האגור לה

שוות ר' יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות וא' נפטר בברכת חברו מין ז' עדיף אבל אם אין ברכותיהן שוות וצריך לברך על שניהם על איזה מהן שירצה יברך תחלה ואח"כ יברך על השניה אפי' אם היה האחד מהן חביב יכול לברך על האחד תחלה. לה"ט והר"ר ישעיה והר' שמואל בר חפני גאון פסקו כר' יהודה. ורב שמואל בן חפני כתב כבר הודיענו ה' ברכות הן לפני המאכל ומקצתן מוקדמות לקצתן בהזדמן כולן לפניו. ברכת המוציא קודם לברכת בורא מ"מ. בורא מיני מזונות קודמת לפרי העץ. ופרי העץ קודמת לפרי האדמה והאדמה קודמת לשהכל משב"הל. ורב האי גאון ורש"י פסקו הלכה כרבנן. אבל ה"ג פסקו דבכל פעם ב"פ העץ קודם לברכת האדמה וכן פסק רא"ם בספר יראים מרדכי. ובסמ"ק כתב בשאין ברכותיהן שוות צריך להקדים החביב. והרא"ש כתב כסברא ראשונה מלה"ט מספר א"ז כל היכא שאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה וכגון שאין אחד מהן עיקר. אבל אם היה אחד מהן עיקר שבשבילו מתחיל האכילה מברך על עיקר כדתניא היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופטור על הזית בד"א בזמן שהיה הצנון עיקר וחביב. אבל אם הצנון עיקר ולא חביב מברך על הזית וחוזר ומברך על הצנון ואפושי בברכות עדיף דאין להפקיע הברכות כל כי האי גוונא עכ''ל:

(רצט) ראיתי כתוב שברכת ב"פ העץ קודמת לברכת ב"פ האדמה אבל הרא"ש כתב שהן שוות ועל אי זה מהן שירצה יברך תחלה:

(ש) ירושלמי פת נקיה טמא ופת קיבר טהור מברך על אי זה מהם שירצה ואם פת אינו יהודי נקי וחביב ושל ישר' אינו חביב על איזה שירצה יברך אם אינו נזהר מפת של עובדי כוכבים. אבל השר מקוצי צוה לסלק הפת לבן של עובדי כוכבים מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא מרדכי ברכות:

(שא) כתוב בסמ"ק אם יש בני אדם שישבו או הסיבו יחד על היין בזמן הזה כל אחד מברך לעצמו שאין אנו רגילין עתה לקבוע עצמינו על היין. ונ"ל שאין חלוק האידנא בין מעיקרא. מרדכי:

(שב) אמר רב כל ברכה שאין בו הזכרת השם אינו ברכה. ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בו הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ר"י נסתפק אם הלכה כר' יוחנן ונפקא מינה אם דילג מלכות והזכיר השם שלא יחזור ויברך דשמא הלכה כרב אבל רב האי גאון והרמב"ם פסקו כרבי יוחנן וכן ר"י א"ז וכן שבה"ל:

(שג) תניא אחר הכל עונין אמן חוץ מאחר תינוקות של בית רבן והני מילי בעידנא דגמרי אבל בעידנא דמפטרי נפשייהו עונין י"א דמפטרי נפשייהו עונין אחרי שלמדו אומרים קדיש והראב"ד פירש בשעה שאכלו מברכין לפטור עצמן ורש"י פי' בעידנא שאומרי' הפטר' ומברכין בתורה ובנביאים:

(שד) המור י"א שהוא זיעת חיה והנכון שהוא דם שמתקבץ ומתיבש בחטוטר' של חיה בצואר' ונעשה ממנו המור והרמב"ם היה אוסר לאוכלו משום חשש דם. והרב ר' יונה מצדד להיתר דפירשא בעלמא הוא והרא"ש כתב על דבריו. ובאתרוג של מצוה כתב ראבי"ה המריח בו מברך והרב שמחה כתב שאין מברך והדבר נכון:

(שה) על מושקט"א המריח כתב מהר"ם מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות וכ"כ על ריח קנה וקנמון וכיוצא בהן מברך בורא עצי בשמים והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות לה"ט. והר"ר מקוצי היה אומר בורא מיני בשמים. מרדכי. ואני המחבר אומר מאחר שהם חולקין בלשון הברכה נר' לפסוק כדברי הרב ר' משה מקוצי שהכל נכלל במיני בשמים:

(שו) כתב הראב"ד ורדים מברך עליהם ברוך נתן ריח טוב בפירות וכן דעתי נוטה לפי שנאכלים במרקחות מתשובתהרשב"א:

(שז) כשיתא פי' בערוך כשיתא עיקרו שמן זית ומערבי' בו כמה מיני בשמים ואם סננו אתו ואין בו כלום מן הבשמים יש אומרים שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב וי"א שאין מברכין עליו כלל דהוי כריח שאין לו עיקר והרא"ש כתב על כולם בורא עצי בשמים ולא חלק:

(שח) רב עמרם כתב היו לפניו שלש מיני בשמים ועצי בשמים ועשבי בשמים צריך לברך על כל אחת ברכה בפני עצמו. ויראה שאם היו לפניו אלו ג' מינין כיון שברך בורא מיני בשמים פוטר הכל שכולן מיני בשמים הן. אבל אם עצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד וכן יראה מדעת הרמב"ם לה"ט:

(שט) הביאו לפניו בסוף הסעודה שמן כבוש דלעיל לסוך בו ידיו להעביר זוהמת האוכלין והדס להריח בו מברך על השמן וחוזר ומברך על ההדס. ור"ת כתב דמברך על ההדס. ופוטר את השמן מספר א''ז:

(שי) כתב הרמב"ם המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך לפי שאינו עיקר אלא להריח ואין נראה:

(שיא) הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל וכו' כל הברכות האלו צריכות שם ומלכות. וכ"כ הר"ר ישעיה וכן השר מקוצי לאפוקי מהראב"ד שכתב שא"צ שם ומלכות וכתב הראב"ד שאין חובה לברך על הנס אלא בפעם הראשונה ומכאן ואילך רשות והרא"ש כתב דמל' לל' יום ואז חובה בפעם הראשונה ומסיקנא אניסא דיחיד איהו לבדו בעי לברוכי. ורב אלפס גורס אניסא דיחיד איהו ובריה ובר