האגור נט

בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי מי"ט לחברו ומי"ט לשבת ולמי שסומך על ערוב זה עד מוצאי יום טוב האחרון אכלו או שנאבד צריך לערב בי"ט האחרון עכ"ל הירושלמי והשתא שמעינן מל' הירושלמי די"ט דסוכות מועיל גם לימים טובים האחרונות ובלבד שיאמר בפי' עד מוצאי י"ט האחרון. והא דקאמר בירושלמי פת כזית פליג אתלמודא דידן דמשמע שיעור כזית ולא מפליג בין פת לתבשיל והא דקאמר בירושלמי מי"ט לחברו פי' ראבי"ה כגון אם חל י"ט בע"ש אז צ"ל מיום טוב לחברו דהיינו נמי מי"ט לשבת מרדכי פ"ב דביצה ורבי' יצחק בר יהודה השיב דפת בלי תבשיל לא סגי אבל תבשיל בלי פת סגי אבל מורי נוהג בפת ותבשיל וכן הוא בה"ג וכן ר"ת ורבי' ישעיה לא הצריכו אלא תבשיל אבל בפת לבד אינו מועיל אלא לפת והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ בעל הדברות דבתבשיל סגי אפי' לאפות פת וכן איתא בתוספת' וכ"כ רב אלפס והר"ר זרחי' בעל המאור כתב הא דתנן ב"ש אומרין שני תבשילין וב"ה אומרים תבשיל אחד בין לצלי בין לחמין בין לקדירה ושלוק הכל בכלל תבשיל. אבל לאפות דברי הכל אין אופין אלא על האפוי וכל א' מביא ראיה על סברתו ונסתבכו על אלו הדברים מאד והנכון בעיני והמצות מובחרת לערב בפת ותבשיל וכן נהגו ועדיין אני אומר דסגי בתבשיל לחוד שבה"ל:

(תרס) כתב בעל הדברות מסתברא מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה אופ' ומבשל למי שהניחו ששלוחו של אדם כמותו. ומצאתי סותרין דבריו דבהדיא אמרינן מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יבשל ולא יאפה ולא יחמין לא לו ולא לאחרים שבה"ל:

(תרסא) נשאל גדול הדור מהר"ר יעקב מולן על מה שיש מנהג בקצת קהלות מאשכנז שעושין ערובי חצירות בפת ותולין הפת עשוי כמין מצה ביה"כ ומניחין אותו שם כל השנה איך יוצאין בו הא לא הוי מקום פתא ולא מקום לינה והשיב כי הרבה גדולים ערערו על זה ובסוף מצא בתשובת מהר"ם שישב המנהג אבל לא נודע להרב הנז' הטעם עכ"ל:

(תרסב) אשתו של אדם פסק רב אלפס ור"י שמזכה לאחרים העירוב על ידה. והרא"ש כתב שאינו מזכה. וכ"כ בעל העטור:

(תרסג) אע"ג שהניח העירוב לא יכול לבשל מיום ראשון לשבת כ"כ הרא"ש ובעטור לה"ט. וכן כתב בעל הדברות וכן הרשב"א בתשובותיו סימן קצ"ט:

(תרסד) כתב הרמב"ם דוקא בזמן שב"ד מקדשי' על פי הראיה והני גליות עושין מספק אבל האידנא שבני א"י סומכין ע"פ החשבון ואין אנו עושין שני ימים מספק אלא משום דשלחו מתם הזהרו בי"ט שני שמנהג אבותיכם בידיכם אע"ג דבקיאי בקביעא דירחא לפיכך אין מערבין עתה לא ערובי חצרות וערובי תבשילין ולא שתופי מבואות ע"י תנאי והרא"ש לא כתב כן:

(תרסה) כתב ה"ר ישעיה שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו איסור לחג. ובירושלמי קורא לאסרו חג בריה דמועדא פי' בן המועד ואסור לומר צדוק הדין כ"א ביחיד משבה"ל:

(תרסו) יש אומרים שצריך לעשות שלש סעודות בי"ט וכ"כ הרמב"ם והרא"ש לא כתב כן:

הלכות חול המועד (תרסז) אומר ר"ת דכל הני קראי שאוסרין במלאכה בחול המועד אינן אלא אסמכתא בעלמא דאי הוי מדאורייתא לא היו חכמים מחלקין בין דבר האבד לשאינו דבר האבד. וה"ר אליעזר ממיץ בספר יראים כתב דחול המועד דאורייתא. מרדכי פ"ק דמועד קטן:

(תרסח) בפירושי רבותי במועד קטן מצאתי דח"ה דאורייתא. ויש מביאין ראיה מן הירושלמי שהוא מדרבנן. שבה"ל:

(תרסט) מי שבא חוץ למדינתו לפני הרגל אם הלך לטייל לא יגלח במוע' דלא אנוס מקרי והראב"ד דפי' דאפי' לטייל נמי הא דאמרי' לא יגלח דוקא בהולך מא"י לח"ל אבל אם הכל בא"י או בח"ל אפי' הולך לטייל יגלח מה שאצל השפ' מכאן ומכאן אם מעכב עליו יגלח ואם לאו אל יגלח והראב"ד כ' שאפי' מה שעל השפה לא יגלח אא"כ מעכב עליו. ולא נהירא להרא"ש:

(תרע) מותר ליטול הצפרנים לא שנא של יד ולא שנא של רגל פי' הר"י א"ז דוקא בסכין אבל לא במספרים. וה"ר ברוך הוסיף לאסר בסכין ורב אלפס התיר אפי' במספרים וכ"כ הרא"ש לה"ט. וכ"כ מורי יעלה וכן ה"ר אברהם בר יוסף ממשפחת בני סרכין. ורבינו ישעיה אסר בגנוסטרי. ובעל התרומות אסר לאשה בימי טבילתה לחתוך צפרניה דסגי לנקר היטב הטיט והבאה להחמי' תחתוך צפרניה בשני' או דרך שנוי או שפחה עובד' כוכבים תחתוך לה וכן ראוי לעשות. וכן מצאתי בשם ריב"א וכ"כ ה"ר זרחיה בעל המאור דלא ס"ל דמותר בגנוסטרי במועד שבה"ל:

(תרעא) מטפחת הספוגות שמסתפגי' בהן כשיוצאין מבית המרחץ ובגדי קטנים וכל כלי פשתן מותר לכבסן במועד. וכתב הרא"ש דלא נהגו כן ואין להתירו:

(תרעב) מי שאין לו אלא חלוק אחד אפי' אינו של פשתן מותר