האגור כט

ישנים מברך הטוב והמטיב וזהו שהאחרון משובח מן הראשון כך פי' רשב"ם. וה"ג ור"ת אומר אפי' גרוע מן הראשון ובלבד שלא יהא גרוע הרבה יותר ממנו מספר א"ז:

רלא) כתב הרא"ש פירות הבאים בתוך הסעודה ולא קבע סעודתו עלייהו אם אוכל מהם מעט בלי פת צריך לברך לפניהם ע"כ כתבו רברבתא ג' ברכת המזון פוטרין ברכה אחת מעין ג' ולא בעי לברוכי לאח' ברכה היין מעין ג' קוד' שיברך ברכת המזון [וכ"כ רשב"ם וה"ג ורב עמרם גאון. אבל רש"י ורבינו ישעיה כתבו שצריך לברך משה"ל:

(רלב) בזמן הזה אין אנו מושכי' ידינו מן הפת עד ברכת המזון. א"כ אפי' מה שאוכלין לבסוף כמו פירות או שום דבר טעון ברכה לפניו ולא לאחריו. וקיימא לן כדפסי' רב פפא. ודייסא בתוך הסעודה הוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה ולא כרש"י שפי' שטעונים ברכה לפניהם. ויש להסתפק אם אדם אוכל בתחלת הסעודה פת ופירות והם עיקר סעודתו אם יברך עליהם אם לאו. וירא שמים האוכל פירות בסעודה יאכל מהם קצת תחלה בלי פת ומברך עליהם. מרדכי פ' כיצד מברכין. וכן נהג אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל:

(רלג) בני חבורה שהיו מסובי' ויצאו ממסובתן לבה"כ או לבית המדרש אם מסובת' היה על דבר שצריך ברכ' אחריהן במקומן דהיינו לדעת רשב"ם כל ז' המינין ולרבינו יצחק דוקא מין דגן לרשב"ם א"צ לברך כששינוי מקומן ולרב אלפס צריך לברך אא"כ הניחו שם מקצת החברים והרא"ש הסכים לדברי הרשב"ם והר"י לענין הדברים הטעונין ברכה כמו פת ומין דגן דוקא אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לברך במקום הראשון ברכת המזון. ע"כ סמ"ק. וז"ל ההגהות ופוק חזי מאי עמא דבר. המהלכין בדרך כשאוכלין והולכין דרך פרסה. או יותר ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואינן חוזרין וכ"פ בספר התרומה. וכמדומה שראיתי בשיטת ר"ח שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון ומיהו בפי' רשב"ם משמע דאינו מברך כי אם ברכה אחת על שתיהם ובמקום שני וכן עיקר עכ"ל. כתב הר"ר יום טוב בר' יהודה אדם שנזכר בתוך הסעוד' שלא התפלל ועמד והתפלל כשהוא חוזר צריך נ"י ולברך ברכת המוציא הואיל וצלויי ומיכל בהדי הדדי לא אפשר כדאית' בפ' כסוי הדם וה"ר יונה אומר שא"צ:

(רלד) גמר סעודתו ונטל מים אחרונים אסור לאכול פירש רש"י שיברך ברכת המזון ולא נהירא אלא אסור לאכול ולשתות עד שיברך עליו תחלה ל' הטור וכ"כ ר"ח. מרדכי כתב הרא"ש אנו שאוכלין כולם על שולחן א' אין נכון להסיר המפה והשלחן והלחם עד אחר ברכת המזון. ויש נוהגים שלוקחים כל הלחם והמפה ומשימין לפני המברך לה"ט. ועמא דבר שלא להסיר המפה. ומורי אבי ז"ל הניח פת לחם תמיד על השלחן עד לאחר ברכה:

(רלה) מים אחרוני' כתב הרמ"ה שאין מברכין עליהן וקצת הגאונים כתבו שמברכין על רחיצת ידים וכ"כ רא"ם בס' יראים אפי' בזמן הזה וכן שמע משמו של הר"ר יצחק בן מלכי צדק ואין נראה לר' אבי"ה. והר"ר משה הכהן היה אומר דיחיד ודאי אין לו לברך על מים אחרונים אבל בברכת המזון מברכין עליהן כדאמרי' בפרקין מרדכי פ"ק דברכות ומצאתי בשם הר"ר שמואל ב"ר אהרן הכהן בשם הר"ר משה ממגנצא דשאר המסובין אין צריכין לברך אלא המברך צריך ליטול ידיו ולברך לפי שהידים מזוהמות פסולין לברכה וכ"כ רב האי גאון. ורב עמרם כתב שלא לברך על מים אחרונים וכ"כ רב אחא משבתא וכן התוספות ובפרט בזמן הזה שאין מלח סדומי' מצוי בינינו וכן רבינו קלונימוס והראב"ד הכריע שאם אכל תבשיל שמזהים הידים מברך על רחיצת ידים. אבל אם אכל פת חרבה שאינו נוטל אל מלח סדומית אין מברך. ור"י לא נטל ידיו באחרונה. וכ"כ רבינו קלונימוס א"ז:

הלכות ברכת המזון (רלו) כוס פגום פי' רשב"ם לכתחלה לא יברך עליו אבל מי שאין לו אלא כוס פגום יכול לקדש עליו ורבינו יואל כתב אפי' בדיעבד שאין לו אחר אינו מברך. ומהר"ם היה נוהג לברך עליו בשעת הדחק וכן ר"י א"ז. ועוד כתב מהר"ם שאין מחזיר יין של כוס פגום לתוך הקנקן שאין לחוש כלל מלברך עליו משום דקמא קמא בטל ויש נוהגים להוסיף על כוס פגום מעט יין ולתקנו בכך וכן יש בירושלמי וכן מנהג אשכנז אבל הצרפתים נוהגים שכל כוס ששתה ממנו מחזיקין אותו בפגום אם לא יערה אותו לחוץ כל מה שבתוכו וימזוג יין אחר לקידוש וכן לברכת המזון. מרדכי פ"ט דברכות. וי"א שאפי' ע"י מים שמוסיפין בו מתקנו ויש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרין שמתקנין אותו בכך ומנהג שטות הוא ואין לו סמוך וראי':

(רלו) חד עבד בשוגג כו' ר"י פי' דוקא בפת צריך לחזור למקומו ורשב"ם פי' בערבי פסחים דבכל ז' המינין צריך לחזור למקומו ולברך:

(רלח) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה. חי פי' חי ממש בלי מזיגה. ופירש ר"ת חי מזוג ולא מזוג שמזגו קצת וכשמגיע לברכת הארץ מזגו כראוי על חד תלת מים ויין