האגור כז

המוצי' כתב הרמב"ם יברך מספק ונראה שאינה אלא מדרבנן ולא יברך מספק וכ"כ בסמ"ג. כתב הרמב"ם כל הברכות כולן אי יסתפ' אם ברך אם לאו אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים. ונראה דוקא ברכה ראשונה שהיא מדרבנן. אבל אחרונה מעין שלש דאוריית' היא דמסמוך ליה אקראי וכן יראה מדברי הלכות גדולות. אך ברכה מעין שלש יש להסתפ' אם דאוריית' היא אם דרבנן סמ"ק. כל הברכות האילו חוץ מנחם אם נסתפק אם ברך אם לא ברך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהם מדברי סופרים מרדכי:

(ריב) חביצא פי' פירורי לחם הנדבקים יחד ע"י מרק. פי' הר"ר יונה דג' חלוקים יש בו אם יש בהן כזית מברכין עליהן המוצי' וג' ברכות ואם אין בהם כזית אע"פ שיש בהן תורתי' דנהמא אין מברכין עלייהו אלא בורא מיני מזונות דכיון שנתבשל אין חשוב תואר לחם. ואם אינו מבושל אלא שמחובר ע"י דבש מרק אם יש בפרורים כזית מברכין המוצי' אפי' אין בו תואר לחם ואם אין בו כזית אם יש בו תואר לחם מברכין המוצי' ואם לאו בורא מיני מזונות ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורד דק אף ע"פ שאין בו כזית ולא תואר לחם מברכין המוצי' וג' ברכות דכיון שהוא פת בפני עצמו אינו יוצא לעולם מתורת פת:

(ריג) דבר שבלילתו רכה אם אפאו באלפס ובלי משקה לריש לקיש לא הוי לחם ולר' יוחנן הוי לחם ופסק ר"ח כריש לקיש. ור"י והרא"ש פסקו כר' יוחנן:

(ריד) והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן מברכין עלייהו המוציא בקבע סעודתייהו עלייהו פי' ר"י לחמניות אובליא"ש בצק הנילוש בבצים ונאפה בין שני ברזלים ואינו נראה שהרי ר"ת היה רגיל לפסוק שהם לחם גמור וחשובין תחילתן וסופן עסה ויש לפרש דלחמניו' הם ניבלו"ש והם רכים מאד ולישתן רכה ואו' ר"ת שאין מברכין עלייהו המוצי' שהרי תחלתן סופגנין וגם סופן ולא חשיבן עסה דאין להם תוריתא דנהמא ונכון להחמיר שלא לקבוע סעודתו עליהן בלי לחם לפי שדומה שלא די בברכת בורא מ"מ. מיהו אר"י דנכון לברך על הניבל"ש בתוך הסעודה לפניהן ולא לאחריהן ולא כפירש"י שמוקי לה בלי סעודה ולפי הענין לחמניות הם ניבל"ש ולחמניו' ופת הבא בכסנין חדא מלתא הוא פי' הר"ר אלחנן תוספות פ' כיצד מברכין ומיהו בוורמניי"ש אע"פ שתחלתן עיסה אין מברכין עלייהו ברכת המוציא משום דליכא עלייהו תורתי' דנהמא אך בחלה חייבין לפי שחייבין עלייהו חלה בעודו עיסה. מיהו רבינו יחיאל היה מסופ' בדבר לענין חלה לפי שאינן רגילין לבשלן כשיעור חלה אע"פ שבשעת לישה היה בה שעור חלה דשמא יש לדמות לעוש' עיסה כדי לחלקה בצק דפטורה מחלה והיה מורה להפריש חלה בלי ברכה. הנה פירשתי תחלתן עיסה וסופן סופגנין לפי דברי ר"ת אבל פירוש רבינו שמשון משנ"ץ דפי' על הירושלמי דמסכת חלה תחלתו עיסה וסופו סופגנין. חייב. היינו בנמלך אחר הלישה לעשותה סופגנין אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו כענין הוי תחלתו וסופו סופגנין ופטור ולפי פי' זה פרטא"ש ור"ישולש פטורות פי' קרישונ"י וומיציל"י בלעז ומורי הרב ר' יחיאל היה נוהג כר"ת. ההגהה בסמ"ק (רטו) ועיסה שנילושה לפנטינ"י ושפיטל"י הם פרטל"י אם טגנן בשומן במחבת מברכין עלייהו בורא מ"מ. ואם אפאן במחבת דלא טגנן בשמן חייבים בחלה ומברכין עלייהו המוציא. ועיסה שנילושה לורמיצ"ילי והוא מאכל שחותכין העיסה לרצועות דקות ומבשלות אותן חייבים בחלה ומברכין עלייהו בורא מ"מ שיטת ר"ת. והרב רבינו יהודה הנקרא מיסי"ר ליאון ז"ל מכריע כדבריו ולשיטת ר"ח כל מעשה אילפס אע"פ שאינו מטוגן בשמן בהדביק ולבסוף הרתיח כולן פטורין מן החלה דהיינו תחלתן סופגנין ואין מברכין עלייהו המוציא אבל היכא שבאו מתחל' לידי חיוב חלה ולא נאפו בתנור אין מברכין עלייהו המוציא כמו קלצול"י וארבל"י ופלצולט"י ושפיצול"י וכן הדעת נוט' כדבריו עכ''ל א"ז:

(רטז) כתב הר"ר ישעיה המולייתות שקורין פשטיד"א או טורט"א הנאפת בתנור בבשר או דגים או גבינה אע"ג דבשר דגים וגבינה עקר מברכים עליהן המוציא דמין דגן חשיבי ליה אינשי ועוד כתב כל דבר עיסה שמטגנין באלפס בשמן נקר' חלוט ואין מברכין עלייהו אלא בורא מ"מ בין קבע סעודתו. בין לא קבע סעודתו עלייהו בין בשמן או במשקין או בדבש או בחלב והמשקין שנטגן בהם כיוצא בהן. שבולי הלקט:

(ריז) אם קבע סעודתו עלייהו פי' ר' אביגדור כהן דוקא סעודת ערב ובוקר ולא סעודת עראי:

(ריח) פת הבא בכסנין פי' רב אלפס היכא דאכיל בתורת קביעות מברך עלייהו המוציא וג' ברכות ואי לא מברך מעין שלש וכ"כ רש"י ולא מסתברא לרבינו ישעיה משה"ל:

(ריט) ואורז ודוחן פי' הר"ר ישעיה בין עשאה פת בין בקדרה מברך בורא מ"מ ולאחריה ולא כלום וכן פירש"י. רב אלפס באורז בורא מ"מ. ופת דוחן שהכל ורבינו שמואל בן חפני גאון כתב הלכה רווחה בישראל שאין מברכין בורא מ"מ אלא מה' מיני דגן. וכן השיב רב יהודא גאון משה"ל. ורבינו יצחק כתב ואורז