האגור כח

ודוחן בתחל' במ"מ ואחרי' בורא נפשות רבות:

(רכ) דבר שבלילתו רכה אם אפאו באלפ' בלי משקה לריש לקיש לא הוי לחם. ולר' יוחנן הוי לחם. ופסק ר"ח כריש לקיש ור"י והרא"ש פסקו כר"י:

(רכא) כתב הרא"ש יש מתירין להשתמש בפת לעשות ממנו כף כשאוכל הפת אחרי כן וכן סבר שמואל אבל במסכת סופרים אוסר. ואני ראיתי גדולים שהיו אוכלין בכל פעם ממנו מן הפת עם הדייסא וקיימא לן כשמואל עכ"ל הרא"ש. לא יאכל דייסא בפת במקום הכף אי לא דקים ליה בנפשיה שלאחר שאכל הדייסא יאכל הפת שאכל בו הדייסא מספר א"ז:

(רכב) אין סומכין את הקערה בפת כך פי' ר"ח ופסק רבינו יצחק כשמואל דאמר עושה אדם כל צרכו בפת וראיה מפ' במה טומנין. מרדכיפ"ט דברכות:

(רכג) כתב בהלכות גדולות האוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד ע"י קנוח והדחה והאוכל גבינה מותר לאכול בשר מיד אפי' בלי קנוח והדחה. והרא"ש כתב שלא נהגו העולם כן אלא נוהגים שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו הוא בשר עוף ואין לשנות המנהג. הלכך אין לאכול גבינ' אחר בשר אפי' אחר בשר עוף עד שהייה כשיעור מסעודת הבקר עד זמן סעודת הערב. ל"הט. המנהג אשר ראיתי אני המחבר מן המורים ששוהין כמו שש שעות. וכן נוהגין בעלי נפש מאשכנז ובשר אחר גבינה מותר מיד בקנוח והדחת פיו ונטילת ידיו וכן המנהג:

(רכד) בסמ"ג כתב בשם ר"ת ובשם ר"י דמי' שבתוך הסעודה שאין לברך עליהם. לה"ט וכן נוהגין בצרפת משב"הל וכ"כ ר' יהודה מפרי"ז בשם ר"י מדניפר"יש שאין לברך על המים. ומה שנמצא כתוב במחזורים וגם בה"ג שיש לברך על המים אינו אמת. אבל רש"י כתב שצריך לברך על כל פעם אבל לא שאר משקין עכ"ל המרדכי ורבי' יוסף כתבו דשאר משקין פשיטא ליה דלאו פת פוטרתן ולא פריך מיין דחשיב' ליה ומי שמברך על המים יש לו לברך כל פעם ופעם דנמלך הוא. ובה"ג פסק דמאן דשתי מיא תוך הסעודה מברך זמנא קמייתא ותו לא מרדכי פ"ז דברכות. והרא"ש כתב שיש לברך על כל פעם ופעם דנמלך הוא ולא מסתבר לי כלל. והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטיל' במקום אכילתו ויברך על המים על מנת לשתות תוך סעודתו ע"כ לה"ט העולם נהגו לברך על כל משקים. הבאים תוך הסעודה ונראה שצריך לברך על כל פעם ופעם והנוהג כדברי ר"ת ור"י ואינו מברך על שום משקה בתוך הסעודה כי אם על היין לבדו לא הפסיד ונוהג בטו' מספר א"ז:

(רכה) יין שבתוך הסעוד' כל אחד מברך לעצמו אפי' הסבו יחד וכתב הרא"ש מטעם זה. י"א אם המברך אמר סברי מורי והם מפנים את בית הבליעה כדי לשמוע שפיר דמי לה"ט. וכ"כ ר''י א"ז. ומיהו לא נהירא האי טעמא אלא הטעם שאינה יכולי' לענות אמן דאין משיחין בסעודה לה"ט. מסקינן בפ' כיצד מברכין בשבתות וימים טובים דאדם קובע סעודתו על היין יין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון אבל בימים אחרים אין פוטר וכ"כ הרב יוסף בכור שור. רבינו יצחק פירש שיין של קידוש והבדלה פוטר מרדכי קטן:

(רכו) ואותם בני אדם שמבדילים על השולחן פסק ר' יוסף דא"צ לחזור ולברך בורא פרי הגפן בתוך הסעודה וכ"ש שביין שלפני הקידוש יצא דחשיב כמו תוך הסעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל הבדלה שייכא שפיר שלא במקום סעודה. מיהו יש מחמירין להבדיל קודם נטילת ידים לאפוקי נפשיה מפלוגתא דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה אחת מעין ג'. ואינו פוטר יין שבתוך הסעודה. מרדכי. פי' כיצד מברכין:

(רכז) ועל היין שלאחר המזון אם הסבו א' מברך לכלן. ולדידן אפי' בלא הסבו ובספר המצות כתב דאין אנו רגילין לקבוע אלא בפת אבל ביין או שאר דבר אין א' פוטר את חבירו. ולא נהירא לה"ט. וכ"כ המרדכי וצריך עיון מהבדלה אם אנו פוטרין זה את זה מהבדלה אחרי שאין אנו מסובין לכן נאה וטוב למי שמבדיל וגם לאחרים מהשומעים שישבו בשעת הבדלה מרדכי ברכות:

(רכח) רש"י כתב שאין מברכין הטוב והמטיב אלא כשיודע שיין השני משובח מן הראשון. והתוס' מפרשים אפי' בסתמא שאין יודע אם הוא משובח מן הראשון אם לאו אלא א"כ היה יודע שהוא גרוע ממנו ל"הט. ובעל הדברות כתב אפילו גרוע ממנו. ור"ח פי' שנוי יין כל שלא שתה הימנו תוך ל' יום מש"הל. ראבי"ה כתב אם הביא לפניו יין גרוע ויין טוב בבת אחת יש לברך על הטוב בפ"הג ויפטור הגרוע ואל יברך על הגרוע כדי שיברך על הטוב הטוב והמטיב כדי להרבות בברכות כי לעולם יש לברך על הטוב תחלה. וי"א שאע"פ שכל אחד מברך על היין לעצמו בברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולם ל"הט. וכן פי' הר"ר יחיאל מפארי"ז וכן רבותינו מאיב"רא היו נוהגים שאחד פוטר את אחרי' לענין הטוב והמטיב שאינו בא אלא לשמחה ומסתברא טעמייהו סמ"ק ואומר רבינו יחיאל כהן דכיון דבתוך הסעודה היא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לענין הטוב והמטיב נמי כל אחד מברך לעצמו הגה"ה סמ"ג:

(רכט) כתב הר"ר פרץ דיין אחד שנתן בשני חביות בתוך מ' יום לבציר חשיב כיין אחד ממש ואינו מברך:

(רל) ועל שנוי יין ששניה' חדשים או שניהם