האגור נה

אבל משיאה ע"ג חברתה. אמר רב הונא לא שנו אלא במשחזת של אבן אבל של עץ מותר. וכתב בעל הדברות דהכי הלכתא. ובעל המאור כתב דלרב יהודה אפילו במשחזת של אבן מותר אלא שלא רצה רב אלפס לפרסם הדבר משום דאסקינן הלכה ואין מורין כן ולפיכך פסק בסכין שעמדה שמותר לחדדה ודוקא אפומא דריחיא ואפומא דדקלא אבל במשחזת לא ופירש"י הני מילי דפסק אגב דוחקא דאי לא תימא הכי טירחא יתירא היא ואסור. ובתשובת הגאונים מצאתי דמותר להשחיז הסכין אפילו בשל אבן ואפי' לחדדה. וכ"כ רבינו ישעיה שאם נפגם בי"ט מותר לחדדה כר' יהודה במשחזת. ומצאתי בשם רבינו אפרים שאם נפגמה הסכין או השפוד שנרצם מערב י"ט דברי הכל דאסור נפגם בי"ט או מעי"ט והיה טרוד מחלוקת ר' יהודה ורבנן. שבה"ל. ואם נפגמה מעי"ט אסור. ומהר"ם כתב אפי' על גבי של עץ הלכה ואין מורין כן. ועל משחזת של אבן אין משחיזין כלל. והרא"ש כתב כסברא ראשונה:

(תרטו) אם לא נפגמה מעי"ט אלא עמדה פי' התחיל' קצת להתקלקל ואינה חותכת יפה אם אינו יכול לחתוך בו ע"י הדחק יכול להשחיזו בי"ט. ופי' רב אלפס על גב ריחים או דיקלא אבל לא במשחזת. ובעל המאור כתב אפי' במשחזת והכי מסתברא אבל אם אינו יכול לחתוך בו אפי' ע"י הדחק אסור להשחיזה דהוה ליה מתקן מנא:

(תרטז) לרחוץ כל גופו בי"ט במים שהוחמו מעי"ט כתב רב אלפס בשם גאון שהוא מותר ולר"י אסור ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. וכ"כ הרשב"א שנהגו לאסור ולא רצה להתיר. תשובות הרשב"א מצאתי לגאון מים שהוחמו מעי"ט מותר לרחוץ כל גופו בי"ט וכן מצאתי מוכיחים מפירוש רש"י ובעל היראים כתב דרחיצת כל גופו בחמין אסור מטעם שאין שוה לכל נפש והנכון שלא לאסור אלא כשהוחמו בי"ט משב"הל:

(תריז) כן הדינין במוקצה דבר הבא ממילא או גם כשנעשה בידים רק שהעובד כוכבים הביאו בשביל עצמו או בשביל עובד כוכבים אחר יש בו שני דינין דאם יש בו חשש אסור דאורייתא כגון דמחובר כגון פירות שיש במינן במחובר או דגים שיש בהם חששא שנצודו היום אם אינו יודע בודאי שנצודו מאתמול אז ודאי בראשון אסור דמוקצה הוא באותו היו' אפילו מספק כדאמרינן בביצה כו'. אבל בשני מותר מיד אפי' בלי כדי שיעשו. אבל אם אין בו חששא דמחובר רק שהם חוץ לתחום אז גם בראשון מותר מיד ועד כה דברנו כאשר העובד כוכבים הביאם בשבילו. אבל דבר הנעשה בשביל ישראל יש בו שני דינין אחרים דאם יש בו חששא דאסור דאורייתא כגון מחובר וצידה גם בשני אסור בכדי שיעשו במוצאי י"ט דאי שרינן ליה בשני אתי ישראל למימר בראשון לאינו יהודי לך והבא לי בי"ט שהרי הביאה בשבילו וגם לישראל אחר שלא הביאם בשבילו מ"מ אסורין לו גם כן אבל בדבר שאין בו ממש חשש איסו' דאורייתא כגון צידה ומחובר אלא אסור חוץ לתחום בכ"מ אם הביאם עובד כוכבים לצורך ישראל ודאי אסור לאותו ישראל שהובאו בשבילו עד כדי שיעשו במוצאי י"ט והוא הדין דאסורין לכל בני הבית כשהובאו בשביל בעל הבית אבל לישראל אחר שלא הובאו בשבילו מותרין לו אפי' בי"ט ראשון מיד. אבל הר"ר יהודה מפרי"ז היה אומר דבכל מידי דאכילה אסור גם כשנעשה בשביל עובד כוכבים גזרה שמא יעשה הישראל עצמו המלאכה מרדכי פ"ג דערובין (תריח) כתב הרמב"ם אם בא האינו יהודי מאליו אוכל עמו מה שכבר הכינהו. ואין נראה דאע"פ שכבר הכינוהו איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמו בא ואכול:

(תריט) אנשי המלך שמוטל על אנשי העיר לאפות להם אסור לאפות להם בי"ט אפי' אם אין מקפידין אם יאכל ישראל ממה שהוא אופה ובה"ג התיר אם אינן מקפידין שהישראל אוכל ממנו וכ"כ הרמב"ם בני חיל שנתנו קמח שלהן לישראל לאפות להם אם אינן מקפידין שהישראל אוכל ממנו מותר לאפות להם ואינו כן לפי גרסת הגמ' שלנו:

(תרכ) אבי העזרי כתב שמותר לבשל לצורך כלבו ולא נהירא אל הרא"ש:

(תרכא) עיסה שנילושה בעי"ט בארץ ישראל אסור להפריש ממנה חלה בי"ט אבל בח"ל דקיימא לן שאוכל והולך עד שישייר ממנ' מעט יותר מן החלה פסק ר"ח שיכול להפריש ורב אלפס ורש"י פסקו שאין להפריש. ורבי' שמחה כתב בשם רש"י דאפי' מה שאוכל ומשייר החלה הוא בכלל מפריש תרומו' ומעשרות בי"ט וכיון דאיכא פלוגתא דרברבתא טוב שלא יפריש אלא אוכל ומשייר (תרכב) מהר"ם מרוטנב''ורק התיר לאופה בי"ט לשרות במים המכבדת שמכבדין בו התנור אע"פ שמכבה. ואפר מותר לרש"י לגבלו ולטוח בו פי התנור. ור"י אסר אא"כ נתן עליו מים מאתמול. ור"ת פירש דאפר נמי אסור לגבלו ופי' ר"ת הא דאפר מותר היינו להניחו על גבי התנור כדי שישמור חומו אבל עפר אסור להניח עליו:

(תרכג) כתב ראבי"ה אסור התבשיל שנעשה מספק ביצה שנולדה בי"ט. וכתב מהר"ם ולפי מה שפירשנו דאמרי' דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בששים. אפרוח שנולד בי"ט יש מתירי' והגאונים אוסרין וכן אלפס אוסר:

(תרכד) כתב הרא"ש בתשובה שמותר להדליק