האגור לט

להפסיק אלא במה שתקנו החכמים:

(שלב) עוד כתב רב עמרם בשם רב שר שלום שמות' ליפול על אפים ולבקש רחמים אחרי תפלת ערבית אפי' בצבור וכן המנהג בבית רבינו שבבבל. וכל בני אשכנז וצרפ' נוהגי' שלא ליפול על פניהם בערבית. ואת' תלמידי כבר קבלת שמץ מנהו שלא ליפול על אפי' בלילה כמו שפירשו המקובלים הטעם האמתי ולחכימ' ברמיזא (שלג) מצוה לקרות ק"ש על מטתו ודי בפרש' ראשונה. ור"ח כתב שצריך לקרות ג"כ פרשת והיה אם שמוע דכתיב בה בשכבך ובקומך:

(שלד) נשאל גדול הדור מוהר"ר יעקב מולן. איך המנהג בקדיש יתום אם יושבי העיר יכולין לעכב על הנכרים שבאו חוץ לעיר לומר קדיש יתום. אם לא וגם הטעם למה נקרא קדיש יתום ולמה הקטנים אומרים זה הקדיש הואיל והוא דבר שבקדושה והשיב הרב כי יש מנהגים שונים בקהלות אשכנז יש נוהגים שלא לומר החיצון. ויש קהלות נוהגים שיאמר הגר כמו התושב ובמקום דנהוג נהוג אבל במקום דליכא מנהג מצד דינא יכולים התושבים לעכב על החיצונים. מאחר שהם פורעים ההוצאות מהכנס' וכל שאר עולים ומסים כמו מקום בית הכנסת שיש להם בדין. ונקרא זה הקדיש קדיש יתום בשביל שהקטנים שאינם יכולים להתפלל בצבור יכולים לומר קדיש זה כי נתקן בשביל המתים ולכן הקטנים יכולין לאומרו כי איננו חובה כשאר הקדישות של תפלה. ול"נ כי אע"פ שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו מעשה דר' עקיבא מ"מ האבל כשהוא איש טוב לו יותר להתפלל כל התפלה מזה הקדיש כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ואע"פ שאין אבל בב"ה אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחרי פסוקים ואפי' מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו מאחר שנתקן עכ"ל וקצרתי:

(שלה) נשאל גדול מהר"ר ישראל בר פתחיה המכונה ר' אוסרליין על מי שמת לו אביו או אמו באדר ובסוף סיום השנה שמת היתה השנה מעוברת אם יאמר קדיש באדר השני או באדר הראשון והשיב שיש לומר קדיש באדר הראשון כי לדבר זה אין רק שנים עשר חדש כמו שאמרו רז"ל פושעי ישראל נדונין בגיהנם שנים עשר חדש ואינו אומר שנה וכ"כ מהר"ם ז"ל עכ"ל:

(שלו) א"ר יוחנן בן דהבא ארבע דברים שאלו מלאכי השרת. חגרין מפני מה הויין מפני שהופכין שלחניהם. פירש שנוהגים כמעשה בהמה פנים כנגד אחור. אבל מ"מ משמש כדרכה. ודוקא דרך אקראי בעלמא:

(שלז) וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה. כמי. שכפאו שד כתב הראב"ד יש מפרשים מגלה טפח פי' שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט ההנאה. והראב"ד פי' מגלה טפח עכשיו מגלה אותה ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך בתשמיש. י"מ מגלה טפח בסינר שהיתה חגורתו סינר שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגור סינר ומכסה טפח מיד כדי למעט בהנאה:

הלכות שבת ועירובין (שלח) כתב הרמב"ם מסופקים בתנור אם דרך להחכירו כמו שדה ומותר או אם דומה למרחץ ואסור והוא הכריע לאסור ואפי' השכירו לשנה אסור. לשון הטורים לבעל התרומה התיר בתנור וברחים כתבו התוס' להתיר שעומדים לאריסות. ורב האי גאון כתב שאם השכירו תנור לשנים הרבה ונתפרסם הדבר מותר וכן נוהגין היתר בבבל. והרא"ש כתב נתברר הדבר בכל גלותינו שכל מי שיש לו מרחץ או תנור אינו שוכר פועלי' לעשות מלאכ' בהם ולוקט הוא הריוח של הרחיצה ושל האפיה אלא משכירו לאחר לשנה א' לחדשים בשכר ידוע ושיטול החוכר כל הריוח שיגיע ממנו ומותר בקבלנות שאין מלאכת העובד כוכבים נקראת על שם הישר' אבל אם היה משכירו לימים אסור לקבל שכר שבת וי"ט לשון הטורים:

(שלט) ועובד כוכבים שתפר בגדיו של ישראל בשבת אסור ללובשן בשבת ולא התירו אלא שתעשה מלאכתו בשבת אבל לא שיהנה ממנו בשבת וכן כתב הר"ר אביגדור ומורי עלה כתב דלא סבירא ליה האי פסקא שיהא אסור ללובשו. וכן מצאתי בשם ה"ר מאיר. משבולי הלקט:

(שמ) נשאל לרש"י מי שיש לו שוורים והשכירה לעובדי כוכבים לחרוש לזמן מה אם יכולין לחרוש בשבת ויש שהיו אוסרין אפי' קבל העובד כוכבים אחריות מיתה וגנבם וגם יוקרא וזולא. ויש מתירין באופן זה ישראל ששכר עובדי כוכבים לבנות לו בית בקבלנות היה מתיר ר"ת שיבנו בשב' ור"י אוסר ואפי' סתם הגוי האבנים בביתו אסור לישראל לשקטן בבנין רבי היה מתיר בתנור שקבלו בשותפות שיקבל יום א' כנגד יום השבת שבטל העובד כוכבים אפי' לא התנו בתחיל' ור"ת אוסר. וכשבנה ר"ת ביתו לא רצה שיבנו לו בשבת וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב המשתתף עם העובדי כוכבי' במלאכה או בסחור' אם התנו וכו'. וכתב הרא"ש ומיהו תנור של עובדי כוכבים שלקח הישראל משכון מן העובדי כוכבים נראה שאין צריך לישראל להתנות כלום כיון שהוא ברשות העובדי כוכבים ושכר העובדי כוכבים הוא רק לישראל ברבית שלו ואין לישראל חלק בגוף