האגור לג

שהכל נהיה בדברו. וכיון שהגיע למלך העולם נזכר שהוא יין ואומר בפה"ג לקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה. ור"י פסק לחומרא שמחזירים אותו. ומיהו אומר הרב מאיבר"א דאם היה יודע בטוב מהו כגון שהיה יודע שהוא יין ונטעה בדבורו ואמר בורא פרי העץ תחת פרי הגפן דבתוך כדי דבור יכול לחזור בו ויצא אחר שהיה יודע בטוב שהוא יין מרדכי פ"ק דברכות:

(רסח) שמן זית מברכין עליו בפ"ה ומוקי ליה בחושש בגרונו והר' יוסף פי' לאו דוקא חושש בגרונו ה"ה נמי אם נתן שמן הרבה לתוך אנגרון מברך עליו בפ"ה שהרי נהנה ממנו ובה"ג כתבו שאין לברך עליו אא"כ כייב ליה חנכי פי' כואבים לו השנים דמתכוון לרפואה ונהנה מיניה. וכ"כ מהר"ם. וכ"כ הרמב"ם אם שתה אותו לבדו או שלא חשש בגרונו מברך עליו שהכל. ואינו נראה מה שכתב הרמב"ם שאם שתהו לבדו שיברך עליו שהכל דקאמר בגמרא אי דשתייה בעיניה אזוקי מזיק ליה פי' ולא יברך כלל לה"ט. ונראין הדברים אם שותה אדם משקה לרפואה אם המשקים רעים דלית ליה הנאה לא בריך ואי אית ליה הנאה מיניה לבד הרפואה חייב מרדכי פ"ו דברכות:

(רסט) השיב גדול הדור מהרר"י מולן על יין מזוג לענין בפה"ג אע"ג דבעלמא פסק ר"ת דטעם כעקר דאוריי' אפי' לקולא מ"מ לענין ברכה הוכיח ר"ת בחולין דחד בשיתא בטיל דלא חשיב טעמא לענין ברכה ואי הוה יותר מחד בשיתא הולכין אחר הטעם אי רגילי אנשי למשתיה במקום יין מברך ע"כ:

(רע) על הקפריסין שהן גדילין על הצלף. ה"ג ורב אלפס כתבו שמברכין בפ"ה. והראב"ד כתב בורא פרי העץ. וכן הרא"ש וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מברכין עלייהו ב"פ האדמה לה"ט:

(רעא) מסמר של גרופלי אין מברכין עליו ביבש אבל עץ קנמון מברכין עליו ב"פ האדמה ועל הצוקרו ואגוז מוסקט ב"פ העץ מרדכי ברכות:

(רעב) על הצוקרו כתב בה"ג בורא פרי העץ ולולי הקבלה היה נראה בורא פרי האדמה סמ"ק:

(רעג) על פלפל וזנגביל יבשים אין מברכין עליהם. וי"א בזנגביל הלח ב"פ האדמה. וכ"כ ה"ג:

(רעד) דבש שזב מהתמרים שהכל ודוקא שערב עמו מים אבל אם הוא בעין ב"פ העץ. והר"ר אפרים לא חלק. והרמב"ם כתב דבש תמרים שהכל לה"ט. דובשא דתמרים מברכין עליה שהכל וכגון שנתנו בו מים ומיהו בלבדו מברכין ב"פ העץ. וה"ג ור"י ז"ל כתבו דאפילו לבדו מברכין עליהן שהכל. עכ"ל ר"י א"ז:

(רעה) סופי ענבים שאינן מתבשלי' לעולם משקין היוצא מהם כשאר מי פירות ומהר"ם כתב מברכים עליהם. ועל היוצא ממנו שהכל ונ"ל שמברכין עליו ב"פ העץ כמו על הבוסר:

(רעו) אם בשל פרי ויצא טעם הפרי במים כתב הרשב"א שמברכין עליו שהכל והרא"ש פיר' שמברכין עליו ב"פ העץ. ואני המחבר קבלתי מרבותי שבכל מקום שמחלוקת יש בברכות הלך אחר המקל מאחר שעל הכל שאמר שהכל נהיה בדברו יצא:

(רעז) רב אלפס כתב שאחר מים מברכים והר"ר יהודה או' שאין מברכין. א"ז:

(רעח) בני חוצה לארץ חותמין על הארץ ועל הפירות ובני א"י על הארץ ועל פירותיה. ועל היין חותמים על הארץ ועל פרי הגפן ודלא כאות' שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן לה"ט נוסחא דראבי"ה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה תורת חיים ומזון שהוצאתנו מארץ מצרים רחם ה' על וגומר מרדכי. ורבינו ישעיה כתבו חותמין על הארץ ועל פרי הגפן אחר היין. ור"ח חותם על כולם על הארץ ועל הפרי וכן רב אלפס וכן ר"י א"ז. ורש"י כתב על הפירות על הארץ ועל פרי העץ על היין על הארץ ועל פרי הגפן. והנכון כדברי רבינו ישעיה ור"ח. משבה"ל. ורב האי גאון כתב מי שאוכל מזונות ותמרים ורימונים ושתה יין צריך לברך ג' ברכות בברכה אחרונה וא"ת יברך ברכה אחת ויסיים בשלשתן הלכה רווחא היא דאין חותמין בשתים. וכן מצאתי בשם מהר"ם אך ר"ח כתב דמברך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פ"ה ועל תנובת השדה וחותם על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פ"ה כי הארץ מוצאת הכל וכ"כ ר"י א"ז משבה"ל:

(רעט) מהר"ם כתב ערמונים וחבושים כיון שאין דרכן לאוכלן חיין כשהן חיים שהכל מבושלין בורא פרי העץ וכ"כ ר"י א"ז. וכ"כ המרדכי. וערמונים וחבושים שלנו אינן כן אלא ראוים חיים ומבושלים:

(רפ) אגוז המטוגן בדבש ב"פ העץ. וכן השיב רש"י וה"ר ישעיה וכן ר"י א"ז. וכן על צוקארו כתב ר"י א"ז שמברכין עליו ב"פ העץ. וי"א כיון שאם בשלם בלי דבש משתנים לגריעותא אם כן הוי דבש עיקר ומברכין עליהן שהכל ולא נהירא. ולי המחוקק נראה שזה עיקר וראוי לברך עליהם שהכל:

(רפא) על יין מבושל כתב בעל הדברות בשם ר' אבן גיאת שאין מברכין עליו בפה"ג אפי' נתבשל מעט וכן מצאתי שהשיב ר"י הגדול להר"ר יקותיאל דמברכין עליו שהכל וכן השיב רב פלטוי. ור' ישעיה כתב דמברכין עליו בפה"ג. כדאיתא בירושלמי שיוצאין בו חובת ארבע כוסות והרבה ראיות אחרות.