האגור נח

יין או לבנים מפני הדלף שלא ירד עליהן לרש"י דוקא ביום טוב ולר"י אפי' בשבת:

(תרמח) אין דנין ביום טוב. לרש"י אסור בכל עניין וכ"כ הרא"ש. ולא מקדשין לר"ת דוקא כשיש לו אשה ובנים ולרש"י בכל ענין ולזה הסכים הרא"ש וכן בירושלמי משמע דאסור לקדש בכל ענין בשבת:

(תרמט) הרשב''א התיר להתיר חרמים שגזרו הקהל אפי' בשבת אעפ"י שאינן לצורך שבת כיון שהוא זמן כנופיא ולא מתקבצין הקהל אלא ביום השבת מתשובות הרשב"א סימן ע"ה:

(תרנ) הלואת י"ט פליגי רבה ורב יוסף רבה אמר ניתנה ליתבע ורב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע. יש פוסקים כרב יוסף. ורב אלפס פסק כרבה וכן דעת התוס':

(תרנא) מת המוטל לקוברו בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים אפי' מת בו ביום ואפי' שלא יסריח עד למחר ורש"י פי' דלא שרי אלא דאשתהי כגון מת בשבת וכ"כ בה"ג. והרא"ש כתב כסברא ראשונה. כתב הר"ר ישראל הלוי דישראל יכולין להוליכו דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכ"כ הרא"ש והרמב"ן אוסר ונראה לי שהכיפה שעושין על הקבר שאין לבנותה בי"ט דכיון שנקבר למה יחללו בי"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרי' ועפר עד לאחר המועד וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו וכן נוהגים באשכנז שהעובד כוכבים עושה הארון והתכריכין ואפי' הקבר וכל מה שהוא אסור דאורייתא אבל טלטול המת להוציאו עושי' ע"י ישראל. ור"ת היה מחמיר שלא לעשות האידנא ע"י ישראל וכ"כ ר"ח. ורב אלפס לא כתב כן. ולזה הסכים הרא"ש וכתב ר"י שלא יעשו הדבר אלא בצנעא. לה"ט. כתב ר"ת דמת שמת בי"ט ראשון או שמת בי"ט שני לא יעסקו בו לא יהודים ולא עובדי כוכבים מיהו היכא שמת בעי"ט יקבר ביום א' ע"י עממין או אם מת בי"ט ראשון יקבר ע"י עממין בי"ט שני אבל ע"י ישראל כלל לא היכא דאיכא עממין. וגם אסור לישראל לעשות לו. ארון ותכריכין אלא הכל ע"י עוב' כוכבים אבל ישראל ילבישוהו ויוליכוהו ויכניסוהו בקבר אפי' בי"ט ראשון כך פי' ראב"ן וכן פי' רבינו שב"ט וכן המנהג אצל חכמי ישראל מרדכי פ"ק דשבת:

(תרנב) מת מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו פי' הר' אביגדור כהן דמה שצריך ככר או תינוק למת היינו דוקא למת ערום אבל למת בכסותו מטלטלין אותו אגב כסותו ראבי"ה כתב אם חוששין שמא יתקשה ולא יהיה עוד ראוי לפשוט והוא בזיון מניח עליו ככר או תינוק עד שיפשטו והביא ראיה. וכן היה מעשה לפני ה"ר אליעזר ממיץ והתיר להוציא המת מן הספינה מפני בזוי המת ולהביאו ע"י א"י בבית קרוביו ביום השבת מפני כבודו ורבינו ברוך הקשה עליו:

(תרנג) גם מעשה בא על א' שהורה לומר לא"י שילך חוץ לתחום בשבת אחרי קרובי המת שיבאו לקבורתו ומהר"ם אמר שטעה אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואומר שישלחו אחרי קרוביו הא ודאי שרי וזה התיר בבית שמריה אפי' בשבת שמא תטרף דעתו מרדכי פ"ג דשבת:

(תרנד) כתב בה"ג מותר ללות המת בי"ט ראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפי' חוץ לתחום. והרמב"ם היה מסתפק אם מותר לחזור למקומו או אם נאמר שאין לו אלפים אמה ממקומו. אם אותן אלפים מובלעים בתוך התחום יחזור למקומו:

(תרנה) מעשה היה שמת תינוק בי"ט שני ואמרו כיון שלא היה ודאי שכלו לו חדשיו דינו כשאר מתים לחלל עליו י"ט שני וה"ר יעקב בן יצחק אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מתים לה"ט:

(תרנו) קיטמו להריח בו אחד קשין וא' רכין מכאן קשה לדברי האומר דאין מברכין על הבשמים בי"ט שחל להיות במוצאי שבת משום שמא יקטום מן המחובר דהא שרינן הכא להריח. ורבינו גרשום ורבינו משולם פסקו לברך על ההדס במוצאי שבת שחל להיות בי"ט וכן נהגו במגנצא. והא דאמרינן יין קידוש נר הבדלה זמן ולא הזכירו בשמים מפני שאין נר בלא בשמים ורש"י ורב עמרם יקנה"ז ולא הדס ופי' ר"י הטעם משום דהוה תענוג י"ט ושמחתו משיב נפש שאבדה מרדכי פ"ד דביצה והמנהג שאין מברכין על הבשמים (תרנז) עירובי תבשילין פר"ת שצריך לעשותו מפת וממיני תבשיל פת לאפות עליו ותבשיל לבשל עליו כ"כ בה"ג ור"י כתב דסגי בתבשיל לבד והר"י הזקן כתב כמו ר"ת. וכן נהגו משבה"ל. ואני המחבר אומר כי נוהגי' באשכנז ובצרפת ליקח שניהם לחם ותבשיל:

(תרנח) לא שנו אלא תבשיל אחד אבל פת לא. פסק בה"ג דבעינן פת ותבשיל וכן פסק ר"ת ורבינו שמשון מפליז"א וריב"א ור"י בר יהודה פירשו דהא דאמר אביי לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא הני מילי לבשל אבל לאפות בעי פת מרדכי פ"ב דביצה:

(תרנט) העם נהגו לומר לאפויי ולבשולי ולאטמוני לאדלוקי שרגא וכן משמע לקמן בפרקין. וי"מ דערוב מתיר הדלקת הנר. אמנם בירושלמי אינה מזכיר רק לאפויי ולבשולי והכי גרסינן בירושלמי ערובי תבשילין כך היא בביצה ותבשיל כזית ואומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות ערוב ומתנה ואומר