האגור נו

נר של בה"כ בי"ט ראשון בערב לצורך ליל ב' או אפי' בי"ט שני בערב ואין זה מכין מי"ט לחול שמיד בהדלקתו יש מצוה באותה שעה שכל שעה אפי' ביום יש מצוה בהדלקת נרות בה"כ לה"ט. והרשב"א אוסר אחר המנחה עד תפלת ערבית:

(תרכה) מותר להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק ואפי' בכלי אע"פ שנופל לארץ וכב' והרמב"ם אסר בכלי ולא נהירא להרא"ש. לה"ט:

(תרכז) הנוטל שמן מן הנר בי"ט חייב משום מכבה וטעמא דהכא היינו כשנוטל השמן מכחיש מאור הנר ודבר זה לא שייך כי אם בשמן אבל אם יש חתיכות של חלב והסיר חתיכה אחת מן הנר. או פתילה של שעוה וחתכה כיון שאין כאן אלא גרם כבוי אין כאן איסור. וכן אם לוקח אור מן המדור' להאיר בלילה לא דמי למסתפק מן הנר. ומיהו העולם רגילין להזהר ונכון הוא מרדכי:

(תרכח) כי קא מבעיא ליה משום איבוד ממון. יש מרבותינו שאמרו דהא דמשמע הכא דבשבת אסור לכבות משום אבוד ממון וכן בפ' כל כתבי היינו אליבא דר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה אבל אנן דקיימא לן כר"ש דפוטר וכל כבוי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא חוץ מכבוי לעשות פחמים הלכך שרי אפילו בשבת משום אבוד ממון והוי כמו מפיס מורסא דלר"ש שרי משום צערא ולאו מילתא היא דמפיס מורסא צערא דגופא היא וכן הוכיח רבינו יואל לאסור. מרדכי פ"ב דביצה:

(תרכט) ר' חננאל וראבי"ה פסקו הלכה כר"ש נגד ר' יוסי דגרם כבוי מותר. ומיהו קרובי כבוי אסור כדפי' סוף פ' כירה. וה"ר קלונימוס בשם ה"ר י"ט התיר לתת סכין או כלי או דבר אחר הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה שאינו אלא גרם כבוי אבל רבינו יחיאל אומר דאפי' בי"ט לא שרינן גרם כבוי לכתחלה אלא במקום הזיקא דוקא מרדכי פ"ק דשבת:

(תרל) בעל הדברות כתב כי רבני צרפת מחמירין בשירי פתילה שירי מדורה שירי שמן והר"ר יצחק בר משה השיב על דברי התרומה וכתב דטעמא דרב שאסר שירי פתילה משבת לי"ט לאו משום הכנה כמו שאומר בעל התרומות אלא טעמא דרב משום קדושה אחת היא כו'. וכ"כ הר"ר אליעזר בר שמואל מווינא דאסור להדליק שירי פתילה שירי מדורה שהדליקו בע"ש ודלקו בשבת וכבו אותן בשבת אסור להדליק בי"ט וטעמא משום דדמי להכנה וכמו כן בשירי מדורה. שבה"ל. ועוד נראה לי דאסור לטלטל כמו ביצה. וכ"כ רשב"ט וספר התרומה בהלכות שבת. ור"י פי' דתלמוד שלנו אינו מחשיב זה להכנה ועל זה נראה כי סמכו העולם להזכר מלהדליק בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת. מרדכי פ"ק דביצה. ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל שתקן הפתילות מעי"ט ושבת בעד ג' ימים כשחל י"ט ראשון באחד בשבת. ותמיד הדליק פתילות חדשות וכן נוהגים בעלי נפש מאשכנז:

(תרלא) הרשב"א אסר בי"ט נר של אבטלה:

(תרלב) ומעשה היה בקוצוני"יא שאפו פשטי"דה לכתחילה מי"ט לחבירו והתירו בני קלונייא בדיעבד באכילה כר' יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל במוצאי שבת בין לו ובין לאחרים אפי' בשבת דחמירא כל שכן בי''ט דקיל. ורבינו יואל אסר דעד כאן לא שרי אלא לגבי שבת דחמיר' ולא אתי לזלזולי כדאמרינן פ"ק דשבת וכן אמר הר"ר אביגדור הכהן כי ראה שבא מעשה לפניו בטבח אחד שתקן ואפה קרפ"לוין מי"ט לחברו וצוה להשליכה לאבוד ואפילו ליתנם לשפחתו אסר לו. מרדכי פ"ב דביצה:

(תרלג) אם י"ט חל אחר השבת פת שנאפה בשבת אסור ביום טוב משום הכנה ומהר"י מולן הודה לדברי נאם יעקב ווייל:

(תרלד) אינו יהודי שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור לכל. בו ביום אפילו לטלטלו. לה"ט. וכן רב אלפס אסר לטלטלו וכן בעל הדברות שבה"ל. ומיהו גם אם הובאו ביום שני צריך להמתין במוצאי י"ט בכדי שיעשו. אבל בשני יו''ט של ראש השנה או בי"ט שלאחר השבת או לפניו צריך להמתין במוצאי שבת וי"ט בכדי שיעשו ופירש כדי שיעשו כדי התלישה או הצידה לבד. וא"צ להמתין בכדי שהובאו לכאן. ודוקא כדי שיעשו אסורין לכל אף למי שלא הובאו בשבילו ואפילו ספק אם נלקטו היום אם לאו אסורין. אבל אם ניכר בהן שלא נתלשו ונלקטו היום מותרין מיד ואם היו בתוך התחום ולר"ת אפי' בשני י"ט של גליות אסור עד מוצאי י"ט בכדי שיעשו כדי שיכול להביא ממין זה ממקום הקרוב הנמצא ממנו סמוך לעיר. ודוקא לזה שהובאו בשבילו אבל לאחרים מותרין מיד בלילה ואפי' אותו שהובאו בשבילו אם אינו יהודי תלשו לצרכו ושוב הביא לו מותרין מיד בלילה וכן דבר הנצוד מאיליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד. ונהגו להתיר באשכנז כרש"י כשהובאו מאליהן אבל מורי אבי ז"ל החמיר לעצמו טורים. ואם חל י"ט ביום חמישי וששי והובאו ביום ראשון בי"ט בעל העטור כתב שאוסרין עד מוצאי שבת בכדי שיעשו וכ"כ בהג"ה. והר"ר יחיאל מפרי"ז התיר בליל שבת בכדי שיעשו ולזה הסכים הרא"ש. ודבר שאינו במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר