האגור מו

כנגד מדורות העובדי כוכבים הנעשי' בשבת בשביל ישראל כי ראיתי אבא מורי ורבי' משולם שהיו פרושים ואפ"ה היו מתחממין וכן הרבה גדולי עולם וטעמא כדאמרי' בעלמא הכל חולים אצל המילה וכן הכל חולים אצל האור עוד פסק בספר התרומה דמותר ישראל להניח לעבדו ולשפחתו לעשות מלאכה שלהן ולא של ישראל ולא עבד משום למען ינוח עבדך אלא בעבד כנעני שישנו במצות כדאמרי' בפרק מחוסר כשרה עבד ואמה עושין מלאכה לעצמן וגם משמע התם דדוקא לעצמו אבל לצורך אדוניו אסור וכן כתב בספר התרומה אף על גב דקצץ כיון שגוף הישראל נהנה מגוף האיסור עכ"ל המרדכי א"ר שמחה מעשה באשכנז שאפי' השפח' עובדת כוכבים לתפור בחלוקה היתה נזהרת בשבת משבה"ל:

(תצז) ואם נר דלוק בשבת וגם העובד כוכבים הדליק בשבת עוד הרבה נרות או שנתן שמן בנר או הרבה לתת לאש עצים בשבת מותר לישראל ליהנות מהם כיון שבתחלה היה יכול ליהנות מהם קצת מן הנר או מן האש ואף לדברי האוסרין אם העובד כוכבים עושה אש בשביל התינוק או בשביל חולה שאין בו סכנה מותר אף לבריא מרדכי פ"ק דשבת:

(תצח) אם ספק אם הובא חוץ לתחום אם לא מותר לערב לאלתר אפילו למי שהובא בשבילו לר"י ולרב אלפס גם בזה צריך להמתין בכדי שיעשו:

(תצט) ר"ת היה אומר דהא דאסרינ' בממלא מים לצורך ישראל דוקא לבהמתו אבל הוא עצמו מותר בהן אפילו נתמלא בשבילו כיון שאם היה רוצה היה יורד לבור ושותה ורבינו יצחק אסר:

(תק) אם העובד כוכבים הביא חלילין בשביל ישראל לספודו בהן לדעת רש"י לא יספוד בהן עולמות ולר"י מותרין לו לערב בכדי שיעשו ולאחרים מותרין מיד ודוקא בידוע שהביאם מחוץ לתחום אבל סתמא שאינו יודע אם הביאם בשבת אם לא שרי לרש"י ורב אלפס כתב לאסור אלא א"כ בידוע שהיה תוך התחום וכ"כ נמי הרמב''ם ז"ל דבסתמא נמי אסור והרא"ש הסכים לפירש"י:

(תקא) בספר המצות לא התיר בחמי טבריא לרחוץ כל גופו אם הם בקרקע אבל לא בכלי והרא"ש התירו בכל ענין בחולי שאין בו סכנת אבר נסתפק הרא"ש אם מותר לחלל עליו את השבת בשבות דאית בי' מעשה דשמא לא התירו אלא אמירה לעובד כוכבים אבל לא דאית ביה מעשה אלא בסכנת אבר אבל הרמב"ם כתב:

(תקב) דחולי שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י עובד כוכבים ואם היו צריכים לדברים שאין בהם מלאכה עושין אותו אפי' ע"י ישראל לפיכך מעלין אזנים ומעלין אונקל"י בשבת ומחזיקי' השבר וכל כיוצ' בזה והרמב"ן חלק בדבר דבחולה שאין בו סכנה אפי' סכנת אבר אעפ"י שהתירו אפי' שבות דאית ביה מעשה צריך שיעשנו בשנוי אבל בלי שנוי אסור אבל אם יש בו סכנת אבר מותר אפי' שבות דאית ביה מעשה בלי שנוי לה"ט:

(תקג) המבשל לחולה בשבת אם מותר לחולה אחר שאין בו סכנה כיון שאפשר לו ע"י אינו יהודי אסר הרשב"א בתשובות סימן תתי"ד:

(תקד) נשאל גדול הדור מהר"י מולן על מאכל התינוקות שעושין מלחם וקמח שקורין פפ"א שרגילות העובדות כוכבים לעשות ליהודים בשבת נראה שמותר לו' לעובד כוכבי' דהוי קצת דומה לחולה שאין בו סכנה והטלטול נמי מותר לדברי הרא"ש עכ"ל (תקה) טיט שעל גבי בגדו מפספסו מבפנים אבל לא מבחוץ פי' בתוספות ה"ר יהודה בטיט לח דאי ביבש הוי טוחן ואע"ג דאינה צריכה לגופה מ"מ אסור לכתחלה הגה"ה סמ"ק (תקו) ת"ר כתב המהלך תחת הצורה אסור לקרות בשבת גזיר' שמא יקרא בשטרי הדיוטות פי' ר"ת שאסור לקרות בשבת בשטרי הלוא' או בשטרי מקח וממכר וה"נ אסור לקרות באגרות ששולחין ממקום למקום לידע מה שולח לחברו ויש מתירין הדבור בלא קריאה ויש אוסרין אפי' להרהר דאי אפשר שלא ישא ויתן בדברי עניני האגרות ונכון הוא והעיקר בתשובת הגאונים משבה"ל והרמב"ם התיר לקרות באגרת שלומים ודעת נוטה לאסור כרש"י מ"מ אין בידינו למחות במתירים:

(תקז) הרשב"א התיר להביט בשבת באיצטרו"לב וג"כ לטלטלו ולהפכו תשובת הרשב"א סימן תשע"ב:

(תקח) הרשב"א התיר לקרא בשבת בספרי רפואות מפני שחכמה היא ולא דמי לשטרי הדיוטות וכן הורה הרמב"ן בתשובות:

(תקט) הרשב"א התיר למי שאבד איזה דבר להכריז בשב' בבה"כ שיודיענו מי שיודע מזה דהוי חפצי שמים להשיב אבידה בתשובות סי' תשמ"ז:

(תקי) צפורן שפי' רובו וכן ציצין שפירשו רובן שקרובים לינתק פירשו כלפי מעלה שמצערות אותו ביד מותר להסירן בכלי פטור אבל אסור. ומדברי הרמב"ם נראה שהם ב' דברים שכתב בפירושו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ואם אינן מצערות אותו אסור ופי' כלפי מעלה שפירשו כלפי הגוף ויש מפרשים כלפי ראש האצבע וצ' לחוש לשני הפירושים לה"ט וכן פי' המרדכי:

(תקיא) נקראה אשה יולדת לחלל עליה את השבת משעה שתשב על המשבר והדם שותת ויורד אבל הרמב"ם פסק דאיזה מהם שקדם אפי' יושבת על המשבר קודם או הדם שותת קודם מיד מחללין עליה את השבת:

(תקיב) הרא"ש פסק שאין מחתכין הטבור