האגור נד

הטורים:

(תקצט) מצאתי לגאונים ז"ל דאסור למרוט הנוצה כשרוצים לשחוט והעולם נהגו בו אסור כ"כ רא"ם ור' ישעיה מתיר דקיימא לן כר' שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה מותר. משב"הל:

(תר) תנן התם השוחט בהמה וחי' בי"ט ב"ש אומר יחפור בדקר ויכסה. וב"ה אומר לא ישחוט אא"כ היה לו אפר מוכן. כתב בעל הדברות הא מתני' גרסינן לה בבחירתא ב"ש לקולא וב"ה לחומרא והלכתא כב"ה וההיא דמסלקין את התריסין בי"ט. ב"ש אוסרין וב"ה מתירין אמרי' מוחלפת השטה. ר"ח וכל הני מפרשים קבעו הלכ' כב"ה לחומרא בהשוחט ובתריסין לקולא. וכתב רב אלפס הכי פסקו רברבת' קמאי והכי סבירי להו אבל ר"ת פי' מוחלפת השיטה ממתני' דהשוחט וכ"כ בעל המאור שבה"ל:

(תרא) מותר לשחוט לכתחלה בי"ט חיה ועוף לר"ת אם יש לו דקר נעוץ והעפר תיחוח בענין שאינו צ' לא לחפור ולא לכתוש וכ"ש אם הזמין עפר מאתמול. אבל לרב אלפס לא ישחוט לכתחלה אא"כ יש לו עפר מוכן מאתמול ל"הט:

(תרב) ומודה שאם שחט שיחפור בדקר נעוץ. וכ"ש שיכול לכסות בעפר שאינו מוכן אם אין לו מוכן. ור"ת פסק כר' יוחנן ומתירין ב"ה לחפור בדקר לכתחלה. וספר התרומה וראבי"ה לא פסקו הלכה למעשה כן מרדכי פ"ק דביצה:

(תרג) שחט בהמה וחיה ונתערבו דמן זה בזה אם יכול לכסותו בדקירה אחת שא"צ להרבות בשביל דם הבהמה יכסנו ואם לאו אל יכסנו ואפי' בדקירה אחת אסור והרמב"ם כתב אם יש לו עפר מוכן או אפר כורה יכסנו בדקירה אחת:

(תרד) אין מולחין החלבים ואין מהפכין להם אפילו לשוטחן ע"ג יתדות אף על פי שנשחט בי"ט ואם רצה למלוח הבשר עליהם באויר בתוך ידו בענין שאין נוגע בהן יש מתירין כיון שאין הוכחה דעושה בשביל החלבים שיש לתלות שבשביל הבשר עושה ויש אוסרין מדלא שרי אלא למלוח על גבי העור משום דבמליחה מועטת סגי להו אפי' כמליחה דצלי והכי מסתברא ל"הט. ושוין שמולחין בשר לצלי רב פפא מערים ומלח ליה גרמא גרמא. איתא מרברבתא דאמרי דלא שרינן הערמה בשום אסור אלא לצורבא מרבנן שאינו פורץ גדר מרדכי:

(תרה) ר"ת פסק בשר חי בין מלוח בין תפל מותר לטלטלו אבל דג תפל אסור לטלטלו ומלוח מותר שהרי נאכל מחמת מלחו כמו בשר מליח שב"הל :

(תרו) איכא דמוקי לה בי"ט היינו רש"י ור"ח והשאלתות אבל בספר המצות פי' דבשבת מיירי אבל בי"ט נדוכין כדרכן. וכן פי' ר"י בפ"ק דביצה ומיהו על ידי שנוי מותר. אפי' בשבת כמו במדוך של עץ אפי' במדוכה של אבן מרדכי פרק י"ז דשבת:

(תרז) עלי שהוא דף רחב וכבד וכלי הוא אלא שמלאכתו לאסור לכתוש בו הרופות מותר לטלטלו לצורך גופו לקצב עליו בשר ולאחר שקצב עליו בשר אסור לטלטלו דוקא מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר ולר"י אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו נמי אסור ולזה הסכים הרא"ש. בקורדום אפי' בצד הקצר אסור לחתוך עצי' בי"ט וכן לא במקל ולא במגירה. ובספר המצות אסר גם בקופיץ לפי שאין אנו בקיאין מהו קופיץ ולא התיר אלא בסכין ובעצים של הסקה לצורך גדולים קצת וראוי' להסקה בלי בקוע לא יבקעם כלל כיון שאפשר בהסקה בלי בקוע אבל לשברם ביד מפי' רש"י נראה שהוא מותר אבל מלשון הרא"ש יראה דאסור אפי' לשברם ביד וטוב להחמיר:

(תרח) אין נופחין במפוח מפני שדומה למלאכת האומן אלא בשפופרת. וכתב הרא"ש במפוח קטן של בעל הבית שרי. ומיהו אין להקל כיון דלא אשכחן התירא אלא בשפופרת מכלל דבכל מפוח אסור ל"הט:

(תרט) משום פפוס בן יהודה ומשום ר"י בן בתירא אמרו שונין וכתב ראבי"ה מותר לשנות אחרי שרקד מערב י"ט. ובה"ג ובפי' ר"ח כתב שצריך שנוי קצת ומדבריהם משמע בשאלתות מרדכי פ"ג דביצה:

(תרי) כתב רבינו בשם רבינו שמשון קרי"א ז"ל הא דאמרינן מולגין את הראש ואת הרגלים דוקא ראש ורגל אבל גדי כולו לא דאפשר לאשלוחי משכי' ובעל הדברות כתב דלאו דוקא ורב כהן צדק מתיר כל הגדי משבולי הלקט:

(תריא) רש"י פי' כל הני דאמרן כגון דרב יודא מדורה מלמעל' למטה שרי מלמטה למעלה אסור. וכן פוריא וכן יותר הדברים כל זה דלא כהלכתא דקיימא לן כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר אבל ר"י פי' דחשיב שפיר מתכוין שהרי מכוין למה שהוא עושה:

(תריב) תבלין או פלפלין נדוכין כדרכן לרב אלפס אפי' במדוך של אבן חוץ מן המלח שצ' שנוי שיטה קצת ומיהו אסור לטחון הפלפלין ברחים קטנים שלהם. וכ"כ הרמב"ם אבל לדעת התוס' גם פלפלין ותבלין צריכין הטיה אם יודע מעי"ט איזו קדירה רוצה לבשל אבל אם אינו יודע שרי:

(תריג) קדרה שיש בה אוכלין מותר לחלוב הבהמה לתוך הקדרה לרב אלפס אף ע"פ שאסור לינק מן הבהמה בי"ט אלא א"כ היה מצטער אם לא היה יונק אפ"ה מותר לחלוב לתוך הקדרה אבל אם אין בה אוכל אסור ור"ת אוסר אף כשיש בה אוכל. לה"ט:

(תריד) סכין שנפגמה בי"ט מותר לחדדה במשחזת של עץ או על גבי חברתה ומורין לעשות כן. אבל במשחזת של אבן אף ע"פ שמותר לחדד בה אין מורין כן. אבל להעביר שמנוניתו אף בשל אבן מורין לעשות כן. אין משחיזין את הסכין