האגור כב

לחוץ ונראה שאין לחלק וכן משמע מהירושלמי:

(קמ) כתב ר"א בר' יואל הלוי הא דאמרי' במידי דמנקי שמותר לרחוץ הידים הני מילי דלא אסח דעתיה אלא שנתלכלכו בטיט. וי"מ אדרבה צריך שלא יהיו מלוכלכו' אבל על היסח הדעת אין לחוש והרא"ש אומר שאין חלוק שבכל דבר מועיל הנקוי:

(קמא) העוסק בצרכי צבור כעוסק בד"ת דמי. פי' לענין לעמוד מתוכו להתפלל שגם זה שמחה היא לו. וי"מ אותו לענין שאינו צריך לפסוק להתפלל כמו שאין צריך לפסוק מת"ת להתפלל מי שתורתו אומנתו:

קמב) המתפלל י"ח ברכות בדרך יש מחמירין לעמוד באבות:

(קמג) שמואל לא הוי מצלי בביתא דאית ביה שכרא וכו' מהר"ם אנו אין נזהרי' עתה בכל זה שאין אנו מכוונין כל כך בתפלה:

(קמד) וצריך שיסדר תפלתו קודם שיתפלל. כדי שתהא שגורה בפיו ודוקא תפלה של פרקי'. הרמב"ם כגון של ר"ח ומועדי' והרא"ש כתב של פרקים דוקא משלשים יום ולהלן ולפי זה של ר"ח א"צ סדר:

(קמה) אם התפלל ולא כיון באבו' צריך לחזור והאידנא אין אנו חוזרין כי אף בחזרה קרוב הדבר שלא יכוון וכתב הרב ר"א שצריך לחזור וימוד בעצמו שיכוון בכל חתימה:

(קמו) כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנ' וכו' יש מפרשים שצריכה שתהא התפלה בלחש עד שלא תשמע אפי' לאזניו ומביאין ראיה מן התוספתא ומיהו בגמ' דידן לא ממעט אלא שלא ישמעו אחרים וכן משמע בירושלמי וכן הדעת נוטה שיותר טוב שישמע לאזניו וכ"כ הרמב"ם (קמז) ויכול להתפלל בכל לשון שירצה פי' רב אלפס הני מילי בצבור אבל ביחיד דוק' בלשון הקודש. וי"מ דהא דיחיד אין להתפלל אלא בלשון הקודש זהו דוק' כששואל רק צרכיו. וא"א ז"ל לא חלק והתיר:

(קמח) כתב גדול בדורו הרב ר"י מולן כשיש רק עשרה בב"הכ ואחד מהם התחיל להתפלל ביחידי יכול הש"ץ להתחיל להתפלל טרם יגמור האחד תפלתו ואע"ג שאינו יכול לענות דאכל בי' עשרה שכינה שריא עכ"ל:

(קמט) אם יכול להתחיל ולגמור קודם שלא יגיע ש"צ למודים וכו' ולא יפסוק לא ליה' שמיה רבה ולא לקדושה וכתב ר"ח וכן רש"י בשם ה"ג שישתוק ויכוון למה שאמר ש"צ ויהיה כעונה וכן כתב רבינו ישעי' ז"ל וכן בעל שבה"ל. אבל רבי' יעקב ור"י כתבו שאין לשתוק דכיון דשומע כעונה הוי כהפסק וכ"כ הגאונים וכן ברוקח:

מכל מקום נהגו לשתוק ולשמוע ומיהו באלהי נצור עונה כך פסק ר"א בר' יואל הלוי. מרדכי פ"ג דברכות חכמי אשכנז נוהגים שלא לשתוק כך קבלתי מרבותי:

(קנ) ר' יוחנן אומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו והלכתא כר' יוחנן ומפרש ר' יצחק דר' יוחנן לא קאמר אלא בספק התפלה דלא פליג אדר"י דאמר אפי' באמצע ברכ' מפסיק ורב אלפס פי' דוקא ביחיד ואדעתא דרשות דהוי כמו נדבה ויכול להתפלל אבל אדעתא דחובה אסור. וצבור בכל ענין אסור ואפי' יחיד במוסף לא דאין מוסף נדבה והא דא"ר יהודה פוסק אפי' באמצע ברכה מיירי שהתחיל אדעתא דחובה. לה"ט. מיהו בעיני נראה לפסוק הלכה כר"י דאע"ג דכבר התפלל בחזקת חובה חוזר ומתפלל כל פעם שירצה ואפי' בצבור. עכ"ל א"ז. ורב האי פי' ההוא דר' יוחנן דוקא ע"י חדוש שאם יוכל לחדש שום דבר מתפלל ואם לאו לא יתפלל. וכ"כ הרב ר' יונה דוקא ע"י חדוש או בספק התפלל. והכלל העולה מכולם מי ששכח שהתפלל והתחיל להתפלל ונזכר בתוך הברכה פוסק ואם יודע לחדש בה דבר מתחיל לכתחלה להתפלל פעם שני ואין חלוק אם מצא צבור מתפללין אם לא לעולם אל יתפלל אלא על ידי חדוש וי"מ שצריך חדוש בכל ברכה וברכה מענינה ולא נהירא אלא שיכול לחדש בה דבר אחד ודי שיכול לחדש דבר באחת מכל הברכות חוץ מבשומע תפלה ונ"ל אם יכול לחדש וגם ברי לו שהתפלל ורוצה להתפלל תפלת נדבה לרב אלפס יכול להתפלל חוץ מן המוסף וי"א שגם בשבת אין להתפלל תפלת נדבה שאין תפלת נדבה באה בשבת. ולרב האי אין להתפלל נדבה אלא ע"י חדוש ולזה הסכים הרא"ש לה"ט. הנכנס לבה"כ ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו מתפלל אע"ג שכבר התפלל ואם לאו אינו רשאי להתפלל ולפי ר"ח ולדברי אבא מורי הכי פירושו אם יכול לחדש דבר בתפלתו חייב להתפלל ואם לאו אינו חייב להתפלל אבל הרשות בידו אם ירצה עכ"ל אור זרוע:

(קנא) כתב בהלכות גדולות שכח ולא התפלל ערבית ושחרית מתפלל במנחה שלש מתפלל של מנחה ואח"כ שחרי' ואח"כ ערבי' דכל זמן שלא עבר היום יש תשלום לתפלתו. אבל הרמב"ם והרשב"א כתבו שאין תשלומין כשעבר זמן שני תפלות לראשונה וכן במרדכי פ"ג דברכות הלכות גדולות ור"ת ור"י התירו לשאול צרכי רבים בג' ראשונות וכו':

(קנב) רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחויא פירש"י כחיזרא כשבט ביד האדם שהאדם חובטו וכופהו בפעם אחת וכחויא כנחש שזוקף ראשו מעט מעט ורב האי פי' כי חוזרא אחד ממיני קוצים וראשו כפוף וככה יכרע ולא יכרע מאמצעיתו וראשו זקוף:

(קנג) אמר ליה סיימתיה. כולי שבחא דמריך. פירש"י דוקא בתפלה קאמר שאין לו להוסיף ממטבע שתקנו חכמי' אבל בינו לבין עצמו לית לן בה. והרמב"ם אוסר בכל והכי מסתבר' לשון הטורים. ולי אני המחבר נראה כדברי ר"י וכן נוהגין העולם בכל אחד בעצמו