האגור לו

בריה צריך לברוכי. וכן גורס רב האי ויש מפרשים לפי גירסתן לאו דוקא בנו ובן בנו אלא הוא הדין ליוצאי יריכו:

(שיב) ארבעה צריכין להודות וצריך לאודויי בפני עשרה. והתוס' כתבו שצריך עשרה ותרי רבנן מלבד העשרה:

(שיג) נוהגים באשכנז שלא לברך הגומל כשהולכי' מעיר לעיר אלא בהולכי מדברות ומנהג צרפת וגם איטליא לברך כשהולכין מעיר לעיר וראייתם מן הירושלמי דאומר כל הדרכים בחזקת מסוכנים הם אמנם מורי אבי מהר"י לנדא ז"ל נהג שלא לברך. וכן לענין חולה כתב הר"ר יוסף והראב"ד דוקא חולה שנפל למשכב אבל חש בראשו או במעיו א"צ לברך וכ"כ המרדכי וכן הרשב"א בתשובותיו. אבל הרמב"ן כתב דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות וכ"כ הערוך דאפי' חש בראשו צריך לברך וכן נוהגין בספרד:

(שיד) זמן תפלת הדרך עד פרסה אבל מכי עבר פרסה לא שנא במים לא שנא ביבשה הוה מעוות לא יוכל לתקן. ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהיה צריך להתפלל עד פרסה אבל פחות לא יתפלל. מרדכי פרק תפלת השחר (שטו) המתענה בשבת כתב בה"ג שיאמר עננו באלהי נצור וכן נהג מורי:

(שטז) כתבו התוס' על מי שקנה כלים חדשים שמברך שהחיינו דוקא בכלים חדשים וחשובים אבל חלוק או מנעלים או אנפליאות אינו מברך והרא"ש כתב הכל לפי הקנה יש עני שמח בחלוקו יותר מעשיר בבגדים:

(שיז) אין מכבדים בדרכים דוקא שפגעו זה בזה בדרכים אבל מתחלה כשיוצאין יחד בדרך מכבדם בדרכים כדמשמע פ' בהמה קדמיה חמריה דרב. וראבי"ה פי' דבדרך סכנה אין מכבדין מרדכי פ"ק דברכות:

(שיח) נשאל גדול הדור מהרר"י מולן על מי שמברך שהחיינו על הענבים אם חוזר ומברך על יין חדש והשיב דרפיא בידיה פירוש מסופק מאחר דשמעי' דרבא אומר בפ' בתרא דעובדי כוכבים חמרא חדתא בענבים בתר שמא אזלי'. וא"כ יהא חייב לברך שהרי יש להם ב' שמות או דלמא לענין ברכת זמן בתר טעמא אזלי' ומאחר ששמח מתחלה על הענבים אינו שמח יותר על היין חדש עכ"ל ולי המחבר נראה שאין לברך מספק. עוד כתב הרב הנזכר אע"ג דבעל סמ"ק כתב שאם לא ברך זמן על פרי חדש בפעם הראשונה ששוב לא יברך אין נראה לו כמו מאן דנפק ביומי דניסן ורואה אילנות מלבלבי' דאפילו אם לא ברך בראשונה מברך בשניה ה"נ ל"ש עכ"ל:

(שיט) הרואה פרי חדש ונהנה מראייתו מברך שהחיינו ואם אינו נהנה עד אכילתו ממתין עד אכילתו וכן מכל דבר שמתחדש משנה לשנה כמו גדולי קרקע אבל דבר שאינו מתחדש אפי' יש ימים רבים שלא אכל אינו מברך כ"כ רב שרירא גאון וברכ' הגשם אינו נוהג עתה עכ"ל סמ"ק. ובהג"הה סמ"ק וכן משמע קצת בערובין דקאמר רב יהודא אנא אקרא חדתי בריכי' שהחיינו פירוש אראייתן מיהו התם משמע דהוה רשות ולא חובה דומיא דאכילתן ע"כ:

(שכ) כתב הרמב"ם על הים הגדול מל' יום לל' יום מברך בא"י העושה ים הגדול ואיני יודע למה פוסק כיחיד שר"י הוא שאומר שקובע ברכה לעצמו ורבנן פליגי עליה:

הלכות תפלת המנחה (שכא) הרב ר' יהודא כתב בשם ר"י שמותר לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה וכ"פ ר"י א"ז. ור"ת אוסר ונראה שאפי' לר"ת שאוסר דוקא כשקובע עצמו לסעוד אבל אם אוכל כביצה כאדם שאוכל מעט בלי קבע מותר כמו אכילת פירות ורב אלפס כתב דאפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור וכ"כ הרב יונה ומחמיר תבא ע"ב:

(שכב) זמן תפלת המנחה מו' שעות וחצי עד הלילה לדברי חכמים. ור"י עד פלג המנחה שהוא י"א שעות פחות רביעית שהוא א' שעה ורביע קודם הלילה ולא אפסוק הלכתא כחד מנייהו ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מנייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה עד הלילה כיון דאחשוב אותו יום לענין תפלת המנחה שוב אינו יכול לעשותו לילה לענין ערבית וכן אם היה עושה כר' יהודה והתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה עכ"ל הטורי':

(שכג) דעבד כמר עבד אהא סמכי' שלפעמים אנו מתפללין תפלת המנחה אחר פלג המנחה כרבנן ולפעמים אנו מתפללין תפלת ערבית מיד אחר פלג המנחה כר' יהודה דאמר מפלג המנחה ואילך לילה הוא ויש מהנדזין בדבר משום דנראה כתרי חומרי דסתרן אהדדי מרדכי פ"ד:

(שכד) הלכה מתפלל מנחה ואחר כן של מוספין מכאן יש להזהר ביה"כ להתפלל תפלת מוספין קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאם לא כן היו צריכים להתפלל תפלת המנחה קודם. וכ"כ ר' ישעיה ור' יהודה מפרי"ז מ"מ העול' נוהג שלא להקפיד. והר"ר אליאב יישב המנהג והאריך עיין בהגה' סמ"ק. ומיהו אם איחר אחר ו' שעות ומחצ' בזה אומר הירושלמי אם יש שהות להתפלל שתיהן תפלת המוספין קודמת