האגור מב

שמשון והנני מוסיף על דבריהם שאם קבל עליו לשבות אסור לעשות מלאכה אך אם טעה שהיה סבור שהחשיך ולא החשיך מותר. וכן מצאתי בשם ה"ר אביגדור שאם הדליק בכונה שלא לעשות מלאכה אבל אם קבל בטעו' מותר וכן פסק ר"ח. ורבינו ישעיה ורבינו נסים ובעל המאור כתבו אפילו צבור מותרים בעשיית מלאכה אם קבלו שבת המעות. ומצאתי בתשובת הגאונים פעם אחת היה מעונן וסבורים שהחשיך והדליקו את הנרות ולא הספיקו להתפלל מנחה עד שנשבה רוב ונתפזרו העננים וזרחה השמ' ולא התפללו ערבית והיה שהות ביום והתחילו לכבות ושאלו לחכמי ישראל ואמרו שאותם שהדליקו את הנרות אסורים להדליק ולעשות מלאכ'. אבל שאר אנשי הבית מותרין להדליק נר אחר אבל אותו הנר שהדליק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפי' אם כבה אסו' לטלטלה עד מוצאי שב' ובמסכת ברכו' מביא מעשה אח' כזה ומפירש"י משמע שצבור שהתפללו בטעו' אסורין בעשיית מלאכה שבה"ל:

(שס) והיכא שרוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט אסור במלאכה בעל כרחם וכ"כ הר"ר יהודה ב"ר מרדכי דאם הקהל אמרו ברכו היחיד שלא היה בכנס' אין רשאי לעשות מלאכה אעפ"י שאין רוצה לקבל עליו שבת עדיין מרדכי פ"ב דשבת. ובעל סמ"ג כתב ואפשר המדליק עצמו אסור במלאכה ואני המחבר ראיתי מ"א מהר"י לנדא ז"ל שהנהיג את מרת אמי כשהדליקה נר ש"ש להשים מיד על הקרקע הנר שהדליקה בו והיתה שובב' מיד:

(שסא) כתב גדול בדורו מהר"י מולן לפי דעת התו' בפ' תפלת השחר יכול לקבל עליו את השבת מפלג המנחה ולמעלה לדע' מהר"ם ב' שעות קודם הלילה שהוא חלק י"ב מכל יום השבת שהוא כ"ד שעות דומיא דשנת השביעי' דתוספ' שביעי' הוי ל' יום חלק י"ב משנה. וכולהו דרבוותא שרו לאכול שלא במקום הדלק' הנר כמו שתמצא בתשוב' מהר"ם בהגה"ה מיימונית. אלא שבעל ספר האגודה הצריך והוסיף לעשות נרו' ארוכו' שלא יכבו קודם הלילה דאל"כ הוי ברכה לבטלה דשרגא בטיהר' למאי אהני מכל מקום נראה לי דסגי בנרות שבחדרים דהוו לתשמי' ולא לאכילה ובעי לברוכי כדכתב מהר"ם וגדולי צרפת נמשכים בסעודתם עד הלילה ובאשכנז מקדימים בזמן הקיץ ועל שניהם אני קורא ועמך כולם צדיקי' עכ"ל:

(שסב) פסק בס' המצות מה שנוהגים שמדליקין ע"ש ומכבין הפתילות כדי שתאחז להשלהבת יותר היטב לרווחא דמילתא היא. ובה"ג פסק דהכי הלכתא דאין מדליקין אלא בפתילה מהובהב' וכן איתא בתוס' ור"י חלק וספק דבחרוך שרי אבל הבהוב כדי להדליק ולכבות א"צ לעשותו מרדכי פרק ב' דשבת:

(שסג) אם כרך דבר שמדליקי' על גבי דבר שאין מדליקין אם כיוון להדליק אסור להקפות מותר. ופירש"י שלא כרכו סביב אלא נתן הפסול תחת הפתילה שתהא צפה שלא תטבל בשמן ורב אלפס פי' אפי' כרכו סביב וכן פי' הרא"ש:

(שסד) פירש"י שאין מדליקין בקנבוס ולא בצמר גפן ור"ת התירו ונהגו כמותו וכ"כ הגאונים ור"י וכן המנהג לה"ט. ר' יואל הלוי תמה על שנהגו להדליק בצמר גפן דמשנה רווחא היא כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכן פירש"י דקנבוס צמר גפן יוצאין מן העץ הוא ורא"ם כתב היוצא מן העץ נקלף מן העץ לאפוקי קנבוס אבל צמר גפן מדליקין בו משבה"ל:

(שסה) יש מתירין אפי' שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה מהן נר שלא אסרו אלא בשביל א' לבדו בתוך הנר אבל כשכרכו יחד שרי וטעמא משום דאין נמשכין אחר הפתילה וכשכרכו יחד לא שייך האי טעמא ור"ת אסרו ואם כרך שעוה סביב הפתילה ועשה ממנה נר הגאוני' אוסרין ורש"י ורב אלפס מתירין ולזה הסכים הרא"ש:

(שסו) בספרד נהגו לומר והוא רחום בהסכנת שבת ובאשכנז וצרפת ואיטלייא' אין אומרים:

(שסז) בטוליטל"ה נוהגין לומר ולחתום בשבת כמו בחול ואין נראה וכן במקו' יראו עינינו משנ' בפתיחתם ואו' ישמחו השמים ותגל הארץ וזהו מנהג של טעו' שלא תקנו ברכת המלך בכבודו אלא לפי שתקנו לו' פסוקי' שיש בהן שמונה עשרה אזכרו' שתקנו לו' אחריה' ברכ' וכיון שא"א הפסוקי' בשב' למה יאמרו הברכה וכן המנהג בבית רבי' שבבבל שא"א שומר עמו ישראל לעד וכתב בעל המנהיג שא"ל ושמור צאתנו ובואנו וכו':

(שסח) כתב רבינו שאין ליחיד לומר הברכ' ממגן אבות בדברו שלא נתקנה אלא בצבור ומנהג אשכנז וצרפת שהיחיד אומרה בלי ברכה ומתחילין במגן אבות עד זכר למעשה בראשית:

(שסט) כתב רב עמרם טעה ולא הזכיר של שבת בערבית מחזירין אותו ורב משה גאון כתב יחיד שטעה ולא הזכיר אתה קדשת בלילי שבת אם שמע מש"צ מגן אבות מראש ועד סוף יצא ור' נטרונאי כתב אפי' לא התפלל כל ז' ברכות ושמע מש"צ מגן אברהם מראש ועד סוף יצא ידי חובתו ותימה הוא לה"ט:

(שע) וי"ט שחל בערב שבת נהגו שלא לשנות פ' במה מדליקין לפי שאינן יכולין לו' עשרתן ערבתן ויש שאין דוחין אותו בכך משבה"ל והעולם נהגו שלא לאומרו:

(שעא) ונהגו בכל המקומות שש"צ מקדש בבה"כ ואני תמה איך נתפשט זה המנהג דהא קי"ל כשמואל דאמר אין קידוש אלא