האגור ס

לכבסו. ובספר המצות אסר אא"כ אזורו מוכיח עליו. והר"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקי' שלנו שאין לנו אזור מוכיח עליו וכ"ש מי שאין אלא מפה אחת או סדין אחד שאין לו לכבס דליכא הוכח' לה"ט:

(תרעג) שלח רב יצחק בר יעקב כו' כל כלי פשתן אסור לכבסן במועד ופסק רב אלפס דהכי הלכתא והכי השיב גאון אחר. וגאון אחר פסק שאסור לכבס שבה"ל. כתב רבינו יצחק בר אשר מהכא משמע דאדם אסור לתקן מנעליו אם נקרעו במועד ודוקא לעולי רגלים התירו. ע"כ מתשובת הרשב"א:

(תרעד) יש להזהר שלא לצוות לא"י אומן לתקן מלבושיו או מנעליו במוע' אף כי יש פתחון פה לומר אם לא יתקנ' יתקרעו ויתקלקלו והוה ליה דבר האבד כדפי' ר"ח מ"מ אין להקל דאלו דבר האבד פי' ר"ת כי האי גונא לא מיקרי דבר האבד אלא דבר שנפסד הרבה ומתקלקל ביותר. וראב"ן ורבינו יואל בנו ראבי"ה פסקו להתיר היכא שנתקרע במועד. וריב"א מסופק בדבר. מרדכי פ"א דמועד קטן:

(תרעה) לסרק סוס פירש"י קדור וקרצוף. וקשה דהא בי"ט נמי שרינן ליה פ"ב דביצה. לכן נראה דהיינו כעין שטריג"ל שלנו פי' מסרק דודאי אסור בי"ט דהוה פסיק רישיה דיעשה הסרת נימין מרדכי פ"ק דמועד קטן:

(תרעו) לדברי רב אלפס שמלאכת חולו של מועד דאורייתא אסור לחזור תרנגולת על ביצותיה אם לא ישבה עליהן ג' ימים או אפי' לא ישבה עליהם ג' ימים אם הוא תוך ארבע לבריחת' מחזירין אותה:

(תרעז) מותר לזפת בחול המועד בין חבית גדולות בין כלים קטנים שהם לשתיה. ויש אוסרין בקטנים ומתירין בגדולים והרא"ש כתב סתם להתיר ולא חלק. לה"ט:

(תרעח) פרקמטיא כדבר האבד דמי ושרי כתב רבי' תם על פרקמטיא המזדמנת במועד ולבתר המועד לא משכח לה אפ"ה אסור וכ"כ ריב"א. מרדכי פ"ק דמ"ק. וספר יראים מתיר. וכן שבה"ל. והמנהג שאין למחות ביד העושים. והמחמיר תבא עליו ברכה:

(תרעט) לקנות היין במועד שלא לצורך המועד מנין לנו להתיר אי משום שיתייקר לאחר המועד ועכשיו יקנה בזול אין זה דבר האבד אבל דבר שלא בא לידו על כן אין ביד ר"ת להתיר והרשב"א היה שותק מלומר לא איסור ולא היתר דמוטב שיהיו שוגגי' ואל יהיו מזידים אך המשכיל יזהר. מרדכי פ"ק דמ"ק:

(תרפ) רבינו שלמה בן היתום כתב בפירושו על דריכת היין בח"ה אם אין צריך לשתות ממנו במועד נהגו ה' להקל ואיני יודע מהיכן ראיה להתיר ודאי אם הוא דבר האבד כגון אם יש לאדם פרדס או איזה נר שיהיה הוא מותר ואפי' אם תאמר דמותר לקנות מ"מ יש לעשות בצנעה אבל במקום דליכא חששא דפסיד' אין להקל ואין ר' אומר לא אסור ולא היתר. שבה"ל פי' רבינו גרשום ז"ל אם היה לו הפסד אם לא יעשה אותה הסחורה מותר לעשות. ורבי נתן השיב מי שבא סחורה לידו לישא וליתן בתוך ביתו בצנעה בח"ה מותר שאפי' בשבת אסור קל הוא הלכך בצנעא מותר. וכ"כ בעל היראי' דוקא בשוק דאיכא טורח אבל בבית נראה דמותר מרדכי:

(תרפא) מצאתי בשם ר"י בר יהודה מותר למסמר ברזל של כפי הסוס לתקנו לצורך ע"י אומן א"י ומפרש אחד פי' דיש להחמיר:

(תרפב) בענין הלואה להעוב' כוכבים ברבית י"א שדומ' לסחור' ור"ת התיר ורוב בני אדם נוהגין היתר ואין בידי לאסור והמחמיר תע"ב. ואני רגיל לומר להלוים בריבית בח"ה שיקחו מיד א"י הרבית של שבוע ראשון ויוציאוהו לצורך המועד לשמח' י"ט ומהר"ם כתב שמותר להלות למכיריו ובלבד שילוה להם שבוע ראשון בחנם והרא"ש התיר למכיריו אף אם יקח רבית משבוע ראשון וז"ל בתשובות באשכנז הירא דבר ה' נוהגים אסור בהלואה רבית לעובד כוכבים בח"ה ואני התרתי בביתי להלוות לעובדי כוכבים שרגילין תמיד לבא וללות בביתי שאם לא ילוו להם ילכו ללות במקום אחר וירגילים לבא אצלם ואיכא פסידא עכ"ל:

(תרפג) מותר לבנות ספסל קטן או אצטבא של אבנים בח"ה לצורך המועד וכתב הר"ר פרץ יש מפרשין אצטבא בנין שעושין מאבנים או מטיט ולא נהירא דזה הוי בנין גמור אבל נראה לי אצטבא כמין ספסל שלנו ממסר שמחברין לו רגלים והרא"ש כתב סתם ונראה שדעתו להתיר אפי' של בנין:

(תרפד) אסור לכתוב תפילין או מזוזות בח"ה לאחרים בשכר אבל לעצמו או לאחרים בחנם או אפי' בשכר כדי שיהא הוצאתיו יותר ברויח לשמחת י"ט מותר אפי' יש לו מה יאכל דאם אין לו מה יאכל כל מלאכה נמי שריא ודוקא תפילין או מזוזות משום דמצוה שאף בח"ה צריך להניח תפילין ולברך עליהם וכן היה נוהג הרא"ש אבל שאר ספרים אסור:

(תרפה) אגרת שלומים שאדם שולח לחבירו יש אוסרין ומפרשין אגרת רשות שטרי ממשלה וכ"כ בה"ג אגרת של רשות מפרשי רבנן פסקי דרשוות' אבל דייטקי לא. ורא"ש כתב כסברא ראשונה לה"ט ואגרת של רשות יש מפרשים זו שאלת שלום דכיון שאינו כותב צרכיו ליכא טרחא וכ"כ בירושלמי וכ"כ רב אלפס ר"ח ובתשובות מצאתי וודאי מי שרוצה לכתוב למדינה שאין שיירות מצויות רק בפעמי'