האגור כ

המובחר לעמוד. וכן איתא בתנחומא מרדכי פ"ק דברכות. (קיב) כתב הרב ר' יונה שצריך לקרותק"ש בטעמים כמו שהוא בתורה:

(קיג) כתב רב עמרם מצות ק"ש מיושב ומי שרוצה לעמוד כשקורא ק"ש מקרי עבריין כי עובר על דברי ב"ה. לה"ט. ומי שקורא מהלך צריך שיעמוד בפסוק ראשון וה"ג כתבו עד על לבבך וכ"כ הראב"ד (קיד) שואל מפני היראה פירש"י והרמב"ם שירא שמא יהרגנו המלך או אנס והרא"ש כתב א"כ פשיטא אלא ר"ל מפני יראת אביו או רבו וכן פירשו הגאונים:

(קטו) ולענין לענות קדיש וברכו וקדוש י"א אע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק. ומהר"ם כתב שמשיב בין הפרקים. וכן בתשובת הרשב"א. ובסמ"ק כתב דעונין קדיש ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפילה בכ"מ. וי"א שפוסק לכל ואפי' באמצע ולזה הסכים הרא"ש. וכ"כ ראבי"ה במרדכי פ"ג דברכות וכ"כ הרב ר' אלחנן וכן שמעתי שיכול להפסיק להניח תפילין וציצית כדי שלא יעיד עדות שקר משה"ל. ובעל המנהיג כתב קראוהו לס"ת צריך להפסיק מק"ו מכבוד הבריות לה"ט:

(קטז) בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק כדין בין פ' לפ' אלא כדין באמצע. וריב"ש פי' דלא יפסיק כלל אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כמו באמצע הפרק ל"הט:

(קיז) בענין להפסיק בברכות של ק"ש לומר פיוטים. ראוי היה שלא להפסיק וכ"כ מהר"ם וכן הרמב"ם וכן נראה לרא"ש. וכ"כ אבן עזרא. אבל רב עמרם ורב כהן צדק ורב פלטוי והרב ר' ינאי ור' קלונימוס ור' יוסף טוב עלם. ור' שמעון הגדול והרב ר"א הקלירי ורב סעדיה גאון וגאוני לותיר כלם כתבו שיש לומר פיוטים. מש"הל. וכ"כ ה"ג ורבינו יצחק ורב ה"ג ור"ח. מרדכי פ"ה דברכות וכן נוהגים בכל מקומות להפסיק בפיוטי' וכ"כ הראב"ד וגם ר"ת לקיי' המנהג:

(קיח) מנח תפילין ומצלי. מכאן משמע שמותר להני' תפילין בין גאולה לתפלה וכן טלית וכן מצינו בר' יהודה. ומ"מ יש לחלק בין ציצית לתפילין דעקר ק"ש ותפלה שייכים בתפילין. אבל ציצית דאינו חובה אם אין לו טלית בת ד' כנפות א"כ הוי הפסקה וכ"כ ה"ר יהודה בר' יצחק והר' משה מקוצי אומר שאין ראיה. מרדכי פ"ק דברכות:

(קיט) פורסין על שמע. כת' ר"ת שאותו שפורס על שמע צרי' שלא שמע אפי' אם האחרי' שמעו ותלמידי רש"י כתבו משמו שאפי' בשביל אחר שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע אפי' אחד שכבר יצא וכן איתא במסכת סופרים ולזה הסכים הרא"ש ל"הט. וגאון אחד כתב שצריך ז' שלא שמעו וכ"כ מהר"ם ז"ל אבל הרב אביגדור כהן כתב שא"צ רוב. וראיתי גדול בצרפ' ואנשי מעשה עושים כר"ת. ע"כ מש"ה. ואומר רבינו טובי' שרבים נהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן. וכן הוא במחזור ויטרי ובשאלתות דרב אחאי סמ"ק. וכן הוא ברוקח ובאשכנז נהגו בכ"מ לפרוס על שמע אפי' על אחד שלא שמע ואפי' שמע הפורס:

(קכ) כתב הרא"ש בתשובה שהסומ' יכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה שאסור לקרא בעל פה:

(קכא) קטן פטור מק"ש לרש"י אפי' הגיע לחנוך ולר"ת דוקא שלא הגיע לחנוך:

(קכב) אם החתן רוצה להחמיר על עצמו לקרות ק"ש כשהוא פטור ת"ק מתיר ורשב"ג אוסר. הרא"ש פסק כרשב"ג וכן ר"ח. ורב אלפס פסק כת"ק וכל שכן האידנא שאפי' כל שאר בני אדם אין מכוונין שאין חילוק בין חתן לשאר בני אדם וכ"כ מהר"ם וכן המרדכי והרמב"ם כתב כל מי שפטור מק"ש אם רצה להחמיר ולקרות קורא רק שאינו נבהל ותמיה ע"כ ל"הט והתוספות כתבו בשלהי פ' היה קורא וז"ל ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם הוא יש לו לקרות דאדרבא נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוון בכל שעה. אבל לעשות מלאכה בט' באב אין לעשותה:

(קכג) כתב הרמב"ם אין מוציאין המת סמוך לק"ש אא"כ היה אדם חשוב. ובגמ' פליג והרא"ש לא הביא זה בפסקיו ואיני יודע למה:

(קכד) היה ישן עם אשתו רב אלפס פסק דמותר לקרות בחזרת פניהם אפי' בלי הפסק ור' יצחק פסק דאסור בלי הפסק. ולי המחבר נראה דיש לחוש לדברי ר' יצחק בעל התוספות משני טעמים. האחד שהוא מחמיר והשני שהוא בתראה (קכה) לבו רואה את הערוה מותר לקרוא ק"ש לת"ק וי"א שצריך להפסיק דלבו רואה את הערוה אסור. רש"י פסק כת"ק ור"ח ורב אלפס ורבינו יצחק פסקו כיש אומרים:

(קכו) צואה בבשרו ומכוסה בבגדיו או הכניס ידו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע רב הונא מתיר לקרא רב חסדא אוסר ר''ח פסק כרב חסדא ורב אלפס והרא"ש פסק כרב הונא וי"מ דלא התיר רב הונא אלא במקו' שמכוס' מאליה כמו בין אצילי ידיו וכיוצא בהם:

(קכז) אינו יהודי אסור לקרוא ק"ש כנגדו והכי נמי אמרי' טפח באשה ערוה במקום שרגילה לכסות וכן קול באשה ערוה ופי' רב האי גאון דכל הני לק"ש וכן הרב רב יוסף אבל הרב ר' יצחק אור זרוע כתב דלא מיירי לק"ש. וכתב ר"א ממי"ץ בספר יראים הלכך אסור לומר כל דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר באשה. וכתב ר"א בר יואל הלוי כל הדברים שדברנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא