האגור נג

ובאשכנז וצרפת אין נוהגין כן. אבל במוסף יש הזכרת שבת בלי ר"ח לכן מזכיר בר"ח של שבת. וכן פסקו שבחנוכה מזכירים על הנסים במוסף של שבת או של ר"ח שאירע בו חנוכה. וכן י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בשבת מזכיר של י"ט מהאי טעמא דיום הוא שנתחייב בד' תפלות:

(תקפח) גם פסק רבינו יואל המפטיר במנחה ביום הכפורים שחל להיות בשבת מזכיר של שבת ואומר על התורה דיום הוא שנתחייב בשני הפטרות מכאן משמע שנראה לומר ביום הכפורים המפטיר במנחה גם ברכה אחרונה. דהיינו על התורה ועל העבודה. עכ"ל מרדכי פ"ב דשבת:

(תקפט) פועל אמת שפעולתו אמת פירוש שהקב"ה שפעולתו אמת בדין מיעט את הירח ויש גורסין פועל אמת ופעלתן אמת וחוזר על צבא השמים שפעלתן אמת ואין משנין סדרן:

(תקצ) יש אומרים ומסיימין מקדש החדשים ויש אומרים מחדש החדשים. לשון הטורים וכן נוהגין לומר מחדש החדשים. (תקצא) יש אומרים שאין לקדש החדש אלא בלילה ומסתברא דשרגא בטיהר' למאי אהני. ובמסכת סופרים אין מקדשין החדש אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים נאים שבולי הלקט:

הלכות יום טוב (תקצב) יש דברים שהחמירו בי"ט יותר מבשבת כגון איסור מוקצה לרב אלפס דאע"ג דקיימא לן כרבי שמעון בי"ט פסק כר' יהודה לפי שהוא קל והחמירו בו כדי שלא יבא לזלזל בו. וכן כ' בשאלתות. וכן פסק הרמב"ם אבל הלכו' גדולו' ורש"י ור"ת ור"י פוסקי' בין בי"ט בין בשבת כר' שמעון אלא שר"ת היה מחלק לומר שאין הלכ' כר' שמעון אלא במוקצ' אבל בנולד הלכ' כר' יהודה וכן פסק רבינו חננאל כר' שמעון אף בי"ט במוקצ' מחמת איסור ובנולד פסק כר' יהודה בי"ט. לה"ט. ובשאלתות פסק בפרשת שלח לך בין בשבת בין בי"ט כר' שמעון. וכן פסק בה"ג ורשב"ט וראבי"ה מרדכי. ולי המחבר קשה כי בעל הטורים כ' בשם השאלתות דסברי כר' שמעון וצריך לעיין בדבר ומיהו במוקצה דנולד פסק בספר המצות דאסור וכן במוקצ' מחמת אסור דדחייה בידים כגון נר הדלוק באותו שבת וא"כ נר שהדליק בשבת אסור לטלטל ויש רוצים להתיר משום דהוי כגרף של רעי ואין זה נכון כו' והמחמיר לא הפסיד מיהו מודה ר' שמעון במוקצה מחמת מחובר וכן גבי גרוגרות וצמוקי' וכן במוקצה מחמת חסרון כיס וכן במוקצה דאבנים ובספר המצו' כתב דמוד' ר' שמעון בבעלי חיים שמתו מרדכי פ"ק דביצה:

(תקצג) איתמר אפרוח הנולד בי"ט רב אמר אסור ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר. כתב בעל המאור כיון דאיכא רב כהנא ורב אסי דסברי כשמואל נקיטינן לקולא ובעל הדברות פסק כרב דמוקצה דאורייתא והלך אחר המחמיר וכן פסק בעל הלכות גדולות וכ"כ ישעיה שב"הל:

(תקצד) מצאתי בשם הר"ר אליעזר מו"ירונא שאין לברך על ליל שני של י"ט של גליות. וכבר נהגו לברך בשתיהן וכן פסקו רוב הגאונים וכן הר"ר אביגדור וכן בתשובות הגאונים. שב"הל וכן נוהגים העולם:

(תקצה) השוחט בהמה בי"ט בענין טלטול הבשר טרפה לרב אלפס שפסק ביום טוב במוקצה כרבי יהודה אסור ולר"ת שפסק כר' שמעון מותר. ובענין מכירת' לעובד כוכבים נראה שמותר כדרך שהתירו המכיר' לישראל רק שלא ישקול ושלא יזכיר לו שום סכום ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון דאם לא כן לא ישחוט ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:

(תקצו) אין שוחטין המדבריות ולא משקין אותן השקה שלצורך שחיטה שדרך להשקות הבהמה קודם שחיטה כדי להפריד בין הבשר והעור אבל שאר השקאה שרי להשקותם. ומדבריות היינו שרועות חוץ לתחום ואין באין ללון תוך התחום ודוקא לר' יהודה אבל מאן דפסק במוקצה אף ביום טוב כר' שמעון שרי אם הובאו תוך התחום שלא לצורך ומיהו בעל העטור כתב שאף לרש"י אסור כיון דבחד לישנא קאמר בגמרא דר' שמעון מודה דכגרוגרות וצמוקים דמו ואזלינן לחומרא. אבל בהלכות גדולות כתב מוקצה דרבנן הוא וכיון דאיכא תרי לישני אזלינן ביה לקולא ושרי לר' שמעון ולזה הסכים הרא"ש:

(תקצז) עגל שנולד בי"ט מותר לשוחטו אם האם עומדת לאכילה אבל אם עומדת לגדל ולדות אסור לר' יהודה. והא דשרי דוקא דקים ליה בגויה שכלו חדשיו דאי לאו הכי אסור עד ליל ח' וכגון שהפריס על גבי קרקע שיצא מכלל ריסוק אברים. ואם נולד בשבת כתב רבינו אפרים שאסור בי"ט של אחריו משו' הכנה ובעל העטור כתב שמותר וכן כתב הרא"ש דאין שייך הכנה בלידת העגל. כתב הרמב"ם השוחט בהמה בי"ט מותר לתלוש הצמר מעל הצואר לעשות מקום לסכין ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר צמר מסובך שם בשאר צמר הצואר אבל בעוף לא ימרוט הנוצה. והרמב"ן התיר למרוט אף הנוצה ור"י פסק כדברי הרמב"ם אלא שהוסיף להחמיר אף בתלישת הצמר לאוסרו אא"כ אינו מתכוין לתולשו אבל במתכוין לתולשו אסור ולזה הסכים הרא"ש מלשון