האגור מד

שהכל וכ"כ הרי"ץ גיאות. יין שנתבשל אפי' מעט. וכן אם נפל בתוכו מעט דבש מברכין עליו שהכל. וכ"כ רב האי גאון כיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גלוי ולא משום יין נסך וא"א עליו קידוש היו' ואין נראה לבעל העטו' דכתב דלא גרע מקונדיטין דאיתא בירושלמי שיוצאין בו בפסח ידי חובת ד' כוסות וכ"כ ר"ת ור"י שמקדשין על המבושל וכן הסכים הרא"ש לה"ט. וכן הרשב"א בתשובות וכן בעל סמ"ק והרמב"ם כתב אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאר משקי' אפי' כטיפ' חרדל בחבי' גדול' אין מקדשין עליו וכן היו מורין בכל המערב ויש מתירין לקדש עליו שלא אמרו הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא מגולה או ריח רע או מבושל שאין מקדשין על אחד מאילו לה"ט ומנהג אשכנז וכל גדולי' לקדש על יין מבושל אם אין לו אחר ואפי' אם יש אחר שאינו טוב:

(שפב) בתשובת הגאונים ז"ל לא מבעיא על חמר' פגומ' דלא מקדשינן אלא אפי' אמיא פגומא לממזג ביה חמרא לקדושי אסור ור' ישעיה כתב בשם רבינו שמואל דקפיד לכתחילה משמע אבל אם אין לו יין אחר מקדשין עליו משב"הל ולמעלה בהלכות ברכות כתבתי דין פגום:

(שפג) במקום שאין יין מצוי מקדשין על שכר ועל שאר המשקין דהוי חמר מדינה ופי' רשב"ם כשאיו יין מצוי בכל העי' נקראו שאר משקין חמר מדינה ומקדשין עליו ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא שלא יהא גדל מהלך יום אחד יין סביב העיר. ומדברי הרמב"ם נראה שאין מקדשין על חמר מדינה. שכתב מדינה שרוב יינה שכר אף ע"פ שאין מקדשין עליו מבדילי' עליו הואיל והוי חמר מדינה לה"ט. ואני המחבר נראה ליישב לשון הרמב"ם שאינו חולק על חבריו כלל. שכתב מדינה שרוב יינה שכר ר"ל עיר שרוב יינה שכר אבל מיעוטה שותין יין ממש אינו נקרא חמר מדינה לקדש עליו ואע"פ שכתב אח"כ שמבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה כוונתו שנקרא חמר מדינה לענין הבדלה מאחר שרוב העיר שותין השכר ותדע שכך כוונתו מדלא קאמר סתם מדינה שיינה שכר שהיה משמע שכולם שותין שכר אלא ש"מ דוקא קתני שמיעוטה שותין יין ממש וכי תימא זו אינה ראי' דהא דנקט הרמב"ם רוב יינה שכר ולא נקט סתם להודיעך כח דהבדלה דאפי' דמעוט' שותין יין אפ"ה לענין הבדלה קרוי חמר מדינה א"כ היה לו לפרש דבריו ולו' כך מדינה שיינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו אפי' מיעוטה שותין יין הואיל והוה חמר מדינה כי כן דרך הפוסקים והמחברים לבאר היטב דבריהם במראה ולא לדבר בחידות כמו התנאים. וא"כ נוכל לומר דהא דאמרו הגאונים שמקדשים על חמר מדינה היינו במקום שאין יין מצוי כלל וכן נראה מדבריהם. ובפרט לדברי רשב"ם לעיל דאמר שצרי' שאינו גדל מהלך יום אחד סביב לעיר. ועל הפת כת' ר"ת שאין מקדשין עליו ורשב"ם כתב שמקדשי' עליו וכ"כ רב עמרם וכשמקדש על הפת מברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס. וכ"כ רב האי גאון. והרא"ש כתב שמקדשין על השכר אם היא חמר מדינה. ומכ"מ יותר טוב לקדש על הפת כיון שהסעודה היא לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה פי' שיברך עליו שהכל קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה א"כ אין שם שום שנוי:

(שפד) רב עמרם כתב שאם יש לו כוס של קידוש ואין לו כוס של ב"המ כל זמן שלא ברך ב"המ חייב לברך ברכה אחרונה עליווהרא"ש כתב דיין שלפני המזון נפטר בבה"מ אפי' אין לו כוס בב"המ כיון שבא להמשיך האדם לתאות המאכל חשוב כדברים הבאים מחמת הסעודה וכ"ש בכוס של קידוש שהוא צריך סעודה טפי דקיימא לן אין קידוש אלא במקום סעודה:

(שפה) כתבו התוס' דבחדר אחד מפינה לפינה לא שייך שנוי המקום לענין קידוש במקום סעודה אפי' החדר גדול הרבה ורב שר שלום גאון כתב כל זמן שרואה מקומו מותר אפילו מבית לחצר ואם לאו אסור. לה"ט (שפו) מצאתי בשם רב עמרם שכוס של קדוש צרי' לברך אחריו כל זמן שלא ברך בה"מ וה"מ דלית ליה חמרא וכוס של בה"מ. ולמפרש אחר מצאתי דכוס של קידוש אין טעון ברכה לאחריו שהרי יש לשתות בתוך המזון. משב"ל:

(שפז) כתב גדול בדורו מהרר"י מולין דמקרי אין קידוש אלא במקום סעודה אפי' באותו מקום עצמו שקדש אם אין דעתו לאכול שם לאלתר ואין חילוק לזמן קצר או לזמן מרובה. אבל אם היה דעתו לאכול שם מיד אפי' אם היה הולך לדרך גדול ומתוך כך שוהה עד שיגיע לשם חשוב במקום סעודה לפי הירושלמי ואפי' בטרקלין גדולים חשוב מפינה לפינה במקום סעודה עכ"ל הרב:

(שפח) ממורינו הרב ר' אברהם שמעתי הטעם שמכסין הפת בשחרית בשבת היינו הטעם שאם היה מגולה היה צריך לברך על הפת תחלה מפני שהוא קודם בפסוק כדמשמע בברכות. מרדכי פ' ערבי פסחים:

(שפט) ראיתי כתב על שם הגאונים מי שקדש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים אינו מקדש להם ואני תמה אם כתבו כן הגאונים וה"ג מחלקין אם בא אצל אחרים שאינן יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעי' לקדש אין מקדש להם:

(שצ) כתב בעל התרומות מי