האגור ל

שלנו א"צ מזיגה ורב אלפס פי' שמניחו חי עד ברכת הארץ ורש"י פי' חי שנותנו בכוס של ברכה חי ואח"כ מוזגו לאפוקי שלא ימזגנו בכלי אחר ויתננו בכוס של ברכה אי נמי מוציאו מן החבית לשם ברכה פריס"קו בלע"ז. ויש מפרשים על הכלי שיהא שלם וטוב לצאת כל הפירושים לה"ט:

(רלט) כתבו הגאונים הא דא"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבע ולא מצריך עיטוף ליתא אלא כרב פפא ורב ששת דבתראי נינהו ועבדי עובדא והרמב"ם ז"ל לא הזכיר ד' של ר' יוחנן והתוס' כתבו מנינא לר"י לא אתא למעוטי אלא עטור ועטוף אבל בנתינ' לימין מודה דהא אמר ר"י ראשונים שאלו מהו שמאל שתסייע לימין ומסתמ' גם במגביהו טפח מדדריש ממקרא שאו ידיכם קודש וכן נותן עיניו בו מסתברא כדי שלא יסיח דעתו וכן רב נחמן הי' רגיל לשלחו לאשתו ובכל הנך רגילין האידנא ובפריסת סודר שלא יברך בגלוי הראש ואין חסר אלא עיטור:

(רמ) נשים חייבות בברכת זימון פירש הראב"ד שחייבים מן התורה ולדבריו מוציאין אחרים אפי' אם אכל שיעור דאוריית'. אבל התוס' כתבו הך בעיא דנשים מברכת דאוריית' לא אפשוט הלכך מוציאין אחרים וההיא דאשה מברכת לבעלה מיירי באוכל שיעור דרבנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהוא ספק אם חייבות מן התורה. נראה לר"י דנשים יוצאות בזמון שלנו אע"פ שאין מבינין לשון הקודש וכן סובר ר"ת ויש לדחות ראיית' ובנות הר"ר אברהם מאורלי"נש חמיו של ר"י היו מזמנות לעצמן על פי אביהם ומיהו לא נהגו העול' כן. ורבי' שמחה עשה הלכה למעשה לצרף אשה לעשרה מרדכי פ"ח דברכו'. ואני המחבר לא ראיתי מעולם נוהגים כך ולא שמעתי מקום שנוהגין כן (רמא) כתב רש"י אע"פ שמי שאכל כזית דגן אינו חייב אלא מדרבנן מוצא אפי' מי שחייב מן התור' וכן פי' הר"ר ישעיה ז"ל וכל מי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים או שלא הזכיר מה שהזכירו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו. כתב אחי הר"ר יחיאל מסופק אני' בהא דאמרי' לא יצא ידי חובתו אם לעכוב' קאמר או למצוה קאמר ע"כ. ולא נהירא כיון דברכת המזון דאוריית' לעכוב' קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש ראיתי בסמ"ק שכתב בשם ר"י מי שלא אכל יכול להוציא מי שאכל ולא נהירא דאמרי' ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית ובירו' מסמיך אקראי ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן אומר ר"ת וכן ה"ג ומיימוני דכזית וכביצה הם מדרבנן. ולכן פירש ב"י דיכול להוציא אפי' מי שלא אכל כלל דכל ישראל נעשו ערבים זה לזה. והא דבעי' הכא כזית משום דבעינן למימר שאכלנו משלו ורא"ם בספר יראים כתב דכזית וכביצה דאורייתא במרדכי פ"ז דברכות:

(רמב) ואכילה בכזית אומר ר"י דהלכה כר"מ דאמר בכזית ואינו מוציא ידי רבים עד שיאכל כזית דגן וכ"פ ר"ח ושאלתות וה"ג כתב רא"ם בספר יראים כיון דקיי"ל כר"מ דאמר ושבעת זה שתייה א"כ לא מחויב מדאוריית' אלא א"כ שתה והלכך מי שאכל ולא שתה לא מוציא מי שאכל ושתה דלא אתי דרבנן ומפיק דאוריית' משבולי הלקט:

(רמג) ומפרש אחד מצאתי אפי' אם הזהיר מפת של אינם יהודים היה כהן והיה אוכל חלות או תרומות ושאינו נזהר היה אוכל פת של עובדי כוכבים שאין א' יכול לאכול פת עם חבירו אפ"ה מצטרפין לזמון לפי שאם יזדמן להם בסעודתן פת חולין של ישראל שניהם יכולין לאכול יחד שבולי הלקט:

(רמד) אכל טבל אין מזמנין עליו. כתב הרמב"ם שאין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וכן על כל דבר של אסור. והראב"ד השיג עליו וכתב כי שלא אמר אין מזמנין עליו אלא לומר שאין לו קביעות כיון שאוכלין דבר של אסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזמון אבל למה לא יברכו עליו לבסוף מאח' שנהנה. וכ"כ הרא"ש לה"ט:

(רמה) ולענין שעור לברך ברכה אחרונה ורבי' יצחק היה מסופק אם הוא בכזית או בכביצ' או ברביעית. והר"ר אביגדור כהן כתב שאם שתה פחות מרביעית אין מברכין אחריו מעין שלש אלא בורא נפשות רבות וכ"כ רב אלפס קיימ' לן כל לאחריו ולא כלום מברך בור' נפשות רבות:

(רמו) יש מפרשי' דברכה מעין שלש טעונה כוס וא"כ אין לדבר סוף כי אחרי ששת' צריך לברך וא"כ צריך ג"כ כוס ומפרשים דלא ישתה מכוס של ברכה אלא פחות מרביעית דאז א"צ לברך אחריו מעין שלשוהר"ר אביגדור כהן השיב עליהן ור' יצחק צרפתי כתב נראה שיש להחמיר ולברך אחריו אפי' שתה פחות ממלא לוגמא והוא ששתה ד' חומשי ביצה כדאמרינן בערבי פסחים והוא דשתה רובא דכסא. משבה"ל:

(רמז) אמר רב יודא בר שילת אמר רב תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרף. כתב רב האי גאון ור"ת ורא"ם ור' ישעיה דוקא לעשרה אבל לשלשה לא. משבה"ל. וכ"כ רב אלפס דוקא לאצטרופי לעשרה אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכלו כזית דגן. והר"ר יונה והרא"ש סברי דמצטרפין אבל לא שנים לאחד ע"י דגן. כתב בה"ג אכל כזית דגן אינו מוציא אלא אותם שאכלו שיעור דרבנן אבל לא אותה שאכלו כדי שביע' והר"ר יונה כתב שמוציא את כולם. וכ"כ ר"י א"ז:

(רמח) ששה אוכלין וארבעה מצרפין אפי' בירק וכן לשלשה מספר א"ז. כתב מהר"ם שנים שאכלו דגן ואחד ירק מצטרף וכ"פ