנא ומסתברא דרשות הוא וכל מאן דבעי מברך והרא"ש כתב שא"צ לברך לפי שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל לה"ט ובעל הדברות כתב איכא מאן דמברך ואיכא מאן דלא מברך דהא לא קבע ליה זמן ומנהג' דידן לברך שבה"ל והעולם נוהג שלא לברך:

(תרצה) כתב רש"י בככר הראשון שמוציא מברך על ביעור חמץ ובתשובות מצאתי כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם אינו מוצא דבר והנכון כדברי רש"י שבה"ל והעולם נוהג לברך מיד:

(תרצו) כתב הרא"ש י"א שאין לבודק לדבר עד שיגמור כל הבדיק' ויש מוסיפים עוד לומר שאם שח בדברי' בעלמא שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך כל זה איננו שוה לי אלא שיש להזהר שלא ידבר בין הברכה לתחלת בדיק' אבל משהתחיל לא הוי השיח' הפסק וטוב להזהר שלא ישחה בשיחה בטלה לה"ט ובתשובות הגאונים שאם הפסיק צריך לחזור ולברך וכן אמר אדונינו הגאון מרדכי פ"ק וכ"כ רב סעדי' גאון ורב האי גאון כתב ירושה היא לנו מאבותינו שלא ישיח עד שיגמור ומי שלא עשה כן לא יצא י"ח וכן עמא דבר ובעל הדברות כתב איכא דמדמי ליה לתפילין שאם שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך