האגור לב

היה אומר הר' יוסף שאין מחזירין אם פתח בהטוב והמטיב ואף ע"ג דהשתא לא סגי דלא אכל וכתב אחי הר"י צריך עיון בסעודה ג' אם לא הזכיר של שבת אם מחזירין אותו. לדעת ר"ת שאומר שיוצא במיני תרגימה בלי פת ודאי אין מחזירין אותו. ולדברי המפרשים שצריך פת דילפינן מדכתיב ג' פעמים היום גבי מן שהוא במקום פת לדידהו מחזירין אותו ע"כ:

(רנו) רב יהודאי גאון כתב ורב האי גאון שלאחר אכילת פירות וכיוצא בו צריך לענות אמן אחר ברכתו האחרונה מאחר שהוא סוף ברכה. והרמב"ם כתב שאין לענות אמן אחר סוף ברכה אלא כשהוא מברך שתי ברכות או יותר זו אחר זו:

(רנז) והוא דעונה אמן בבונה ירושלם כתב בה"ג וכן פירש ר"ח ורש"י דהוא הדין אחר סיום כל הברכות כמו בסוף י"ח וסוף ישתבח וסוף ברכות דק"ש שחרית וערבית וסוף ברכות די"ח וסוף יהללוך דהלל. אבל מ"מ לא נהגו העולם לומר אמן אלא אחר בונה ירושלי' דברכת המזון כמו שמפורש בתלמוד מרדכי פ"ח דברכות:

(רנח) בעל ה"ג כתב שאין לומר בברכת אבלים בברכ' המזון ולוקח נפשות במשפט משום דאיתא פ"ק דשבת דיש מיתה בלא חטא. והרא"ש כתב שאין למוחקו וכן עמא דבר:

(רנט) להיכן הוא חוזר פי' רב אלפס דמלתא באפיה נפשיה היא ופי' להיכן הוא חוזר לאותו שמברך שאכלנו משלו והם משיבים ברוך שאכלנו וכו' להיכן חוזר רב זביד אומר חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו משלו פעם אחרת. ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו וכו'. וכן הלכת' וכ"כ ה"ג וכן ראבי"ה וכן הגאונים. ור"י פי' דקאי על מי שמפסיק לשנים. ואומר עד היכן ברכת הזימון שאומר עמהם רב נחמן אומר עד נברך עד ועד בכלל אבל ברכה הזן לא יגמור ורב ששת אמר עד הזן ועד בכלל ואחר סעודתו עד היכן חוזר. ופסק הלכתא למקום שפסק דהיינו ברכת הארץ לדברי ה"ג. ור"י פסק כרב ששת שמפסיקין עד ברכת הזן ולאחר גמר סעודתו מתחיל בברכת הארץ דהיינו למקום שפסק וא"צ זימון אבל רש"י פי' בריש שמעתין עד היכן ברכת הזימון שצריכין להיות ג' וכשהם שנים לא יאמרוהו ובסוף שמעתין פירש עד היכן הוא חוזר מי שנצטרף לזימון דאמרי' לעיל אליבא דרב ששת בברכת הזימון עד הזן להיכן חוזר לאחר גמר סעודתו והוצרך זה להפסיק אכילתו עד שגמר זה שמברך ברכת הזן וחוזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו וקאמר חוזר לראש. לתחל' הזן שהרי נתחייב בזימון שהרי מתחילה הוקב' לג' ורבנן אמרי למקום שפסק לברכ' הארץ כשאר יחיד ומשמע מתוך פירושו שהיחיד אין לומר בשום פנים ברכת הזן ופי' דחוק הוא והוקשה עליו מהא דקיימא לן דג' ברכות דאורייתא ומעשים בכל יום דלא עבדינן הכי. מרדכי פ"ג שאכלו. ור' ישעיה כתב הא דאמרינן שחוזר למקום שפסק הוא שלא אכל פת אלא מיני פרפרת. אבל ודאי אם אכל פת צריך לברך על הפת שחזר ואכל. משבה"ל ומדברי הרא"ש למדנו לענין ג' שמפסיקין לשבעה שאין מפסיקין אלא עד שיאמר נברך וכו':

(רס) המפסיק לשנים יפסיק עד שיגמר מברך הזן וכשיגמור סעודתו יתחיל בא"י הזן. מספר א"ז:

(רסא) ויברך אחר ברכת הכוס בורא פרי הגפן ברכה אחת מעין ג'. לאפוקי מה"ג שכתבו שאין לברך אחר כוס של ברכת המזון וכ"כ המרדכי:

(רסב) כתב ה"ר יונה הא דאמרינן שלשה שאכלו אין רשאין לחלק דוקא כשקבעו עצמן ביחד בתחלת הברכה מהמוציא. והרא"ש כתב אע"פ שלא קבעו עצמו בתחלה. ורב אלפס גורס ג' שישבו לאכול אע"פ שכל אחד אוכל מככרו אין רשאין לחלק לה"ט:

(רסג) שנים שאכלו מצוה לחלק ולברך כל אחד ואחד בפני עצמו. פירש"י בין ברכת המזון בין ברכת המוציא וכן רבינו שמחה אבל ר"י פי' דוקא בברכת המזון אבל בברכה הראשונה כל אחד מוציא חברו. הר"ר יוסף פי' בשם רשב"ם דיוצא כל אחד בברכת חברו מרדכי:

(רסד) אכל טבל אין מזמנין עליו. כתב הרמב"ם שאין מברכים עליו לא בתחלה ולא בסוף וכן על כל דבר של איסור. והראב"ד השיג עליו וכתב שלא אמרו אין מזמנים עליו אלא לומר שאין לו קביעות כיון שאוכלין דבר של איסור והוא כענין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל למה לא יברכו עליו לבסוף מאחר שנהנה. מהר"ם היה אומר נודך ולא נודה לך ה' אלהינו ולא נהגו כן דכתיב נודה לך ונספר תהלתך ונהגו לומר על שהנחלת לאבותינו ברית תורת חיים ומזון. והרא"ש לא אמרו. וכן ר"י:

(רסה) גרסינן בירושלמי א"ר יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני. ור' יהושע לוי היה ונראה לכאורה שיש דין קדימה ללוי לברך לפני ישראל במקום שאין כהן. ומהר"ם כתב שאין לו דין קדימה:

הלכות ברכות הפירות (רסו) על הגרעינין או הפירות כתב הר"ר יונה שמברכין עליו בורא פרי העץ וכ"כ הרא"ש ובלבד שלא יהיו מרים וכ"מ המרדכי וכן ר"י א"ז. והרשב"א כתב שאין מברכין עליהם בורא פרי העץ:

(רסו) פתח בדשכרא וסיים בדחמרא פתח ואמר בא"י כדי לגמור