האגור נא

הדר אמר רבא כו'. ר"י ור' יואל התירו ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר שהוקפה לדירה דכל העיר להם כד' אמות. וכן פירש"י הבא לעיר שיש לה מחיצות כדיר וסהר ורבינו אפרים בר' יצחק אסר והאריך ואני קצרתי. ורבינו שמשון משנץ הורה על אלים שבאו בשוק בעיר המוקפת חומה שמותר לילך ולקנותן ולהביאן בביתו הואיל ולא באו בשבילו ובעיר שאינה מוקפת חומה הורה לאסור דהואיל והובאו לכאן מחוץ לתחום אין להם אלא ד' אמות ואסור להוציאן ממקומ' אף אם הוליכן האינו יהודי בביתו של ישר' דבשביל ישראל באו מחוץ לתחום. וכן הורה רבינו יהודה מפרי"ש דאם בא לבשלן ולאוכלן במקומן תוך ד' אמות רשאי ואינו חושש לאסור הואיל ולא הובאו שם במקומן לצרכו ואע"פ שיש פנים להתיר גם כשהביאם האינו יהודי לביתו מטעם שהיה יכול לילך ולשתות שם מרדכי פ"ד דערובין:

(תקסז) מי שאין לו אלא ארבע אמות והוצרך לנקביו יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע לפנות והך צרכיו פי' ר"ח. דאפי' לקטנים קאמר. והרא"ש כתב דוקא לגדולים וכן הר"ר יהודה הברצילוני:

(תקסח) בחזרו ממקום שהניח הערוב בסוף אלף והעיר תוך אלף אז העיר כולם כד' אמות לענין שישלימו עליה את השאר שהולך כולה לפי שלן בה. אבל הרמב"ם כתב שאפי' בעיר עצמה אין לה אלא ד' אמות ולא נהירא שאם כן מי שדר בעיר גדול' ונתן ערובו חוצ' לה אינו יכול לחזור לביתו ל' הטורי':

(תקסט) מי שהחשיך לו בדרך כו' רב אמר לא אמר כלום כל עיקר אע"ג דהלכתא כותיה דרב באסורי בהא הלכה כשמואל וכן הלכה למכיר אילן או גדר דיכול לומר שביתתי תחת אותו אילן או אותו גדר ואע"ג דעדיין לא מטי בבין השמשות תחת האילן מ"מ קני שבית' ובלבד שיגיע לאלפים אמה מן האילן בין השמשות אבל יותר מאלפים אמה אין באמירתו כלום. מרדכי פ"ד דערובין:

(תקע) המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב אלא עד שיעבור הן ואלכסונן דכתיב וזה יהיה לכם מגרשי הערים כזה יהיה כל שובתי שבת. פירש"י דלגבי העברה ליכא למיתב פאות אלא בזה האופן שנותנין להם שעור אלכסונן דהא ליכא רבוע ועגול. ורשב"ם פירש שמערבין ד' אמות על ארבע אמות ברשות הרבים ברבוע של עולם כדפירש בתו' מרדכי:

(תקעא) נראה דאע"ג דסלק' שמעתתא דלוקין על ערובי תחומי' אפי' הכי קיימא לן תחומין דרבנן אמנם מדרבנן מלקין מרדכי פ"ק דערובין:

(תקעב) אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו. אין ללמוד מכאן שהיא תוכל לזכות לבני מבוי ולבני חצר וליתן פת עבור בעלה בשביל כולה דנהי דיכולה ליתן פת בשביל עצמה שלא מדעת בעלה מ"מ לזכות לכול' אינה יכולה. ויש מפרשים דג' חלוקי' יש רגיל ואוסר נוטלים שתופו לגמרי בעל כרחו ודעת אשתו נמי לא בעי אוסר ולא רגיל לערב התם דעת אשתו מיהא בעי לא רגיל ולא אוסר בעי דעתו. מרדכי פ' י"ב דערובין:

(תקעג) אם יש שם תפיס' יד של בע"ה מקום דירתו של זה שנותן שם כליו להצניע אין אוסר דכל רשות דחצר דידיה הוה וכאלו דר עמו בבית. ל' רש"י ופירש ר"י ב"ר אברהם דתפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר הדר בבית התבן על בעל הבית קאמר ומותר בעל הבית להכניס ולהוציא מביתו לחצר ולפי' ר"י ב"ר אברהם גם בע"ה אסור להכניס ולהוציא מבית שדר בבית התבן לחצר. אבל לפירש"י גם הדר בבית התבן מותר להכניס ולהוציא בבית בעל הבית דהוי כמו אורח לגבי' והדברים נראין להר' יעקב מקינון מיהו נראה לי דלא חשיב תפיסת יד אלא בעל הבית ששוכר את ביתו ומעכב לעצמו אחת מפנות הבית להניח שם את כליו מרדכי סוף פ"ק דערובין:

(תקעד) אין מערבין ערובי תחומין אלא לדבר מצוה כ' הרמב"ם ערוב לדבר הרשות הוי עירוב. ובעל הג' כתב שאינו ערוב ואין מערבין אותו בין השמשות וגם בזה כתב הרמב"ם דהוי ערוב:

הלכות ראש חדש (תקעה) על צדוק הדין אם יש לאומרו בראש חדש חנוכה ופורים. נחלקו בו חכמי גרמיי"זא אומרים אותו דרך הלוך. וחכמי מגנצא אין אומרים אותה אלא על אדם גדול. וכן השיב רבי' משולם ב"ר משה בודאי אדם גדול מספידין אותו בראש חדש ובחול המועד שיאמר עליו צדוק הדין. ורי"ץ גיאת כתב נהגו מימי קדם זקנים הראשונים שלא לומר צדוק הדין אחרי המת בר"ח חנוכה ופורים דלא עדיף צדוק הדין דהדיוט מדמשה רבינו דמסלקין לי' בשבת דחו"ה ובר"ח חנוכה שחל להיות בשבת דהללו ימי שמח' ננהו דכתיב וביום שמחתכם. ותלמידי רש"י כתבו משמו שאומרים צדוק הדין אפי' בחול המועד לה"ט. ובתשובת הגאונים אם הכל עוני' כאחד צדוק הדין מותר ודוקא לפני המת אבל לאחר קבורת המת אין אומרין. שבה"ל. כ' רבינו