האגור נ

ישראל שהביא לו אינו יהודי לולב ואתרוג בי"ט מחוץ לתחום לאו מוקצה הוא דהא חזי לישראל אחר וכיון דשרי לטלטל אפי' לאותו ישראל שרי לצאת בו דמצות לא ליהנות נתנו ואפי' למ"ד דמצות ליהנות נתנו שרי. קצרתי ממרדכי פ"ק דערובין:

(תקנד) ישראל שיש לו פתח למבוי ופתח מאחריו לקרפף ושכח ולא ערב אם הקרפף יותר מסאתים אוסר לפי שאינו ראוי לו ואין מסתלק מן המבוי. ואם אינו אלא סאתי' אינו אוסר דכיון שראוי לו מסתלק מן המבוי. ופירש"י ואם הוקף לדירה אפי' הוא יתר על סאתי' אינו אוסר כיון שראוי לו. ור"י פי' אם הוקף לדירה אפי' בית סאתים אסור שכיון שהוקף לדירה אין בו אויר ואינו חפץ בו להסתלק בשבילו מן המבוי:

(תקנה) מבוי שצידו אחד אינו יהודי וצידו השני ישראל ובית אחר של ישראל פתוח לרשות הרבים ולא למבוי וחלון בינו ובין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי. אבל אם פתח ביניהם מותר לרש"י ולר"י אף אם פתח ביניהם אסור לה"ט:

(תקנו) נשאל גדול בדורו מהרר"י מולן אם סתם אחד פתח שבין שני חצרות שערבו דרך אותו הפתח ואח"כ נמלך לפותחו אם חזר הערוב להיתירו הראשון לשבת הבאה או נאמר דוקא כי נסתם הפתח מעצמו לא גלה דעתו לבטל הערוב תשובה אין בידי לחלק בין שוגג למזיד כיון דחזר הערוב למקומו והביא ראיה עכ"ל:

(תקנז) מעשה בא לפני רש"י בחופה ששכחו ולא ערבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתיר להם ע"י שיבטלו רשות לאחד ור"ח חלק על זקנו דלא אשכחן בטיל רשות מבית לבית אלא מחצר לחצר אמנם אם הדרים בבית יכולין לבטל כל הבית בלי חדר אחד שיהיה עכשיו אסור להוציא מן החדר לבית ומן הבית לחדר כמו מן הבית לחצר ואז לא שייך כאן א"כ בטלה תורת ערוב מרדכי פ"ו דערובין:

(תקנח) עיר של יחיד פי' שאין בה ס' רבוא והרמב"ם כתב שהוא קנין של יחיד יכולין לערב כל מבוי ומבוי בפני עצמה שחשובה כולה כחצר אחת ויאסרו זה על זה אם לא ערבו יחד:

(תקנט) אחד ערובי חצרות ואחד שתופי מבואות מערבין ומשתתפין אותו בין השמשות ואפי' קבלו עליהן תוספת שבת כתב ה"ר שמריה שיכול לערב ויש אוסרין קבל עליו תוספת שבת לה"ט וכן פי' ר"ח וכן איתא בירושלמי בהדיא דמערבין בספק חשכה והוא הדין ערוב תבשילין. וכתב הר"ר יחיאל דהוא הדין לאחר תפלת ערבית אם הוא יום וכן מצאתי בשם ר' שמעי' שהורה כמו הר"ר יחיאל ומקצת תלמידיו אסרו ואמרו שיש חלוק בין קבל עליו שבת ללא קבל מרדכי פ"ב דשבת:

(תקס) האסקופה שהיא על פתח הבי' מקום גבוה מרשות הרבים כדי שבני רשות הרבים נמנעי' מלדחוק פתוח הבית שמותר להכניס ולהוציא עליה מן הבית כ"כ ר"ת ובשם הר"ר אביגדור מצאתי על אסקופותינו שאינן גבוהין מן הקרקע י' טפחים ואינן ד' טפחים מותר להצניע המפתח בין הדלת והאסקופה דמקום פטור הוא אך לא להצניע לפנים מן הדלת שבה"ל:

(תקסא) מי שיצא חוץ לתחום נותנים לו ד' אמות דכתיב שבו איש תחתיו. ופסק רב אלפס שאין לו אלא ד' אמות והוא באמצעיתן והר"ר זרחיה הלוי פסק שיש לו ד"א לכל רוח שהם שמונה על שמונה:

(תקסב) כשמודדין תחום העיר בחבל של פשתן אם יש נהר לפניו לסוף ע' אמה פליגי בה בירושלמי יש למ"ד אחר שמדד נ' אמה חוזר לאחוריו כ"ה אמה הנותרים בחבל של ד' אמות ומסתברא כמ"ד שחוזר לאחוריו. ר"ת פי' שמדת התחום כנגד העיר אלפים ואלכסון ואלכסון שהוא אלפים ותתכ"ו ולא נהירא. לה"ט:

(תקסג) לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה האלפסי נקט לישנא בתרא דרבא לקולא ור"מ כתב הלכתא כלישנא קמא דרבא דאמר לא שנו אלא בהר המתלקט עשר מתוך חמש מודדו מדידה יפה אף ע"ג דהלכה כדברי המיקל בערוב כיון דלישנא קמא סתמא דתלמוד' משני לה ואידך לישנא דרב הונא בריה דר' יהושע מתני לה הלכתא כלישנא קמא. מרדכי פ"ה דערובין. ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים וכולי ואין אותה מערבין לחצאין וכל שכן עיר של יחיד אין אותה מערבים לחצאין. ונראה למהר"ם דמותר לחלק אפי' מבוי אחד ולערבו לחצאין ובלבד שיתקן לו שתי לחיים או צורת הפתח מרדכי פ"ה דערובין:

(תקסד) הניח ערובו בעיר חרבה אין לו ולמקו' ערובו אלא אלפים אמה בפסקי המיימוני פסק כר' אליעזר דפליג ואו' אחד שוב' ואחד מניח מהלך כולה וחוצה לה אלפים אמה והר"מ מהסס בדבר. מרדכי פ"ב דערובין:

(תקסה) כתב ר"י אותם היהודים הדרים בכרכים המוקפים חומה שיש בהם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה דאין צריכין לשמור ואפי' הרבה ישראלים דרים בבית אחד שרי לטלטל בכל העיר כיון דליכא שני ישראלים בשני בתים שאוסרים זה על זה. ומיהו מה שכתב ר"י ודלתותיהן נעולות בלילה לא נראה לרבינו מאיר אפי' אינן נעולות בלילה נמי. מרדכי פ"ח דערובין:

(תקסו) הנהו דכרי דאתו למברכתא כו'.