האגור מז

לתינוק בשבת אא"כ הם תאומים וטבורם דבוקים זה בזה והרמב"ם התיר לחתוך אפילו באחד (תקיג) בעל התרומות אסר להעמיד בהמה במים כדי שתצנן. והר"ש התיר:

(תקיד) כתב בעל התרומות דאפי' מעות ודברים המוקצים יכול להציל מדליקה בשב' דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה כי היכי דשרו למי שהחשיך לו בדרך לטלטל כיסו פחות מד' ד' אמות. ונראה לי לאסור שלא התירו למי שהחשיך לטלטל פחות מד' אמות אלא כדי שלא יבא לידי אסור דאורייתא לטלטלו בהדיא:

(תקטו) כתב בעל התרומות דכל הצלה דהכא מיירי לחצר ומבוי הסמוכים לרשות הרבים וגם אינן מקורים ודמו לרשות הרבים הלכך לא התירו להציל אלא מזון ג' סעודות וכלים הצריכים לו אבל בבית אחר שערב עמו יכול להציל כל מה שירצה ואין נראה לי כיון דטעמא הוא משום דשמא יהא טרוד ויכבה אם כן מה לי בחצר מה לי בבית:

(תקטז) א"ר אמי בדליקה התירו לו' כל המכבה לא יפסיד. אבל כבה ואל תכבה לא ודוקא בדליקה אבל בשאר אסורי שבת לא. ובעל ה"ג שרי אפי' בשאר אסורי:

(תקיז) בעל ה"ג מתיר לכבד הבית בכל מקום לה"ט וכן ר"ת התיר. וראבי"ה כתב בשם רשב"ם ובשם אביו רבי יואל לאסור וכן פי' רש"י ורי"בא לאסור. אבל לשפוך מים על הארץ להרביץ העפר שרי כר"ש. מרדכי פ"א דשבת. והרמב"ם התיר במקום המרוצף ואסר בשאינו מרוצף ור"י אסר הכיבוד בכל מקום. והרא"ש כתב בתשובה על כיבוד הבית נוהגים בו איסור באשכנז. ובארץ הזאת סומכין דברי רב אלפס ולא מלאני לבי לאסור כי היו שומעין לה"ט. ואני המחבר ראיתי אבי ז"ל נוהג לאסור הכבוד אמנם התיר לכבד בבגד או במטלית:

(תקיח) ר"ח אסר השמעת קול אפילו אינו מכוון לשיר. ולפי זה להכות על הדלת אפי' באגרוף. ורב אלפס התיר כשאינו מכוון לשיר. וכן התיר ר"ת להקיש על הדלת כיון שאינו לשיר וכ"כ אבי העזרי. ובתשובת מהרר"י מולן ז"ל אסר להכות בשבת על הדלת בכלי המיוחד לשם להשמיע קול עכ"ל ובענין אלודי קלא דסוף ערובין ר"ח פסק כעולא דאסור לדפוק על הפתחים אבל ה"ג ורב אלפס ור"י ברזילי פסקו להתיר. וכן ר"ת התיר למלאות מים בגלגל וכן נוהגים בכל מקום לדפוק על הפתחים לקרא לבה"כ כמו שכתב במרדכי ובאגודה ויש דופקים בכלי עץ. ויש מתירין דוקא ביד אבל בכלי הכל מחמירים עכ"ל אבי מהרר"י לנדא ז"ל:

(תקיט) נשאל מורי אבי מהרר"י לנדא על זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולות אם מותר להכינו ולהעריכו כדי שילך ויקשקש כל השבת כי שמא יש לדמות לטוחן חטים לרחים והשיב נראה לי עיקר טעמא דאוושא מלתא כמו שפירשו תוספות שנ''ץ. וספר התרומה וסמ"ג שפירשו על אוושא מלתא שיאמרו רחים של פלוני טוחני' בשבת דסבירי בשבת נתן בהם חטין וא"כ טעמא זה לא שייכא כלל גבי זוג המקשקש שהכל יודעים שרגילים לתקנן בכל יום על יום של אחריו ובאותו היום שהוא מקשקש אין מתקנין אותו כלל. וכן יש לפסוק הלכה למעשה וכן עמא דבר עכ"ל:

(תקכ) אין שוחקין באגוזים בשבת וכיוצא בהן לר"ח משום השמעת קול. ולרב אלפס משום משוי גומות לה"ט:

(תקכא) מצאתי בשם ה"ר אליעזר מטול ז"ל דאסור לשחק בשבת בתם וחסר ועוד מצאתי דאין לצחוק באגוזים בשבת. וי"מ משום אלודי קלא. ויש מתירין דבערובי' מוכיח בסופו דאין אסור לצחוק אלא משום משוי גומות שמעינן מינה היכא דליכא למיחש משום משוי גומות מותר. כתב מורי יעל' ז"ל דאסור לצחוק בשבת וי"ט באותה הכדורים כי אינם ראוים לצור על פי צלוחות דממאסי שמתטנפים ע"י טיט ועפר. וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו. משבה"ל. (תקכב) נשאל גדול הדור מהר"י מולן ז"ל אם מותר להוציא מעות התפורין במלבושיו והשיב כי יותר נראה לו להתיר מלאסור אם הוא נושאם. כדי שלא יגזלוהו או איזו פסידא כי הוי כלאחר יד כי ההיא דמי שהחשיך והרבה דברים התירו משום פסידא וגם בזמן הזה דאין לנו רשות הרבים דאורייתא. ואחרי זאת נזכרתי ההיא דפרק במה אשה פורפת על אבן אבל לא על המטבע דמוכח משום דאסור להוציא ועיין שם עכ"ל:

(תקכג) אין דולין מים בשבת בגלגל ברזל אותה שדולה בהם להשקות השדות אפי' הוא בחצרו ורמב"ם התיר בחצרו שאין שם גנה:

(תקכד) הלבנים שהם לו סדורים על הגג לבנין אע"פ שהם מוקצי' יכול לכסותן אפילו בשבת לר"י. אבל לרש"י אף לכסותן בשבת אסור אבל לכ"ע יכול ליתן כלי תתת הדלף אפי' בשבת ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו. וכתב הרמב"ם והוא שיהיה הדלף ראוי ולא נהירא. כתב הרמב"ם קטן העובר על שבות דרבנן כמו התולש מעציץ שאינו נקוב או מטלטל בכרמלית אין בית דין מצווין להפרישו ואינו יודע למה כתב העובר על שבות דרבנן. הא אפילו באיסור דאורייתא נמי אין ב"ד מצווין להפרישו וכ"פ בסמ"ג ובעל התרומות טורים:

(תקכה) כופין את הסל לפני האפרוחים פי' בצריך למקומו משמע דאפרוחים מוקצין