האגור מה

התיר הר"ר יוסף לסחוט בוסר בתוך המאכל והרא"ש כתב בתשובה שאלה על סחיטת בוסר לתוך הקערה שיש בה אוכל מי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים והמחמיר תבא עליו ברכה. והתיר לסחוט לימו"ני ורמונים אפילו לצורך חולי שאין בו סכנה. ור"ת פי' ודאי בוסר אסור דלא שרו אלא באשכול של ענבים שראוין לאכילה אבל בוסר שאינו ראוי לאכילה דאפילו האוכלו בטל דעתו אצל כל אדם והוי כבורר אוכל מתוך פסולת לה"ט. כתב בעל היראים ראוי לבר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצובעים שיזהר שלא יגע בידים צבועות במפה דהוה ליה תולדה דצובע וכן אם יצא דם מהמכ' אסור לתת עליה בגד בין מצמר בין מפשתן אבל אם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין דרך לצבוע באוכלין. שבה"ל. ונראה דלא מבעי' לדעת בעל הערוך שפסק דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר דהכא מותר דלא ניחא ליה בהאי צביעה אבל אפילו למ"ד אסור נראה דהוי האי דרך לכלוך דאין דרך לצבוע באלו הדברים:

(תפה) מהר"ם התיר להשתין בשלג שדמה אותו לדריסת רגלים שדורס בו ברגליו ואינו חושש והרא"ש נזהר בדבר שאינו דומה לדריסת רגלים כי ע"י השתן ודאי נמוח. והאבי עזרי התיר לשבר הקרח כדי ליטול הידים מתחתיו:

(תפו) כתב בעל התרומות שאסור לשפשף הידים במלח בשבת מפני שהוא נמוח והוה ליה נולד:

(תפז) הערוך התיר פסיק רישיה דלא ניחא ליה ור"י היה אוסר:

(תפח) אמר רבה הני פלפלי מידק חדא חד' בקתא דסכינא שרי תרתי תרתי אסור. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי איכא דמוקי לה בשבת ואיכא דמוקי לה בי"ט ור"י פסק כמאן דמוקי לה בשבת משבה"ל ויש מי שמתיר לדוך מלח בשבת בקתא דסכינא או בשולי הקערה והוא הדין לפלפלין וכן מצאתי להר"ר ישעיה משבה"ל:

(תפט) כתב בעל התרומה כל מה שהתירו לערב עם חרדל דוקא שנתנו מבעוד יום אבל בשבת אסור ליתן משקין בחרדל או בשום שכתשו מבעוד יום והרא"ש התיר:

(תצ) לא ימדוד אדם שעורים ויתנם לפני בהמתו אבל נוקב הוא הפרי בעצמו וממלא הכלי שלא כדרך מדידה לפירש"י. ולרב אלפס דוקא משער לפי אומד דעתו אבל לא ימדוד כלל:

(תצא) בעל התרומות אסר ליתן מים בסובין בשבת ולא שרי אלא להוליך המקל פעם אחת שתי ופעם אחת ערב אחר שנתן מים בתוכו מערב שבת. והרא"ש התיר אפילו לתת בשבת המים לה"ט:

(תצב) פת של עובד כוכבי' הנאפה בשבת ר"ת אוסרו דשמא נטחן ביום השבת ונמצא שהוא מוקצה דבין השמשות לא היה ראוי ל"הט. וכן הרוקח. וה"ג וה"ר ישעיה מתירין וכן בשם גאון אחר ונראה להחמיר משבה"ל. ופת שנאפה בשביל עובד כוכבים יש אוסרין בו ביום ומיהו שמעתי שגדולים התירוהו לצורך ברית מילה בשבת. ונר' דהוא הדין לצורך ברכת המוציא ואף אם נטחן בשבת עצמו. הגה"ה סמ"ק:

(תצג) עובד כוכבים שצד דגים ולקט פירות או אפה פת או בשל לעצמו כתב בספר המצות יש מתירין כמו שאר מלאכות שעושה בביתו לעצמו ויש אוסרין כמי' פירו' הנושרין שאסורין אפילו נפלו מאליהן דבדבר מאכל החמירו טפי והכי מסתבר לאסור דלא גרע מאם נשרו מאליהם. ואפי' אם ספק אם לקטן וצדן היום אסורים בו ביום אבל לערב מותרים מיד. מרדכי פ"ק דשבת:

(תצד) ר"ת ור' אליהו מפרי"ז התירו עובד כוכבים שמלא מים והביאן אפי' דרך רשות הרבים ואפי' הביאן לצורך ישראל כיון שהישראל יכול להיות מטפס ויורד מטפס ועולה וריב"א אסר וכתב בסמ"ג דאף לדברי המחמירים מ"מ אם בא בשביל ישראל זה שאינו מחמיר מותר לישראל אחר המחמיר מרדכי פי"ו דשבת:

(תצה) פסק בסמ"ג דמלאכה הנעשית בשביל ישראל ועובד כוכבים אסור במ"ש בכדי שיעשו דהכי אמרי' גבי מרחץ מרדכי פי"ו דשבת. ר"ת אסר ליהנות במדורה שהרבה האינו יהודי לצורך ישראל אע"פ שהיה אש מתחלה ובעל התרומות התיר. וכן התיר נר שדלוק והדליק האינו יהודי יותר בשביל ישראל והא דאמרי גבי עוב' כוכבים שהדליק את הנר או מלא מים או עשה כבש בשביל ישראל שאסור פי' הר"ר יצחק בר לוי ז"ל דאסור דוקא לאותו שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר ולא מסתברא לבעל הדברו' וגם לרבינו ישעיה דדוקא דאסור דרבנן כמו חוץ לתחום אמרינן מותר לישראל אחר אבל מדאוריי' אסור לכל ישראל. וכ"כ רש"י בפ' אין צדין וכ"כ ריב"א ורבי ישעיה כתב דאפי' הובא דבר חוץ לתחום ממקום רחוק א"צ להמתין במוצאי שבת מכדי שיעשו ר"ל כדי שיובאו מאותו מקום אלא כדי הבאת מיל אחד והרוקח אסר תבשיל או פת הבא בשבת דרך רשות הרבים וגם ריב"א פסק כן ונסתפקתי אם מותר אפי' לטלטל ומצאתי כי אין להסתפק כי ודאי מותר לטלטל מאחר שאין לחוש מדין מחובר ולענין מים שהובאו לצורך ישראל התיר הר"ר אביגדור כהן לשתותו אפילו לאותו ישראל שהובא ור"ת התיר אם הבור ברשות היחיד לפי שהישראל יכול לילך שם משבה"ל:

(תצו) הר"ר י"ט כתב מנעורי הייתי משתומם על האוסרי' להתחמ'